בלילה שבין שבת לראשון, נפרץ בפעם המי יודע כמה, בית ה'קפה "התחתית", ברחוב לינקולן בת"א. הגנבים שהגיעו מצוידים במידע מוקדם וכלים מתאימים, רוקנו את הכסף המזומן מהכספת הכבדה ויצאו כלעומת שבאו.
האירוע הזה שבר את אסף בריט, הבעלים, שכתב אתמול פוסט עצבני: "אני לא מבין למה אני מחויב לכבד מזומן? כמו שעסקים לא מכבדים כרטיסי אשראי מסוימים, כי העמלה גבוהה מדי, אני לא מעוניין לקבל מזומן. העמלה גבוהה מדי! השטרות המזויפים, הפריצות לעסק, ההתעסקות עם הפקדות ועודף. פשוט נשבר לי מהכסף המלוכלך הזה".
במדינה שבה המזומן הוא מפלטו של הקומבינטור בשחור, ואנשים עונדים סטפות של שטרות כמו תכשיט יקר, קולו של בריט נשמע על הסקאלה שבין תקלה מקומית, לאמירה הזויה. אבל ככל שמעמיקים בסוגיה, עולה ההבנה שרבים מעצמאים, שמנהלים עסקים עמוסים שמשרתים קהל רב, רואים בשטרות ומטבעות נטל שמסבך להם את החיים.
"כסף מזומן גורם לנו להתעסק בדבר שמבחינתי, הוא בזבוז זמן", אומר בריט. "מי שעובד לבן נקי - המזומן בשבילו היא דבשת. אני מקבל הרבה שטרות מזויפים של 200 שקלים, בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים. אני שם את המזומן בשקיות ההפקדה, ואחרי שלושה ימים מקבל טלפון מהבנק, בתאריך זה וזה מצאנו שטר מזויף. כשאני מבקש לראות אותו, כדי להבין למה הוא מזויף, כי הזיופים היום ברמה מאוד גבוהה, אומרים לי, תתקשר לסניף שלך ותקבל צילום. כאילו זה יכול לעזור.
"כעסק שעובד בווליום גבוה, מזומן זה פרוצדורה. לקחת את התשלום, ללכת לקופת המזומנים היחידה שאני מחזיק במקום כאמצעי סליקה, המלצר טועה בעודף, צריך לחזור שוב, בזבוז זמן. ואז פורצים לך כדי לנסות לרוץ את הכספת, מתחילות קונפירציות, מי העובד שנתן את המודיעין".
ופה זה לא נגמר. "הבנקים, ששונאים שימוש במזומן בעצמם, עשו מהלכים לצמצום סניפים. בבנק שלי יש שני סניפים בתל אביב שמקבלים מזומן, לא רק מעסקים, אלא גם מאזרחים. הם מקשים על הציבור להשתמש במזומן בכוונה תחילה בלי להתבייש, ומטרטרים אותנו. אם מדינת ישראל לא רוצה כסף שחור ורוצה עסקים כמוני, שידווחו על הכל, אל תקשו, תהפכו את המזומן לעדיפות האחרונה ורק במקרי קיצון, של כאלה שאין להם חשבונות בנק".
ביד אחת מדינת ישראל מחוקקת חוקים להגבלת שימוש במזומן, וכפופה לחוקים הבינלאומיים נגד הלבנת הון, ומהצד השני, כופה על בעלי עסקים לקבל מזומן. ספק אם ידעתם, אבל סעיף 489 ב"חוק העונשין" קובע, שמי שמסרב לקבל מטבע או שטר לפי שוויים הנקוב בישראל, דינו שלושה חודשי מאסר. זאת אומרת שעל עסק חלה חובה על קבלת תשלום במזומן בשקלים, אבל הוא יכול לסרב לקבל כרטיס אשראי שעמלת הסליקה שלו גבוהה מדי.
לבריט יש הצעה פרקטית, שיכולה לפחות לתמחר את הזמן והאנרגיה שהוא משקיע בטיפול בלקוחות חובבי השטרות והמטבעות. "שהמדינה תטיל מס על מזומן. שכל שקל, יעלה שקל וחצי, או שהעסק יגבה עוד 25% על שימוש במזומן ואז אולי השוק השחור שמסתובב פה, ייגמר. כי מה שקורה בפועל זה שאנחנו מלבינים את הכסף".