הקשר בין מדיניות גזענית של מעסיק לתרבות ארגונית רעילה, קיבל זרקור מטריד בחודשים האחרונים, עם התפרצות גל האנטישמיות הגלובלי. מדי יום צצות דוגמאות על מעסיקים (מהמגזר הציבורי והעסקי), שמטפחים שיח של שנאה במקום העבודה.
שימו לב לנתונים הבאים: המנכ"ל הנכנס של ה-BBC הודה בדוא"ל ששלח לכלל העובדים, כי "היו בעבר ארועים אנטישמיים בארגון", וכי יש להקפיד על יחס שוויוני במקום העבודה; עובדי האו"ם היהודים התלוננו על יחס אנטישמי חוצה ארגון, שמונע מהם להביע דעה אישית כלשהי שאינה מזוהה עם המדיניות האנטי ישראלית של הארגון עובדי טיק טוק היהודים מתמודדים עם סביבה עוינת ופוגענית בעבודה, שמביאה למצבי קיצון בה אינם מסוגלים למלא את דרישות תפקידם (למשל: להסיר סרטון מסית לפעולה אלימה נגד "הציונים"); עובדי גוגל מוצאים בחדר השירותים בחברה כתובות נאצה נגד יהודים, ואם זה לא מספיק - החודש האשימה בכירה בגוגל עובדים יהודים בחברה שהם "מתחזים לקורבנות של אנטישמיות".
המשותף לכל המעסיקים הללו ברור: כל אחד מהם מכתיב לעובדי הארגון את העמדה האנטי ישראלית או האנטישמית שהוא מחזיק בה, ובכך מנחה את העובדים כיצד להתנהל במקום העבודה. התוצאה היא, שהעובד אינו מבצע את תפקידו באופן מקצועי, אלא מוטה. אם עבודתו של עיתונאי היא לדווח באופן אוביקטיבי על ארועים, ברור כי נמנע ממנו לספק סיקור מאוזן כאשר הוא נדרש מראש להביא רק תוצאה שמשרתת את עמדת המעסיק.
המסקנות שנלמדו בעת האחרונה, מנתונים שנאספו ע"י גורמים שונים, כגון: גופים שלטוניים, מחקרים אקדמיים וארגונים וולונטרים, מעלים כי הגשת תביעה משפטית כנגד מעסיק גזעני אינה משיגה תוצאות מיידיות, ולא פותרת את ההפרה הבוטה של חובת השוויון החלה עליו.
מאידך, חשיפה ציבורית ושיימינג שנעשה למעסיק גזעני, הם אמצעים יעילים יותר: עמותת Stop Antisemitisem למשל, לא פועלת בזירה המשפטית אלא ברשתות החברתיות. היא מפרסמת תמונות, סרטונים ופוסטים בהם מתועד אקט גזעני ואנטישמי מובהק, וקוראת לציבור לזהות את המצולמים. לאחר תהליך אימות, נשלחת קריאה ציבורית למעסיק לסיום העסקתו של העובד אצלו. העמותה מפרסמת את הפניה למעסיק ואת תוצאותיה - פיטורים או התפטרות מידיים.
קבוצת Jewhatedb פועלת בשיטה דומה, אך משודרגת: היא הקימה באתריה מאגר מידע פתוח לעיון הציבור, של כל העובדים שנתפסו באקטים של שנאה, בו מופיעים שמותיהם ופרטיהם, תחת הכותרת "לא ראויים להעסקה". המטרה במאגר היא החמרת הענישה הן כלפי העובד הגזען והן כלפי המעסיק העתידי שלו, שיסומן כגזען אם יתעלם מהמידע.
אלא שהיוזמות הפרטיות מספקות מענה נקודתי ולא מטפלות בתופעה החמורה של הפרה שיטתית מצד מעסיקים את החובה למנוע מעובדיהם סביבת עבודה פוגענית. אפילו חקירות הקונגרס האמריקאי (והאירופי במקרה של טוויטר) לא מביאות לשינוי ממשי או לקיחת אחריות מצד המעסיקים המפרים. לכל היותר, מציג המעסיק חזות של נקיטת צעדי מניעה המפורסמים לעובדיו, או מפטר עובד בגין אקט אנטישמי בוטה במיוחד, אך בפועל נמנע מלאמץ צעדים יעילים לעריכת שינוי פנים ארגוני.
נדמה כי בשבוע האחרון הבינו המחוקקים השונים בארה"ב, כי הדרך המעשית להנעת מעסיקים לעשיה ממשית לטובת סביבת עבודה מוגנת, היא ענישה כספית משמעותית והטלת אחריות פלילית, הן עליהם והן על עובדיהם. יו"ר ועדת החינוך בקונגרס האמריקאי הודיעה לאוניברסיטת הרווארד, שמסרבת למסור מסמכים במסגרת החקירה המתנהלת נגדה בדיוק בנושא זה, כי בכוונת הוועדה לשלול מהאוניברסיטה חלק מתקציבה.
בהתחשב בכך שלמעלה מ-60% מתקציב המוסד, כ-625 מיליון דולר, מגיעים מתמיכה ציבורית, מדובר באיום רציני. במקביל, גיבשו מספר סנאטורים במדינת ניו יורק הצעת חוק חדשה, לפיה ישללו תקציבים של מוסדות ציבור שייפרו את חובתם לסביבת עבודה שוויונית, בצד שלילת אישורי שהייה של תלמידים או עובדים זרים שיהיו מעורבים בפשעי שנאה.
קשה להכיר בכך שהדרך הפרקטית לשינוי תרבותי במקום העבודה ומחוצה לו, היא המסלול העונשי. בעולם עבודה מושלם, תפיסת השוויון הייתה מגיעה מעמדה ערכית ומוסרית של מובילי הארגון. עם זאת, במציאות שבה פועלים מעסיקים חסרי מנהיגות ראויה, איום כלכלי ממשי על פעילותם הוא מניע משמעותי לכפות עליהם תיקון חיוני.
הכותבת היא מייסדת משרד דפנה שמואלביץ ושות' המתמחה בדיני עבודה ומייצג מעסיקים גדולים במשק