"ענף הניקיון בקריסה מוחלטת וזה יוביל לפגיעה קשה במשק הישראלי". כך מזהירה עו"ד ורוניקה רוזנברג, מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל.
ההשפעות של מלחמת חרבות ברזל על ענפים שונים במשק ניכרות, ואחרי זעקת מצוקת כוח האדם בענפי הבנייה, התשתיות והמסעדנות - גם בענף הניקיון בישראל מציינים כי חסרים כ-50 אלף עובדים. במשרד האוצר עומדים בסירובם לקלוט עובדים זרים, והמצוקה גוברת.
לדברי רוזנברג, "אחרי 7.10 אנחנו רואים זליגה של עובדים למקצועות אחרים, בין היתר לחקלאות או בנייה. בשל המצב איבדנו עוד כ-3,000 עובדי ניקיון מערביי ישראל מאחר שבמקומות העבודה לא רוצים להעסיקם. ההיצע של העובדים הולך וקטן עם הזמן, בעוד שהביקוש לניקיון ממזמיני השירות בכל התחומים במשק רק הולך ועולה".
"אף אחד לא רוצה לנקות"
המשבר בענף הניקיון החל עוד הרבה לפני השביעי באוקטובר. דוח של המשרד לראיית חשבון וייעוץ פיננסי סומך חייקין שפורסם לפני פרוץ המלחמה דיווח על מחסור של כ-42 אלף עובדים בניקיון, עם צפי שיגדל פי שלושה תוך עשור. "אין היום מוסד או גוף שלא צריך שירותי ניקיון. הדרישה הולכת וגדלה ולכך מתווספת תרבות השפע בה בעצם אף אחד לא רוצה לנקות. התפיסה היא שהאחר יעשה אבל גם האחר הזה עוד מעט לא יהיה", אומרת רוזנברג.
לפי נתונים שהוצגו לאחרונה בוועדה מיוחדת בכנסת בעניין עובדים זרים בראשות ח"כ אלי רביבו, יש כיום בין היתר מחסור של כ-18,500 עובדי ניקיון במוסדות חינוך, של 5,000 עובדי ניקיון בבתי החולים (שצפוי לגדול ל-6,700 תוך 6 שנים) ושל 1,990 עובדים בדיור מוגן ומוסדות סיעודיים (צפוי לגדול ל-6,030 תוך 6 שנים). כ-16% מעובדי הניקיון הם מעל גיל 65, 22% בגיל 65-56, 28% בגיל 55-46. 38% מהעובדים הם מעל גיל 56, כך שב-10 השנים הבאות קרוב ל-40% מעובדי הניקיון ייצאו לפנסיה. רק 17% מעובדי הניקיון הם מתחת לגיל 35.
לפני הבחירות המוניציפליות בפברואר נערך סקר בשיתוף מכון רפי סמית, שבדק את חשיבות נושא הניקיון בקרב הציבור והשפעתו על בחירת המועמדים. יותר מ-70% מהנשאלים טענו כי נושא הניקיון ישפיע על ההצבעה שלהם. לפי נתוני ארגון חברות הניקיון, המחסור בעובדים בענף יכפיל את עצמו בחמש השנים הקרובות.
מחסור בעובדי ניקיון זו לא בעיה חדשה. מדובר רק בעניין כלכלי?
"עוד לפני העניין הכלכלי, ענף הניקיון התבסס הרבה מאוד שנים בעיקר על גלי העלייה, בעיקר על עולים מרוסיה ומאתיופיה. לפני שניים ושלושה עשורים זו הייתה אכסניה טבעית עבורם להתפרנס הן בשל קשיי קליטה והן בשל קשיי שפה. אלא שדור ההמשך ישראלי לכל דבר, משכיל יותר ומן הסתם פונה לאפיקים נוספים. 22% מהמנקים הם ערבים ישראלים, בעיקר בעיר ירושלים. יש גם עובדים ישראלים אך מעט מאוד, רובם אוכלוסיות מבוגרות ומוחלשות בקרב המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, ובלית ברירה זה מה שמוביל את פרנסתם".
הקורונה, מסבירה רוזנברג, העלתה מצד אחד את קרנו של ענף הניקיון. "הבנו שנקי זה גם בריא, ושחשוב לשים יותר דגש על אזורים נוספים שצריך לנקות, ולא רק מלמטה ומלמעלה אלא ידיות, מתגים וניואנסים מדויקים של ניקיון. אבל מנגד, בזמן שחשיבות הניקיון היסודי עלתה בקורונה, ממשלת ישראל עשתה את אחת הטעויות הגדולות והחליטה להוציא את העובדים לחל"ת. זה הוביל לכך שכל בעלי ההכנסות הנמוכות נשארו בבית".
כי למה לצאת לעבודה בעצם אם מקבלים תשלום נמוך ממילא.
"מה שעוד קרה הוא שברגע שחזרנו לשגרה, אותם עובדים ששהו בחל"ת לא חזרו לענף הניקיון אלא פנו למתן שירותים אחרים שבהם לא נדרשת עבודה פיזית קשה ואולי יותר מתגמלת ביחס לדרישות של ענף הניקיון, שהלכו והחמירו".
בנקודת הזמן הזו הדיונים של ארגון חברות הניקיון מול משרדי הממשלה הלכו והתרחבו. רוזנברג מספרת שלא פעם הם הציגו את דוח סומך חייקין שהצביע על המחסור בעובדים ועל התחזיות השחורות שבעוד עשור לא יהיה מי שינקה כאן. "מדינת ישראל היא צרכן שירותי הניקיון הגדול במשק. היא זו שקובעת ומקבעת את השכר במכרזים שהיא מחויבת להוציא על פי חוק לשכר המינימום. וענף הניקיון, להבדיל מענפים אחרים, לא יכול להתנהל בצורה כזו בגישה של: 'אני אוסיף שכר ואוסיף עוד עובדים'. זה משהו שצריך ללכת כתף מול כתף עם המדינה".
הרבה מהטענות מגיעות לחברות הקבלן. אומרים להן אז תשלמו יותר.
"הפתרון של שוק חופשי כמו שקורה בתחומים אחרים זה לא משהו שיכול לקרות בענף הניקיון. מה שהמדינה או הרשויות קובעות זה מה שיש, מעבר לכך לא מתחשבים בתדמית של העבודה הזו, לא בכושרי הגיוס, לא בטווח הרחוק. מדובר במקצוע שוחק, יש פה התמודדות עם עובדים שמגיעים מרקעים שונים, אפילו משרדי ממשלה רבים דורשים מהעובדים הללו גם סיווג ביטחוני וההיצע הולך ומצטמצם".
בפברואר 2021 נחתם הסכם קיבוצי ביחד עם ההסתדרות לשיפור והעלאת שכר עובדי הניקיון ל-36 שקל לשעה. "זה כפוף לצו הרחבה שיחייב את כל המגזרים, אך טרם נחתם. נכון לרגע זה המדינה לא מייחסת מספיק תשומת לב וחשיבות לענף הניקיון ולעובדים המוחלשים במשק".
"לא עומדים בתקן"
ההשלכות של המחסור הזה ברורות, בכל מקום. רוזנברג: "זו הפקרת בריאות הציבור. בדיון שהתקיים בסוף חודש ינואר בוועדת הכנסת העידו נציגים של בית החולים ברזילי שהם לא עומדים בתקנים המחייבים של משרד הבריאות בחדרי הניתוח. שלא לדבר על מחלקות. אנחנו יודעים שיש דוחות של משרד הבריאות שמפורסמים מדי שנה ולפיהם 7,600 מאושפזים למעשה מתים מזיהומים. הבסיס של זה הוא הניקיון ואם אין כוח אדם ואם אין תקציב נוסף זו בעיה חמורה".
התסכול של רוזנברג מול הבירוקרטיה ואטימות הגופים הממשלתיים נובע בעיקר מהעובדה שבענפים אחרים יש אישור להעסקת עובדים זרים. "אנחנו רואים את זה בבנייה, בחקלאות, בסיעוד ואפילו בענף המלונאות. לבתי מלון יש אישור להעסיק עובדים זרים לניקיון במלונות אז למה אי אפשר להעסיק עובד זר בניקיון בגוף מוסדי? אין הבדל, אבל בענף הניקיון לא נותנים אישור. אנחנו במצב של איום קיומי להישרדות הענף, כי בלי העובדים האלה זה בלתי אפשרי. הממשלה חייבת לקדם את המהלך הזה ולאפשר לנו מכסה של עובדים על מנת שהחברות יקבלו קצת חמצן".
מה טענת הנגד של משרד האוצר?
"משרד האוצר מביע את התנגדותו לאורך כל הדרך בטענה שצריך למצות את ההעסקה של הישראלים. אבל זה לא עובד. מבחינתו זה הטיעון. צריך להבין שאין ישראלים, וחייבים לספק פתרון שקיים, לא אחד שלא נמצא על המדף".
ניסיתם עוד אוכלוסיות?
"נפגשנו עם נציגי החברה הבדואית לגייס נשים והבנו שלא ניתן לגייס נשים בדרכים חוקיות. רצינו לגייס חרדים דרך משרד העבודה, אבל גיוס החרדים לענף הוא קלוש אם בכלל. אחת המנהלות אמרה לי: 'איך אני אשיג לך עובדי ניקיון אם בקושי למחסנים או לדברים אחרים אני מצליחה לגייס'. אנחנו מנסים לשלב אנשים עם מוגבלויות שזה כערך משהו שמאוד חשוב לחברות. אבל לצערנו השילוב הזה הוא מועט ובעל סיכויי הצלחה נמוכים בגלל שיש קשיי הסתגלות והתמדה בענף הלא פשוט הזה. לכן הפתרון למצוקה לא יגיע מההון האנושי שיש בישראל והוא דורש פתרון שהמדינה חייבת לקדם. עד לפני 7 באוקטובר פעלנו לכיוון העסקה של פלסטינים שנתקל בקושי והוא כרגע לא רלוונטי".
"עשינו הכל", אומרת רוזנברג. "קיימנו שיתוף פעולה עם שירות התעסוקה לגיוס עובדים, וגם עכשיו בהמשך לוועדת עובדים זרים שקיימה דיון ייעודי בענף הניקיון, התבקשנו לפתוח קריאות נוספות ולראות מה המצב. נפתחו עשרות פניות ונקלט עובד אחד.
"צריך להבין את התהליך: שירות התעסוקה משתף פעולה ועושה מעל ומעבר אבל פשוט זו המציאות. כשמגיעים ומנסים לגייס עשרות עובדים, ביום הראיונות מגיע מספר מועט של עובדים, ואז נניח שנקלט עובד אחד או שניים לעבודה, ובסיומו הוא אומר: 'אני לא מעוניין, תחתמו לי על אבטלה'".
רק תמריצים יעזרו?
"בוודאי שהעובדים האלה זקוקים לתגמול הוגן על העבודה שלהם שהיא כל כך חיונית וחשובה וקשה וחיונית לבריאות הציבור. בימים של יוקר מחיה אי אפשר להתפרנס מ-5,700 שקל ברוטו בחודש, ולא פלא שאין נהירה לענף. אגף התקציבים באוצר, שמתעלם מהמצוקה וההתראות של כל הגופים, פוגע לכולנו בבריאות".
בהמשך לדיוני הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, ביקש לאחרונה יו"ר הוועדה אלי רביבו מחברות הניקיון לפתוח קריאות לעובדים בשירות התעסוקה כדי להוכיח אם רשויות המדינה אכן מצליחות לסייע בהשמה של עובדי ניקיון.
עד עתה נפתחו כ-400 קריאות של חברות שונות מכל הארץ, בכולן השכר הוא מעל המינימום, אך שירות התעסוקה הצליח לסייע כאמור בהשמה של עובדת ניקיון אחת בלבד. דיון נוסף בכנסת עדיין לא התקיים, ובאיגוד מקווים שבקרוב יצליחו לקיים דיון עם אגף התקציבים באוצר, במטרה להוכיח את עומק המשבר ואת חוסר היכולת להעסיק ישראלים בענף.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "ענף הניקיון נמצא בדיונים מקצועיים מול משרד האוצר זה זמן רב. למרות טענות איגוד הניקיון הנתונים מראים תמונה אחרת - במכרזים של המדינה המציעים תעריף של שכר מינימום לא נצפה מחסור בעובדים. במקביל, הפיילוט שנעשה יחד עם שירות התעסוקה ובהמלצת משרד האוצר, הצליח לבצע מעל אלף השמות מאז תחילת השנה.
"מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל מדינת ישראל עומדת בפני מחסור חמור בעובדים, בעיקר בענף הבניין ומשקיעה את מירב מאמציה לעניין עובדים זרים להבאת עובדים לענף זה".