"ישראל כשלה בטיפול שלה בהשלכות הכלכליות של אירועי טבח ה-7 באוקטובר, לא הופקו לקחים מתקופת הקורונה". כך מתריע עו"ד רועי כהן, נשיא להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל. לדבריו, "פעם נוספת ישראל קמה למציאות שבה לא ניתן היה להפעיל עסקים ולקיים משק מתפקד, ושוב לא היה נוהל מוכן או מענה לסוגיות שעולות ביום למחרת".
כהן, שצפוי לנאום בוועידה הכלכלית של "מעריב" ו-"וואלה" ב-26.3, מייצג באמצעות להב 67 ארגונים כלכליים עם למעלה מ-250 אלף עצמאים ובעלי עסקים. הוא מתייחס לאי הוודאות בחודשים שחלפו מאז פרוץ המלחמה שגרמה לפינוי אזורים נרחבים בישראל. "האם עובדים צריכים להגיע לעבודה גם אם המקום נמצא ברמת סיכון גבוהה?", הוא תוהה, "מי משלם לעובדים ומי מתגמל את המעסיק? עסקים ירדו מ-100% הכנסות ל-10%, אבל ההוצאות ממשיכות כרגיל. לא הייתה שום התייחסות לסוגיות כמו ארנונה, שכירות או הלוואות. צצו כל הכשלים שעלו בתקופת הקורונה, רק שאז הם יכלו להגיד שזו מגפה עולמית שהפתיעה ולא יכלו להיערך - וכעת לא.
"זו מציאות שאנו חיים איתה מקום המדינה, מציאות של מלחמה, מציאות של טרור", הוא מדגיש, "אני התרעתי על הסוגיות האלו כבר במבצעים צבאיים קודמים, ביקשתי שיחוקקו נוהל לחיצת כפתור שיאפשר טיפול בזמן משבר. לאפשר טיפול באנשים שבזמן מלחמה ימצאו את עצמם בלי יכולת להתפרנס. לקח עכשיו חודש וחצי, למעלה מ-60 שעות דיונים שהייתי שותף להם, כדי לגרום למדינה להתעשת ולהוציא מתווה פיצויים, שעד היום יש אנשים שעדיין נופלים בין הכיסאות.
"עד שהגענו למתווה אנשים לא ידעו מה לעשות. היו מקרים קורעי לב שהוציאו עובדים לחל"ת, או פיטרו כי לא יכלו לשלם. היו אנשים שלא הצליחו לעמוד בהלוואות לספקים, רוב בעלי העסקים חיו במציאות שהיא נעלם אחד גדול, ללא מתווה פיצויים. הבעיה היא שגם היום, אחרי שבעזרת השם ננצח את המלחמה, אנחנו עדיין לא ערוכים לאירוע הבא, עדיין אין מנגנון מסודר למקרה של מלחמה בצפון או אפילו באזור קו הגדר בשרון".
כהן בילה את החודשים האחרונים במסדרונות הכנסת בוועדות, בביקור אצל מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל ואצל לשכות שרים בכירים כמו שרי הכלכלה והאוצר, מתריע בפני רעידת האדמה הכלכלית שבדרך.
"אין מענה לאותם אנשים", הוא מדגיש, "יש הבדל בין עולמות העצמאי והשכיר, הראשון לא מקבל את רשת הביטחון שיש לשכירים. עכשיו הוא נכנס למציאות כאוטית שאין לו הכנסות, יש לו רק הוצאות. את הדבר הזה צריך לפתור באמצעות מענה בחוק, שיהיה בעצם מנגנון פיצוי קבוע שנותן לאנשים ודאות כלכלית".
"מסע איטי"
כשנשאל מדוע לדעתו פוליטיקאים, בהם שהבטיחו "שינוי" משמעותי בנושא, לא קידמו את הסוגיה, הוא מסביר כי זה עניין של כוח. "אין לנו יד על השאלטר", אומר כהן, "ציבור העצמאים לא יכול לשבות או לסגור את העסקים שלו בצורה כזו או אחרת. אין לנו את הכוח של ההסתדרות או גופים אחרים. אנחנו כן משפיעים כי אנחנו מפריעים איפה שצריך, מתריעים ומנסים לתקן, אבל זה תהליך איטי בגלל שהעולם הפוליטי מסתכל על ציבור העצמאים כגוף לא הומוגני, וככה אנחנו חיים מכותרת לכותרת אבל בלי ביצועים.
"מאז שנת 1996 הוגשו למעלה מ-40 הצעות חוק בנושא דמי אבטלה לעצמאים", מדגיש עו"ד כהן, "אבל אנחנו עדיין חיים במציאות שהדבר הזה לא קיים. אם חס וחלילה עצמאי מקבל אירוע מוחי או עובר אירוע לבבי אין לו מענה, וזה בגלל שאין את היד על השאלטר. אני עדיין מאמין שאפשר וצריך לשנות מבפנים, ואני עושה את התפקיד שלי בהתנדבות מלאה כדי לשנות. אבל בסוף אם אתה לא בשולחן קבלת ההחלטות ולא צריכים את האצבע שלך עבור הצבעה גורלית בכנסת, אתה מוצא את עצמך במסע איטי.
"הצלחנו להביא לא מעט הישגים, כמו דמי לידה לעצמאיות, פיצוי מוגדל לחיילים מילואים עצמאים או מס הכנסה שלילי. אבל עדיין לא את הנושאים הרוחביים הגדולים, כמו דמי אבטלה לעצמאים, רשת ביטחון סוציאלית, הכרה בהוצאות רכב עבודה וכדומה.
"בתקופת הקורונה כ-70 אלף עסקים שילמו את המחיר של ההתנהלות הכושלת של ממשלת ישראל", הוא נזכר, "לכנסת לקח ארבעה חודשים עד שיצא אותו מתווה, עד שהמדינה הבינה שהיא צריכה לקחת אחריות ולהכניס את היד לכיס ולעזור לאנשים האלה לשרוד את התקופה. ההשקעה הזו השתלמה כי מה שהניע בחזרה את הכלכלה היה ציבור העצמאים ובעלי עסקים. לצערי פקידי האוצר רואים בנו הוצאה, לא השקעה. מבחינתם עסק בא ועסק הולך, אם אתה בחרת להיות עצמאי אין לך הגנה. זה הקיבעון המחשבתי באגף התקציבים במשרד האוצר, שהם לא אמורים לתת מענה. מי שחזק ישרוד ומי שחלש ייפול".
עו"ד כהן אומר שממשלת ישראל ברחה מאחריות פעמיים, בזמן הקורונה ולאחר מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר, וכי גם היום הטיפול לא מלא. "יש ענפים שלא חזרו לעבודה. כמו ענף התיירות, התרבות, ההפקות, אני לא רואה כנסים בינלאומיים, מורי דרך לא יכולים לעבוד, אין תיירים או הפקות. התשובה שאותם אנשים מקבלים זה שאין מענה, תמצאו מקצוע אחר או תלמדו לחיות במציאות הזו. אני לא מסכים עם הגישה הזו. אני מגיע לדיונים בכנסת כדי להילחם עבור אותם ענפים שלא חזרו לעבוד וחייבים כרגע את העזרה.
"אני לא ראיתי עובד מדינה שוויתר על שקל אחד מאז ה-7 באוקטובר לטובת המאמץ המלחמתי, לעומת זאת דורשים מעצמאים לוותר על 60%-80% מההכנסה שלהם. איפה הכניסה מתחת לאלונקה של המגזר הציבורי, יותר מדי ח"כים נורווגים, משרדי ממשלה מיותרים והסכמים קואליציוניים, אבל לעצמאים לא נותר מענה.
"הגישה הזו שרואה בנו רק הוצאה ולא השקעה צריכה לעבור מהעולם. בכל המדינות המפותחות ברגע משבר מזרימים כסף למגזר העסקי, אומרים להם קחו ובסוף השנה נתחשבן איתכם, נראה איך שרדתם.
"אפילו על ועדת חריגים אנחנו צריכים להילחם. אנשים נופלים בין הכיסאות, בהם גם אנשי ונשות מילואים שהם גם בעלים של עסקים קטנים או עובדים כעצמאים. המדינה אומרת להם אנחנו ניתן לכם החזר למעשה על הפסדים, אז שהאינטרס שלי כעסק זה להפסיד כסף, רק ככה אני אקבל בחזרה. אין לי אינטרס כעסק לנסות להצליח בגלל המתווה של המדינה.
"אנחנו דרשנו שזה לא יהיה רק מתווה של הפסדים אלא מתווה של אובדן רווח עתידי. שכירים שמקבלים משכורת מסודרת בראשון בחודש לא מבינים את העולם של העצמאי. ברגע שעצמאי חוזר לעבוד הוא צריך כמה חודשים כדי להתניע מחדש את העסק והוא זקוק לתמיכה. עמדתי על כך שתהיה ועדת חריגים לחיילי מילואים עצמאים שנופלים בין הכיסאות. זו חובתנו כחברה לתת להם את כל מה שאפשר, כדי שתהיה להם את ההרגשה שיש מישהו שרואה אותם, שמבין את המציאות שאליה נקלעו.
"הזדמנות לשינוי"
כהן מסביר כי מדינת ישראל מתחלקת כרגע דה פקטו לשני עמים, עם של שכירים ועם של עצמאים ולמרות שהם נושאים באותו נטל של תשלומי מסים וביטוח לאומי, לכל אחד יש זכויות שונות. "בעשרות השנים האחרונות כוח העבודה המאורגן הצליח להביא הישגים עבור הציבור שלו", הוא אומר, "אנחנו, ארגוני העצמאים הצלחנו כל פעם להכניס רגל בדלת. פעם קרן השתלמות, פעם ביטול חישוב מס מאוחד, או פנסיה חובה לעצמאים. אבל שוב, את רשת הביטחון לא הצלחנו להביא בגלל הקיבעון המחשבתי במשרד האוצר ובאגף התקציבים בפרט, לפיו עצמאי לוקח על עצמו את כל הסיכונים מרגע שהוא החליט להיות עצמאי, ומבחינתם סיכון זה גם מצב שבו הוא לא יוכל להתפרנס בעקבות משהו לא קשור אליו ולא באחריותו.
"אני מאמין כי אירועי ה-7 באוקטובר יצרו הזדמנות לשינוי, הזדמנות לאנשים שיוכלו לשנות את המציאות להיכנס למרחב הציבורי והפוליטי, להשפיע ולשנות את המציאות הזאת. זה לא יכול להימשך יותר, הכל צריך להיות עם ראייה לטווח ארוך, טיפול שורש מקצועי. אני אעשה את הכל כדי להכניס כמה שיותר אנשים למעגל ההשפעה כדי שידחפו את אותם מקבלי ההחלטות לשנות את היחס של המדינה כלפי ציבור העצמאים ובעלי העסקים. אני אופטימי, אני מאמין שהחברה הישראלית הוכיחה את גדולתה והראתה לנו מה זה ערבות הדדית. אנחנו נצא מזה מחוזקים, מחושלים ונביא לכך שיהיה עתיד טוב יותר לילדים שלנו".