כולם מדברים על חובות העסקים כתוצאה מהריבית הגבוהה, אבל אף אחד לא מביט אל רכס חובות משקי הבית, בחסות המדינה.
אחת הפסגות ההלכות ותופחות בו בצל עליית הריבית המשקית היא זו הנוצרת כתוצאה מהריבית על מסגרת העו"ש, שעמדה על 11.31% בממוצע נכון לדצמבר האחרון, שהינו התאריך האחרון שפורסם על ידי בנק ישראל.
זאת לעומת ריבית בשיעור 4.73% על אשראי משקי הבית נכון לדצמבר 2021, שסך צריכתו על ידי משקי הבית עמדה על אז על 4.7 מיליארד שקל.
מהי הריבית על גובה מסגרת העו"ש? זו הריבית שכולנו משלמים כשהחשבון שלנו חורג מהאפס מטה, ועד לתקרת המסגרת שנקבעה לנו כמותרת לחריגה. כלומר הכסף שאנחנו משלמים על המינוס שלנו, שאמור לאפשר לנו כר ביטחון לחריגות קלות כדי לסיים את החודש. אלא שכר הביטחון הפכה לתהום.
כך לדוגמה אם נקבעה לנו מסגרת עו"ש של 20 אלף שקל ואנו במינוס של 11 אלף שקל, אותה ריבית בשיעור 11.31% תלווה את אותם 11 אלף שקלים עד להחזרת החשבון שוב לפלוס, כלומר אפס ומעלה. חריגה מעל למינוס של 20 אלף שקלים אף תגדיל את גובה הריבית.
הממוצע, עם זאת, עלול מעט להטעות, שכן הריבית הנמוכה ביותר על המינוס בתוך מסגרת העו"ש עמדה על 7.64% ונלקחה אותה תקופה על ידי בנק דיסקונט, בעוד הגבוהה ביותר כמעט מכפילה אותה ועמדה על 14.76% ונלקחה על ידי הבנק הבינלאומי.
ובכמה כסף מדובר? על פי נתוני בנק ישראל עמדה יתרת העו"ש (עובר ושב) שבחובה, כלומר יתרת המינוס של כולנו במסגרת העו"ש שהקצו לנו, על 9.56 מיליארד שקל נכון לדצמבר 2023. חישוב שיעור הריבית הממוצעת על פי נתון זה מעמיד את סך הריבית שנגבתה על ידי הבנקים על כ-1.08 מיליארד שקל בממוצע.
בינואר האחרון בנק ישראל זיהה את קושי משקי הבית לשלם את חובותיהם ואת הפיגור בתשלומים שהחל לבצבץ במערכת ובמסגרת דו"ח היציבות הפיננסית למחצית השנייה של 2023 שפרסם אז הוציא אזהרה חריגה למשקי הבית שלא ליטול אשראי נוסף בתקופה זו, שהינה תקופה של אי ודאות.
בחינת ריביות מסגרות כרטיסי האשראי אף מעלה את גובה הריבית הממוצעת ומעמידה שיעורה על יתרת עסקאות בכרטיסי אשראי (כלומר על הקרדיט) על 13.88% נכון לדצמבר 2023. יתרת העסקאות בכרטיסי האשראי עמדה על 11.39 מיליארד שקל לאותה תקופה, ומעמידה את סכום הריבית ששילמו משקי הבית בגינה על 1.58 מיליארד שקל לאותה תקופה.
אז מה השתנה בשנתיים האחרונות שהוביל לעלייה של 6.58% בממוצע בריבית על המינוס שלנו? בנק ישראל העלה את הריבית המשקית כדי להילחם באינפלציה, וריבית הפריים קפצה ל-6.25% בדצמבר האחרון מ-1.6% לפני כשנתיים. כיום, אגב, היא עומדת על 6% לאחר שבנק ישראל הוריד את הריבית ב-0.25% בינואר האחרון.
אבל עליית הריבית היא לא המרכיב המרכזי בריבית המבוקשת על ה"הלוואה השקטה" שלנו על ידי חלק מהבנקים, אלא רק הקטליזטור לה.
משה קאשי, מנהל תחום הפיננסים ב'לובי 99', מסביר: "המינוס בחשבון העו"ש שלנו הוא בעצם הלוואה לזמן בלתי מוגבל. אלא שזו הלוואה שהציבור לא כל כך מרגיש. כי בניגוד להלוואה רגילה, המינוס הוא על סכומים פחות גדולים, והריבית שיורדת בעקבותיו גם כן לא גבוהה מבחינה תזרימית.
"לעומת זאת, משק בית שייקח הלוואה בגובה 30 אלף שקל, לדוגמה, ירגיש יותר את ההלוואה מאשר את המינוס, שכן במסגרת ההלוואה הוא ייאלץ להחזיר בכל חודש הן את הקרן והן את הריבית בגין ההלוואה, ואז הסכום שיורד לו מחשבון מורגש היטב.
"אבל כשמישהו במינוס של 10,000שקל נניח, אין לו צורך להחזיר את ה-10,000 שקלים הללו, אלא רק לשלם את הריבית עליהם, שנכון לנתוני בנק ישראל האחרונים תסתכם בממוצע של כ-110 שקל.
"לכן אותו משק בית פחות ירגיש את הריבית על המינוס ויותר ירגיש את החזר ההלוואה. בהקשר זה יש לציין כי 'מינוס' זו המצאה ישראלית הקיימת רק במערכת הבנקאית המקומית. בחו"ל לא מתאפשר למשק בית לחרוג מנקודת האפס.
"אם משק בית חורג בחו"ל מתחת לאפס הוא נדרש להגיע ולהכניס כסף לחשבון או לקחת הלוואה. אבל בישראל נדמה שמעודדים בדיוק הפוך. עת פתיחת חשבון בנק, לדוגמה, אוטומטית מכניסים מסגרת אשראי, גם ללא בקשה של הצרכן הפיננסי.
"לאחרונה אף יצאו קמפיינים המעודדים חיילים לפתוח חשבון בו העידוד ניתן בדמות פתיחת חשבון במסגרתו לא ישלמו ריבית על המינוס כל עוד הם חיילים. אך מה לאחר מכן? לצד הבנקים, גם חברות כרטיסי האשראי מנצלות המצב ויצאו בקמפיין ללקיחת הלוואה לסגירת המינוס.
"אלא שמי שלרוב נמצא במינוס ממשיך להיות במינוס, שהרי זה נוגע בהתנהלות. לפיכך הסכנה היא שלוקחי אותן הלוואות יישארו הן עם הלוואה והן עם מינוס לאחר לקיחתה, כאשר, כאמור, גם המינוס הוא סוג של הלוואה, וכל אלה גורמים לחובות משקי הבית לתפוח.
"בנוסף, אדם עם חוב הוא די שבוי של הבנק בו החוב נמצא, שכן לאותו אדם קשה יותר לעבור לבנק אחר. בין היתר כי זה דורש לרוב המשך התנהלות החוב בבנק בו הוא נוצר או לחלופין חיתום חדש להלוואה חדשה לכיסוי אותו חוב ובכך, בפועל, העברתו לבנק אחר.
"זו הסיבה, להערכתנו, שהבנקים, שהם נותני מסגרות האשראי, מעניקים למשקי הבית מסגרת אשראי גבוהה יותר מזו שהוא מסוגל לעמוד בה מבחינת הכנסתו, ובצורה זו מאפשר למשק הבית להוציא יותר משהוא מכניס.
"זה צורם במיוחד לאור העובדה שהריבית על ההלוואות עלתה באופן מהיר יותר מהריבית על פיקדונות הציבור, שצלעה מאחור. אותו הדבר גם בכיוון ההפוך, שהרי אם הבנקים כבר החלו להוריד ריביות על פיקדונות עם הציפיות להורדת הריבית, בעוד אלו שהושתו על ההלוואות נותרו גבוהות".
ומה לגבי התחרות לבנקים מצד חברות כרטיסי האשראי, בהתאם להמלצת וועדת שטרום להפריד את כרטיסי האשראי מהבנקים?
"חברות כרטיסי האשראי אמנם אמורות לשמש תחרות לבנקים, אך הן לא מביאות הנדרש בהיבט הרחבת התחרות על האשראי, בעיקר בשל שני חסמי כניסה: הראשון הוא היעדר מידע אישי על סיכוני אשראי משקי הבית לצד מידע רחב יותר דוגמת אזורים בהם יש יותר חדלות פירעון, וכו'. והשני הוא חוסר בנגישות למקורות מימון זולים.
"הפיקדונות, לדוגמה, הם מקור שמשמש את הבנקים, אך זה מקור שחסר לחברות כרטיסי האשראי שאמורות כיום להתחרות בהם. לכן האחרונות פונות לבנקים עצמם לקבלת הלוואות כמקור אשראי, לצד גיוס כספים בשוק ההון. שני השבילים הללו מובילים לריביות גבוהות יותר.
"גם הפתרונות מצד הרגולטור והמחוקק כיום עדיין לא שלמים, וגם לאחר שיושלמו יידרשו עוד גורמים נותני אשראי כדי לראות תחרות על הצרכן הישראלי.
"לצד כל זאת, חשוב לציין כי הציבור הישראלי לא ממש מבין בנושא, ולא ממש רוצה להבין, והדבר יוצר פערי מידע וידע. הבנקאות הפתוחה, שאמורה להכניס שלל אפליקציות, שירותי מידע פיננסי ושירותי תשלום, אמורה לסגור את הפער הזה, ולאפשר לציבור להגדיל את כוח המיקוח ואפשרויותיו".