נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון השאיר את הריבית ללא שינוי וזו תמשיך לעמוד על 4.5% לשנה. למען האמת לא נפלתי מהכיסא. ההחלטה הגיונית למרות כאבם של המכורים לאשראי. ההחלטה מאותתת בעיקר על אי אמון במדיניות התקציב של האוצר והממשלה והחשש מהתפרצות אינפלציה.
עד לפני שבוע הקונצנזוס הכמעט מוחלט היה שהוועדה המוניטרית שתתקבל היום תתמוך בהורדת הריבית לפחות ב-0.25% לשנה. האינפלציה התכנסה ליעד המחירים (2.5% לשנה), שער החליפין נסוג לכיוון של 3.6 שקלים לדולר ודירוג האשראי על ידי פיץ' לא הורד.
אלא שבשבוע האחרון נרשם מהפך המוכיח עד כמה מצב המשק הפכפך ונזיל, וכך גם מדיניות ממשלת ישראל ביחס לגורל החטופים. ראשית הציפיות לאינפלציה חזרו לעלות. בחטיבת המחקר של בנק ישראל העריכו שהאינפלציה ב-2024 תסתכם ב-2.8%.
אלא שהערכת המחלקה הכלכלית של בנק הפועלים הייתה שמרנית יותר. התחזית האינפלציה של כלכלני הבנק ל-12 החודשים עלתה ל-3.2%. בבנק ישראל לא שינו את תחזית הצמיחה ל-2024 שתעמוד על 2%.
העלייה בציפיות האינפלציה אינה מקרית. האירנים קלקלו את התכניות המלחמה באינפלציה ובישראל התחילו להתכונן למתקפה. העלייה במתיחות והחשש מחזית נוספת בצפון, הקפיצו את הדולר לשיא של 3.77 שמאז התחיל לרדת.
התחזקות הדולר מגלמת פוטנציאל לעליית מחירים. מחולל אינפלציה נוסף הם מחירי הנפט שהחלו לעלות מחדש. גם העמדה של הבנקים המרכזיים בעולם בראשם הפד האמריקאי השוללת הורדת ריבית בטווח המידי מצננת את ההתלהבות.
נגיד הפד הפחית בשבוע שעבר ציפיות על רקע נתוני המשק האמריקאי והבהיר שקצב הורדות הריבית בשנה הקרובה יהיה נמוך. ועדיין החלטת בנק ישראל התקבלה באכזבה רבתי בעיקר מצד הסקטור העסקי.
המרוויחים העיקריים מההחלטה הם הבנקים (הרווח ישתקף בתוצאות הרבעון הראשון ל-2024) והנפגעים העיקריים שנותרו בצד הדרך הם צרכני האשראי.
גם אם נכון שהיעד המרכזי של בנק ישראל הוא המלחמה באינפלציה והרצון למנוע התפרצות שתשבש את פעילות המשק לבנק ישראל המרכזי יש על פי החוק יעדים חברתיים. אחד החשובים שבהם הוא צמצום הפערים בחברה.
ריבית גבוהה מרחיבה את הפערים בין בעלי ההון המסיימים בשלום את החודש לבין אלה שקושי מתחילים אותו. בעוד שבעלי הממון נלחמים על כל תוספת פסיק בריבית ובמקרה הטוב מגיעה ל-4% לשנה, צרכני האוברדרפט והמשכנתאות נאנקים בריבית חובה של 10% לשנה.