כשהרב הראשי הספרדי יצחק יוסף איים בסוף השבוע שעבר בנטישה המונית של חרדים את ישראל, אם יאלצו אותם להתגייס ("אם יכריחו אותנו ללכת לצבא ניסע כולנו לחוץ לארץ. נקנה כרטיסים. אין דבר כזה"), הוא התכוון לחוק הגיוס, אבל הכניס לתוך הדיון הנפיץ עוד סוגיה בוערת - השתלבותם של הגברים החרדים בשוק העבודה.
לא ניכנס עכשיו לסוגיית מימון המעבר לחו"ל, והאם בחורי הישיבות יכולים לקפוץ, ככה פתאום, על המטוס הקרוב ולהפליג בו מעבר לים, עם משפחות גדולות ובלי רזרבות בבנק. אבל בהחלט אפשר לתהות מי יתמוך בהם כשילמדו תורה בניכר ולא יקבלו את הקצבאות שנותנת להם מדינת ישראל ביד רחבה. כך שכבוד הרב אולי יוציא אותם על כנפי ברזל מהצבא, אבל יזרוק אותם היישר לתוך שוק העבודה התובעני במקום ללמוד תורה, כי צריך לשלם איכשהו על אוכל לילדים.
ד"ר גלעד מלאך, עמית מחקר וראש תוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה, אומר ששיעורי התעסוקה של חרדים בארה"ב, שם נמצא הריכוז הכי גדול של המגזר בחו"ל, גבוהים באופן משמעותי מבישראל, ורמת ההשכלה של הליטאים ביניהם גבוהה יותר, ואילו זו של החסידים האמריקאים נמוכה כמו זו של אחיהם בישראל.
"מכיוון שהם אלה שצריכים לממן שם את בתי הספר הפרטיים", הוא מסביר, "הם חייבים לצאת לעבוד. אמנם הם מקבלים תמיכות של רווחה וסיוע בדיור מהמדינה, אבל הלחץ הכלכלי גדול. מכיוון שהם לא מוכרחים ללמוד תורה, אחרת יגויסו לצה"ל, הם יוצאים לעבודה ולא לומדים, או אמורים ללמוד, כל היום".
השתלבותם החלקית מאוד של החרדים בשוק העבודה היא קריטית ומשפיעה באופן דרמטי לשלילה על נתוני הכלכלה של ישראל. התרומה לנפש של חרדי לקופת המדינה נמוכה משמעותית מזו של לא חרדים, כשרבע מסך ההכנסות שלהם מגיע מתמיכות וקצבאות.
כל זה מגדיל את נתוני העוני ומדרדר את הדירוג הסוציו-אקונומי של הרשויות המקומיות שבהן מתגוררים חרדים ומצמצם את השירותים שהם מקבלים מהן. בכל דוח שמתייחס לכלכלת ישראל מוקדשת תשומת לב לצורך בהשתלבותם של החרדים בשוק העבודה עכשיו ובעתיד, בדגש על רקע הגידול הדמוגרפי חסר התקדים בקרבם.
"איכות התעסוקה לא עולה"
בעזרת ד"ר מלאך ויהודית מילצקי, ראש תחום תעסוקה במכון החרדי למחקרי מדיניות, ננסה לתאר את התהליכים שעברו על החברה החרדית בשנים האחרונות והשפעתם על השתלבותם בשוק העבודה. נבדוק האם יותר חרדים, גברים בעיקר, יוצאים לעבוד, באילו עבודות, מה פערי השכר ביניהם לבין הנשים החרדיות, ואיך כל זה קשור להשכלה.
את 2023 אפשר לציין כשנת שיא בכל הנוגע לתעסוקת חרדים. מספר הגברים החרדים שיצאו לעבודה הגיע לשיא של 55.5%, אחרי שנים של סטגנציה. מילצקי אומרת שבשנים האחרונות יש גידול עקבי בשיעורי התעסוקה של חרדים, של 1%-2%, והיא תולה אותו במאמצים הממשלתיים שמושקעים בתוכניות הכשרה, מיזמי הכוונה, ומתן כלים וידע מקצועי שמתחילים להניב פירות.
"לזה נוספים הכבדת יוקר המחיה ועליית הריבית על המשכנתאות, שזה אירוע דרמטי ומאוד משמעותי בשבילם. צפינו שזה יקרה מיד אחרי העלאת הריבית הראשונה ויביא את השתתפות החרדים לשיעור של 60%. מצד שני, איכות התעסוקה של גברים חרדים לא עולה".
"אם לפני 20 שנים חרדי הרוויח 70% מלא חרדי, היום הפער עומד על 50%", מוסיף ד"ר מלאך. "שוק העבודה הולך ומתמקצע באמצעות לימודים אקדמיים. לחרדים אין ההכשרה המקצועית המתאימה, ולכן הערך שלהם בשוק הולך ויורד. הם עובדים יותר ומרוויחים פחות".
חוקרי המכון החרדי למחקרי מדיניות מצאו שלא רק ששכר הגברים החרדים נמוך ביחס לאוכלוסייה הכללית, אלא שהם משתכרים פחות מהנשים החרדיות לפי חישוב שעתי. מילצקי טוענת שזה נובע מכך שהם מועסקים, בד"כ, בתוך הקהילה במוסדות החינוך, כרבנים, משגיחים ומקצועות אחרים שבהם לא נדרשת הכשרה מקצועית ולכן התמורה שהם מקבלים נמוכה.
"הרבה מאוד גברים חרדים מועסקים במערכות החינוך החרדיות", אומר מלאך, "שבגלל גודל האוכלוסייה, זקוקה לפי שלושה עובדים והשכר בה נמוך. אצל הלא חרדים 11% מהגברים עוסקים בחינוך, ואצל החרדים 30% מהגברים. מצד שני, 14% מהגברים הלא חרדים עובדים בהייטק, שהוא התחום הצומח והמכניס ביותר, ורק 3% מהגברים החרדים השתלבו בו וזה משפיע על רמת ההכנסה שלהם.
"מכיוון ש-45% מהגברים החרדים לא עובדים בכלל, לכאן נכנסות הנשים. אנחנו רואים עלייה עקבית בשיעור התעסוקה של נשים חרדיות, שעומד על 81% לעומת 83% מקרב הלא חרדיות. גם הפער בגובה ההכנסה אצל חרדיות קטן יותר ועומד על 2/3 מההכנסתן של הלא חרדיות.
"משק בית חרדי ממוצע מכניס 15,000 שקל ברוטו בחודש כולל תמיכות וקצבאות, בעוד משק בית לא חרדי מכניס 22,000 שקל. מספר הנפשות אצל החרדים כפול, אבל ההוצאה לנפש קטנה יותר. מצאנו שמשפחות חרדיות נמצאות במינוס תמידי, בהנחה שיש הון לא מדווח.
"לפני שלוש שנים ערכנו סקר באמצעות מכון סקרים חרדי, שאנחנו מניחים שהם סמכו עליו יותר מהלמ"ס או גורם רשמי אחר, וגילינו ש-60% מהגברים דיווחו שהם עובדים, וחלקם קיבלו גם קצבה. זאת אומרת שמשפחה ממוצעת מכניסה עוד 1,000 שקל בחודש ולכן הם לא במינוס. כשמדובר במצב של איזון עדין, כל לחץ כלכלי גורם ליציאה לעבודה. העלייה באינפלציה, שהביאה להעלאת הריבית, וייקרה את המשכנתאות, אילצה עוד גברים לצאת לעבודה".
הנתונים מחזקים את הטענה שאם המדינה תקצץ בקצבאות לגברים חרדים היא תתמרץ אותם לצאת לעבודה.
"הקיצוץ בקצבאות הילדים ב-2003 הביא לעלייה בתעסוקה, בדיוק כמו הקיצוץ בתקצוב הישיבות ב-2013. אפשר להפסיק את ההנחה במעונות היום וההנחות בארנונה וגם זה ישפיע בהכרח על היציאה לעבודה, כי צריך הכנסה מינימלית כדי להתקיים".
פחות מסים ישירים
ההוצאות של משקי הבית החרדיים מצומצמות, לא רק בגלל אורח חיים סגפני שהם מנהלים, אלא בגלל גובה תשלומי המסים הישירים, שעומד, בממוצע, על 1,500 שקל אצל החרדים לעומת כ-4,000 שקל באוכלוסייה הכללית. מס הכנסה כמעט לא משלמים בגלל ההכנסה הנמוכה, מס בריאות עומד על 40% מהתשלומים בחברה הכללית למרות שמספר הילדים גדול יותר וגובה הביטוח הלאומי נמוך מזה של מובטל. כך יוצא שנטל המס על משפחות לא חרדיות גדול פי שניים וחצי מזה של משפחות במגזר החרדי.
בנוסף לתמיכות האברך וקצבאות הילדים, שהם כסף ממשי, מקבלים החרדים תמיכות נוספות, שהמשמעותית ביותר עבורם היא ההנחה במעונות היום שמגיעה לעד 1,000 שקל בחודש לילד. בין הגילאים 21 ל-40, במשפחות חרדיות יש לפחות ילד אחד בגילאים האלה. ההנחה בארנונה, שיכולה להגיע ל-90%, חוסכת עוד כמה מאות שקלים בחודש.
לנשים החרדיות נקדיש פרק מיוחד, רק נציין שיש הבדל משמעותי במוטיבציה וברצון שלהן לעבוד, להתמקצע ולהרוויח יותר, לעומת הגברים שמכיתה ח' לא לומדים בכלל מקצועות חול, ומגיל 13 רק תלמוד.
"חסם תעסוקה"
"הגברים החרדים לא לומדים ליבה", אומר מלאך, "ולכן הפער רק הולך וגדל. גם הגיל שבו הם נכנסים לשוק העבודה משפיע. חרדי שיוצא לעבוד בגיל 26-17, אחרי גיל הפטור, שיש לו כבר משפחה ושלושה ילדים לפרנס, כמה זמן יש לו להקדיש להכשרה מקצועית? אולי למסלולים קצרים שמקשים על צמצום הפער". ולזה מוסיפה מילצקי, שבניגוד לבני נוער במגזר הכללי, שבוחרים תחום להתמקד בו, וצוברים ידע וכיוון בצבא, ילד חרדי לא מכיר את שוק העבודה, אין לו שום אוריינטציה והוא צריך להשלים ידע.
ואיך נכנס הגיוס לשיקולי היציאה לעבודה?
"יותר יוצאים לעבוד בלי גיוס מאשר עם גיוס", היא אומרת. "היום הגיוס נחשב לחסם לתעסוקה יותר מאשר מעודד תעסוקה. יש יותר גברים שהיו רוצים לצאת לעבוד ולא עושים את זה, בגלל הפחד שיגייסו אותם לפני גיל הפטור. הגיוס הוא אירוע לא מקובל. שירות אזרחי נותן אפשרות לרכישת השכלה ותרומה למדינה וכולם יוצאים נשכרים ממנו. החרדים משתמשים בו כדי לקדם את עצמם תעסוקתית. בכל מקרה, החיבור בין גיוס לתעסוקה הוא טעות".
לאור הצמיחה הדמוגרפית הפנומנלית אצל החרדים, שעומדת על 4% בשנה, לעומת 1% בקרב הלא חרדים, חוששים הכלכלנים והחוקרים מעתיד שבו תהיה בישראל יותר אוכלוסייה נתמכת מאוכלוסייה מכניסה שמניבה מס.
לפי חישוב שעשה ד"ר מלאך, הפגיעה בתוצר בגלל היעדר הגברים החרדים בשוק העבודה ורמת ההכנסה של הלא עובדים ביניהם היא כ-30 מיליארד שקל בשנה, ובעוד עשר שנים תגיע ל-120 מיליארד שקל בשנה. ככל ששיעור ההשתתפות בשוק העבודה יעלה, כך גם תצומצם הפגיעה בתוצר. "אם רמת התמיכה בישיבות ובכוללים תרד דרמטית, זה ייצור שינוי בשוק תעסוקת הגברים. אם יינתנו יותר תמיכות בלימודי ליבה, רמת ההכנסה תהיה גבוהה יותר. לכל צעד שיצמצם את התמיכות תהיה השפעה".
עד כמה אתה מודאג?
"את הדוקטורט שלי כתבתי ב-2009, האמנתי שהפערים ייסגרו לאט לאט וב-2015 הבנתי שזה לא קרה. החברה החרדית לא מיישרת קו עם מה שקורה בחוץ - קורונה, אסון מירון, או המלחמה - אלא דואגת לאינטרס של עצמה. במכלול, המצב לא מספיק טוב. צריך שינוי שיבוא מהמדינה. אם עד היום נקטו במהלכים חיוביים של תמיכות ומלגות למי שרוצה להשתלב בעבודה, המהלך הבא צריך להיות על דרך השלילה, פחות קצבאות והטבות לאברכים ויותר מיצוי כושר השתכרות לתמיכה במעונות וארנונה והתניות תמיכה בלימודי ליבה. זה התנאי לצמיחה הבאה בשילוב חרדים בשוק התעסוקה".