גבירותי ורבותי, המחוזיאדה ה-36 יוצאת לדרך. זה קורה ממש עוד מעט, כאשר 14 בתי מלון מפנקים באילת, יארחו יותר מ-6,000 ספורטאים חובבים. לא, אל תבלבלו את האירוע הבריא הזה עם הליכודיאדה. לא מדובר באיוונט פוליטי, אלא בנופש של עובדי המדינה, על חשבון משלם המיסים, בחזות של תחרות ספורטיבית.
מי שעומד מאחורי המחוזיאדה הנוכחית, שהיא אחת משלושה פסטיבלי ספורט מסורתיים שנתיים, לצד הספורטיאדה של "הפועל" והמחוזיאדה של מחוז צפון, היא "העמותה לספורט במקומות עבודה בירושלים", הידועה בשמה, "הליגה למקומות עבודה", מבית ההסתדרות הכללית. חברת "אורטל תיירות" קיבלה את הכבוד להפיק אותה, וכבר קיבלה את התשלום מראש.
בתחילת הדרך היה חשש שבגלל המצב הבטחוני לא יאושר התקציב המופלג, אבל המלחמה לא תעצור את ספורטאינו המצוינים, מללגום דיאט קולה על שפת הבריכה ולראות את החבר'ה חוזרים מזיעים מהמגרש. בטח שלא לפספס אחלה חופש בחינם.
אחת המשתתפות הפוטנציאליות, שהחליטה להישאר לעבוד במשרד בגלל מצב רוח ירוד וחוסר נוחות מהסיטואציה הביזארית, שבה הקולגות שלה מבלים את עצמם לדעת משלישי עד שבת, כשהמילואימניקים בעזה, המפונים מחוץ לביתם, והחטופים נמקים במנהרות. היא אמרה לוואלה כי "מישהו נתן את הדעת על הביזבוזיאדה הטיפשית הזאת? מפונים נמצאים עוד במלונות ועובדי המדינה עוזבים הכל ויוצאים לחגוג על חשבון האזרחים. כל עובד מקבל מהמדינה השנה סבסוד של 1,860 שקלים, במקום 1,680 שקלים בשנה שעברה, לא כולל נסיעות ותשלום על ימי עבודה. אני לא מבינה מי מסכים לזה באוצר".
משמעות של סבסוד 6,000 עובדים בסכום של 1,860 שקל לאדם, עולה על 11 מיליון שקל, וזאת כאמור עוד לא כולל את ההוצאה הכבדה באמת שהיא התשלום עבור ימי העבודה שלא בוצעו בפועל.
מתברר שלאוצר אין ברירה, אלא להסכים. הכיף השנתי הזה, מעוגן בהסכמים הקיבוציים של עובדי המגזר הציבורי וממומן מכיסו של המעסיק, זאת אומרת המדינה, זאת אומרת - אנחנו. לפי התקש"יר, עובד יכול להקדיש שעת עבודה אחת בשבוע לספורט, ולכן המדינה חייבת לאפשר לעובדים שעוסקים בספורט אישי או קבוצתי להשתתף במחוזיאדה או בספורטיאדה אחת לשנה, על חשבונה ועל חשבון ימי עבודה. זה התחיל ביום, גדל ליומיים ותפח עם הזמן לחמישה ימים מלאים.
המימון מגיע מתקציב הרווחה של המעסיק ולעיתים גם מקופת הוועד, כשהמארגנים יוצאים בסופו של האירוע, בדרך נס, גם עם עודף בכיס. באירועים הללו משתתפים גם עובדי חברות גדולות במגזר הפרטי, שיש להם ועד חזק שידע להכניס את הסעיפים המתאימים לחוזים הקיבוציים שלו.
אמרנו ספורט? אז כן, יש גם ספורט, למרות שרבים ממשתתפי המחוזיאדה הם ספורטאי כורסא, או נכון יותר, כסאות נוח, שמעדיפים לבלות בלילות ולהיזרק במהלך היום על שפת הים. הענפים שבהם יתחרו השנה מגוונים מאוד: כדורגל, קט רגל, כדורסל גברים ונשים, אופני הרים, כדורשת, מחניים, ברידג', ריצה ושחמט.
בדרך כלל, כשספורטאי מפסיד בתחרות הוא מקפל ציוד וחוזר הביתה עם הזנב בין הרגליים. לא כאן. במחוזיאדה נאסר באופן מפורש על המשתתפים לפרוש, והם מחויבים להישאר עד סוף הנופש ולא לפספס דקה, אפילו אם ההפסד מאוד מאוד צורב, כמו הכוויה מהשיזוף המוגזם.
ונסיים בשאלה רצינית. בימים בהם קופת המדינה ריקה, ואנחנו בעיצומה של לחימה בדרום ובצפון, מי העלה על דעתו לרוקן את משרדי הממשלה מהעובדים הנחוצים כל כך עכשיו לטיפול באזרחים? ואל תספרו לנו שגם להם מגיע פסק זמן וספורט טוב לשחרור לחצים. כי זה לא ספורט. זאת בושה.
"העמותה לספורט במקומות עבודה בירושלים" בחרה שלא להגיב לכתבה.