מלחמת חרבות ברזל גבתה מחיר כבד לא רק מהחיילים בשדה הקרב, אלא גם מהחברה הישראלית כולה. אלפי פצועים, רבים מהם בתחילת חייהם הבוגרים, חלקם סובלים מפציעות קשות ופגיעות נפשיות, ייאלצו להשתלב מחדש בשוק העבודה תוך התמודדות עם מוגבלויות חדשות.
בישראל חיים כיום כ-800 אלף אנשים עם מגבלה בגילאי העבודה, כשלמעלה ממחציתם אינם מועסקים. המלחמה הנוכחית צפויה להגדיל משמעותית את מספרם, ותעמיד את החברה הישראלית בפני אתגר אדיר - שילובם של אלפי אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה.
מאז ה-7 באוקטובר, נוספו למדינת ישראל אלפי אנשים עם מגבלה. מחקרים כלכליים מראים שההפסד למשק הישראלי מהיעדר שילובם של אנשים עם מוגבלויות בעבודה הוא כ-5 מיליארד שקל בשנה. בהתאם לכך, היעדר שילובם של האזרחים החדשים עם מגבלה מאז תחילת המלחמה, תסב למשק הישראלי בכל שנה נזק כלכלי נוסף של מליוני שקלים.
לא מדובר רק בנתונים סטטיסטיים, אלא באנשים צעירים, מלאי תקווה וחלומות, שכל חייהם לפניהם. עלינו להבטיח להם הזדמנות שווה, לאפשר להם להשתלב בחברה באופן מלא, להביא אותם למימוש עצמי, ולמנוע מהם להידרדר לבדידות, דיכאון ותסכול.
למרות יכולותיהם הרבות, אנשים עם מגבלה נתקלים בקשיים רבים בניסיון להשתלב בשוק העבודה. סביבות עבודה שאינן מונגשות, חוסר הכשרה מקצועית ייעודית, ודעות קדומות מצד מעסיקים, הן רק חלק מהחסמים שמונעים מהם למצות את הפוטנציאל האדיר הטמון בהם. ובמקרים רבים הם אף אלו שמנציחים את המגבלה ומחזקים את הסטיגמה.
שילובם בשוק העבודה אינו רק חובה מוסרית, אלא גם הזדמנות אדירה עבור המשק הישראלי. עובדים אלה מוכיחים שוב ושוב את נאמנותם, יצירתיותם, ומחויבותם, ותורמים רבות להצלחת הארגונים בהם הם עובדים.
מרכז 'נא לגעת' מהווה את ההוכחה לכך שזה אפשרי. המרכז מספק תעסוקה לכ-70 עובדים עם מוגבלויות ראייה ושמיעה, ומעניק להם הכשרה ייעודית, ליווי מקצועי ותמיכה רגשית שמובילים להשתלבותם באופן מלא ומוצלח בחברה.
לפני הגעתם לנא לגעת, מרביתם מספרים על חוויות קשות של דחייה ממקומות עבודה שונים, בייחוד בעבודה מול קהל, ועל חסמים רבים בדרך להשתלבות בקרב החברה השומעת-רואה. קשיים אלה באים לידי ביטוי בעיקר בסביבות עבודה שאינן מונגשות דיו, ובהיעדר פתיחות מצד המעסיקים בקבלת אנשים עם מגבלה, כמי שיכולים להיות עובדים תורמים ומוצלחים.
הקשיים בהשתלבות ובמציאת תעסוקה הולמת מובילים לכך שאנשים אלו חשים כי אינם מצליחים להשמיש את יכולותיהם וכישוריהם באופן המאפשר סיפוק תעסוקתי ויצירתי מחד, ותרומה לחברה מאידך, ובסופו של דבר נאלצים בלית ברירה ליפול כמעמסה על החברה. רצונם אינו להיות נטל על החברה, אלא לתרום ולהעניק לה חזרה ככל אדם אחר.
בעיה זו שאינה זוכה למענה ראוי כבר שנים ארוכות לא תיפתר מעצמה. דווקא בתקופה זו בה מספר האנשים עם מוגבלות הולך לגדול משמעותית, המדינה חייבת להתגייס לטיפול בבעיה. עליה לקדם תקנות המחייבות הנגשת מוסדות לימוד ומקומות עבודה, פיתוח תוכניות הכשרה ייעודיות, העלאת המודעות בקרב מעסיקים ליתרונות הרבים שקיימים בהעסקתם, ומתן תמריצים כלכליים לעידוד העסקתם.
הזמן לפעול הוא עכשיו! אסור לנו להזניח את נפגעי המלחמה ואת מי שנתנו את נפשם למען המדינה. עלינו לפעול במהירות ובנחישות כדי להניח את התשתית הנכונה לימים הבאים. ולכשיעבור ה"זעם" נוכל כחברה לתת את המענה לצורך שנוצר, לאפשר להם להשתלב בחברה באופן מכובד, ולהבטיח להם עתיד טוב יותר. עתיד שבו יוכלו לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, לתרום לחברה, ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים.
הכותב הוא מנכ"ל "נא לגעת", מרכז תרבות ואמנות ללא מטרות רווח, המהווה מקום מפגש בין אנשים חרשים-עיוורים, והקהל הרחב.