עומר אדם גאון. לא בגלל המוסיקה המשובחת, מנגנון היח"צ המושלם והשלוקים הגדולים שהוא לוגם מהחיים הטובים. עומר אדם גאון, כי הוא הבין את מה שההורים העצבניים הבוקר עוד לא קלטו - שפיקוד העורף לא מתפקד.
אדם התעקש אתמול להמשיך לעשות חזרות למופע שלו בפארק הירקון, שבוטל בגלל ההנחיות על הגבלת התקהלות, מה שגרם לרבים בתעשיית המוסיקה לחשוב שהתחרפן. אבל איך אומרים? את הכסף הוא יספור במדרגות ביום חמישי, וההורים, שלא יילכו גם היום לעבודה, או ישלמו תועפות לבייבי סיטר, כי הגננת עדיין ישנה בגלל שאין לה מושג שהיא צריכה לפתוח את הגן, יאכלו את הלב.
הפארסה המטורללת של הלילה מתאימה בדיוק לאופן הפרטאצ'י שבו פיקוד העורף מתפקד מה-7 באוקטובר, ואם נהיה ישרים, אז גם הרבה קודם. "עורף", למי שלא הבין שם, זה אזרחים. ומי שאמור לטפל באזרחים, צריך לתכלל את כל הפרמטרים המורכבים הכרוכים בתפקיד המאוד חשוב הזה, כמו, למשל, להודיע על פתיחת הגנים כשההורים ערים. או, לחילופין, לסגור את מקומות העבודה במקביל לסגירת הקייטנות והגנים.
ואם נכפה עליכם מלמעלה להוציא את ההודעה אחרי חצות, אז רצוי לא לעשות את זה בשושו, כאילו מדובר בסוד מדינה כמוס, ולהחריש אותה באתר פיקוד העורף, אלא לעשות מאמץ עילאי כדי לעדכן את ראשי הרשויות, כדי שלא יקומו בשש וחצי בבוקר ויגלו שהם צריכים להפעיל את מערכת החינוך. אף אחד מהם לא ישן עם הנעליים.
הטיפול הכושל באירוע, גורם היום לכאוס מיותר. הגננות, כאמור, ישנות, הרשויות נכנסו לאמוק כדי לפתוח את המסגרות, ההורים, שהודיעו בעבודה שהם נשארים בבית, ביטלו פגישות והפסידו כסף, צריכים להעיר ילד עצבני שהלך לישון בחופש וקם לגן. במקום אפשר היה להעמיד את כולם בסטנד ביי. זאת גם אפשרות.
אם היה מדובר באירוע נקודתי, ניחא. אבל לא צריך לאמץ יותר מדי את הזיכרון, כדי לשלוף ממנו את תמונות הזוועה בסופרים, בתחילת המלחמה. בתשעה באוקטובר יצא פיקוד העורף בהודעה מלחיצה במיוחד, שיש להצטייד במזון יבש, מים, מקלט רדיו, ערכת עזרה ראשונה, סוללת גיבוי לסלולרי, ציוד לתינוקות, תרופות וסוללות, ולהיערך ל-72 שעות שהיה בממ"ד.
הציבור התנפל על המדפים ורוקן אותם בפאניקה של סוף העולם. המצב היה חמור עד כדי כך, שרשתות השיווק הגבילו את הקניה של סוללות ומים. תוך פחות מ - 24 שעות, חזר בו פיקוד העורף מההנחיה הקיצונית וניסה לכבות את השריפה שהצית במו ידיו בלי הצלחה. אף אחד כבר לא האמין למסרים המרגיעים של דניאל הגרי, שאין צורך לפוצץ את הממ"ד במים ויש סבירות גבוהה שנחיה מחר בבוקר.
מאז הפיאסקו ההוא, נדמה היה שהבינו שם שעשו טעות, וההנחיות לציבור היו מתונות, קבועות. בכל פאנל ושידור ברדיו עלה מסביר רגוע, עם קרח בוורידים, כדי להוריד את מפלס החרדה. ואז פתאום כולם נעלמו. המלחמה בדרום נמשכה, בצפון הפציצו, אבל חוץ מההצהרות של הגרי פה ושם, לא ראינו את הפרצופים שהתרגלנו אליהם במשך ארבעה חודשים, כאילו אנחנו בשגרה.
אחרי החיסול בדמשק, כשהתחילו הדיבורים על תגובה איראנית הולמת נגד ישראל, מצופה היה שהמלאכים במדים ישובו אלינו, עם מסרים ברורים במה להצטייד, מה לעשות, ואיך. אבל מרוב פחד לחזור על טעויות עבר, נכנסו האחראים על העורף לבונקר ונתנו לרב סרן שמועתי לעבוד במקומם. והוא נתן עבודה שלא תיאמן.
אנשים קנו גנרטורים באלפי שקלים כדי להיות ערוכים לתרחיש עלטה, התקינו טלפונים קוויים, עברו לישון בממ"ד, קרוב לרדיו על הבטריות. שמועות על קמפיין של פיקוד העורף שצולם, נערך ונמצא בקנה, אבל לא משוחרר מפחד זריעת תבהלה, הופצו במקביל, והגבירו אותה בריבוע. ואז, בשמונה בערב, כשהכטב"מים כבר יצאו בדרך אלינו, עלה הגרי ודיבר אל הציבור.
עכשיו באת? כשמי שציית להנחיות, ולא נערך כראוי למה עלול היה להתפתח מהתקיפה האיראנית, כבר לא היה יכול לעשות שום דבר? השיא היה אתמול כשראיינתי את אחד המסבירים המאוד נחמדים של הגרי. הוא פתח בנאום חוצב להבות, על למה אסור להקשיב לשמועות, שעושות נזק אדיר, אלא רק להנחיות הרשמיות. אתם עודדתם את השמועות האלה כשלא נתתם הנחיות מסודרות, אז עכשיו אתם באים לציבור בטענות?
תהיו כולכם עומר אדם. תעשו מה שאתם מבינים, כי אי אפשר לסמוך במדינה הזאת על אף אחד. גם על מי שאמור להבין ולנהל את העורף. גם בכל מה שקשור לטיפול באזרחים, הם איכשהו מגיעים לסוף התור.