מלחמת "חרבות ברזל" העמיקה את המשבר הכלכלי בחברה הישראלית, וגרמה לקריסה של ענפי משק רבים, ביניהם גם ענף הניקיון, משבר הנאמד כיום בחוסר של כ-45 אלף עובדים, וכאמור אינו הענף היחיד הנתון במשבר חמור ביותר. אחת השאלות הנוספות שצפות ועולות בימים אלה היא - מה המדינה באמת עושה, אם בכלל, כדי לסייע בהחייאת המשק?
בינתיים, ממשלת ישראל הצטיינה בלהעביר את נטל מימון המלחמה למגזר העסקי בישראל אך לא נתנה מספיק את הדעת לגבי גמישות ניהולית, מציאת פתרונות למצוקות שהתגברו עקב המלחמה ובייחוד בסוגיית כוח האדם.
לשמחתנו המשק הישראלי נהנה מאחוז אבטלה נמוך, העובדים שלנו ברובם מיומנים ומשכילים והמשק הישראלי התבסס על העובדים הפלסטינים ברישיון בענפים רבים. בענף הניקיון לבדו חסרים יותר מ-45 אלף עובדים והאבסורד מתגבר כשמגלים שהמעסיקה הגדולה ביותר במשק של עובדי ניקיון היא מדינת ישראל דרך משרדי הממשלה, יחידות הסמך והרשויות המקומיות.
עובדים אלו סובלים מהתעלמות והפניית גב זה עשורים, שכר העבודה שלהם נקבע לשכר מינימום והם סובלים בנוסף מהתדמית השלילית של מקצועם. הממשלה עושה צעדים איטיים מאוד בכדי לפתור את משבר העובדים במשק, בעיקר לאחר ההבנה כי ייקח זמן, אם בכלל, עד לחזרתם של העובדים הפלסטינים.
הוועדה האמונה על סוגיית העובדים הזרים הינה הוועדה המיוחדת לעובדים זרים בכנסת, אשר דנה בכל ענף וענף במשק בנפרד, בוחנת את מצבו, ובתיאום עם אגף התקציבים באוצר ויתר המשרדים הרלוונטיים, מאשרת או לא מאשרת מכסות כאלה ואחרות של עובדים זרים.
כחלק מדיונים אלה, אשר עסקו במצבו של ענף הניקיון בישראל, התבקשו חברות הניקיון באיגוד להציג ניסיונות אמיתיים וכנים למצות העסקה של עובדים ישראלים, בטרם ימשיכו לדון בהבאת עובדים זרים לענף זה. בתוך כך, נדרשנו גם להציג את המאמצים מצד שירות התעסוקה לסייע בפתרון המשבר. התמונה שעלתה משם חמורה עוד יותר.
עשרות חברות ניקיון פתחו קריאות דרושים בשירות התעסוקה, וביחד פתחו 400 קריאות למשרות עובדי ניקיון בכל רחבי הארץ. שירות התעסוקה הצליח לסייע בהשמת עובדת ניקיון אחת בלבד. כן כן, אחת מתוך 400, שהם פרומיל מתוך מחסור שעומד על יותר מ-40 אלף עובדים בכל המדינה.
אולם, את האצבע המאשימה אנחנו לא מפנים אל שירות התעסוקה, שהרי איזה אדם שפוי יהיה מוכן לעבוד בעבודה כמו ניקיון תמורת שכר מינימום? לא, את הזרקור אנו מבקשים להפנות אל המדינה - אל הגופים אשר מבקשים, או יותר נכון מצפים, שהעבודה הקשה, הסיזיפית והשוחקת תיעשה תמורת נמוך, שאינו מתגמל, ושאינו משקף את עלויות המחיה בישראל, ואגב כך ומותירים אגב כך גם את שירות התעסוקה גוף שלא מעלה בידו, ובצדק, לסייע בהשמת עובדים כאשר אלה התנאים המוצעים להם.
הפתרונות למחסור בעובדים קיימים. מה שנותר למדינה הוא להוציאם אל הפועל. כך לדוגמה, בראש ובראשונה יש להעלות את שכרם של עובדי הניקיון במכרזים שהמדינה וכלל מזמיני השירות במגזר הציבורי קובעים. במקביל, הפיכת עבודה בענף הניקיון לעבודה מועדפת והחלת מדיניות מענקים לשימור עובדים, כפי שנהוג בענפי משק אחרים ביניהם חקלאות ובנייה, שתסייע רבות גם היא.
יש לציין, שפתרונות אלה אינם מהווים תחליף להבאת עובדים זרים ולבדם אינם מהווים פתרון למשבר. כל פתרון הוא חלק מסל פתרונות כולל ומשולב כדי שהמחסור בכוח אדם לא ילך ויחמיר. יש לקדם הצעת מחליטים לאישור הבאה עובדים זרים לענף הניקיון כדי לסייע בפתרון המשבר ולסייע בחיזוק ושיקום הכלכלה הישראלית ע"י מערכת תמריצים נכונה ורב מערכתית.
אנו מפצירים ברשויות המדינה - הימים ימים מאתגרים לכולנו. על ההנהגה שלנו לגלות שיקול דעת מקצועי וענייני ולסייע בשיקום ענפי המשק המניעים את הכלכלה והחברה הישראלית. יש לנו את המסוגלות, בואו הוכיחו שיש גם את הרצון.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל.