האיראנים אמנם נכשלו הפעם, אבל הם הצליחו לשנות את המשוואה

הלילה שבין שבת לראשון היה דרמטי. שום איגרת המספרת כמה היינו טובים לא תרדד את העובדה שהשמיים בישראל נראו כמו סצינה מסרט מדע בדיוני לכמה דקות ארוכות שתוזמנו במשך ימים ארוכים על ידי מדינה שיש בה בכל שנה מעל 150 אלף סטודנטים לתארים מתקדמים במדעים מדויקים. גם אנחנו דייקנו באותו הלילה, בצורה מקצועית ומרשימה. ראינו את סרטוני היירוט מצולמים מכל פינה בארץ, מכל גבעה או בניין בישראל, בה איש לא נרדם בלילה בין שבת לראשון.

אבל מה שלא ראינו הוא המעניין והחשוב, מתחבר היטב למה שקורה כאן בשנים האחרונות והתבטא במסר כתוב וקצר, כזה שכיכב בערוצי החדשות המובילים בעולם ונאמר בשפה הפרסית על ידי אנשים לובשי מדים בדרגות בכירות. שתי המילים החשובות היו "שינוי משוואה". זה התרגום הברור לסרטוני הניצחון והיירוט, לא כדאי להתבשם מהם למרות שהם מרשימים ביותר לכל הדעות.

דמיינו לעצמכם האם היינו מתרגלים לירי של 300 טילים מדויקים מהצפון אשר היו מיורטים באחוזי הצלחה פנומנליים, או 300 רקטות אחת לשבוע מרצועת עזה שאחת מהן הייתה פוגעת במקרה הטוב בבסיס צבאי. אני מניח שהתשובה היא שלילית, כך גם המציאות משבת בערב. מעל 85 טונות של חומר נפץ שוגרו לעבר מדינת ישראל בלילה המוסרט שחווינו, למעט פגיעה קלה שתוקנה מיד ויחד בתיאום עם בעלות בריתנו, כן גם אלו שמבקרות אותנו בשום שכל. מרבית חומר הנפץ שנישא על גבי טילים וכלי טיס בלתי מאוישים יורט או נפל הרבה לפני שנכנס למרחב האווירי הישראלי.

אבל האם מישהו צריך להזכיר לנו כי כדאי להתייחס לאויב לא רק לפי יכולותיו הנמוכות ורמת הפגיעות, כי אם לפי כוונותיו. כשם שלא חשבנו כי כלי הנשק החדשני בשבעה באוקטובר היו אותם שופלים שפשוט דרסו את גדר הגבול היקרה והחכמה שהגנה על כולנו.

במציאות נורמלית אולי היה אפשר לרכוש מניות של חברת רפאל או אחרות בין המובילות בתעשיית הנשק הישראלית. במציאות נורמלית היינו מתבשרים כי אותן חברות מוצלחות הכריזו על הקמת מפעלי ייצור ופיתוח בנגב ובגליל, תורמות בכך לחזרתם של התושבים לביתם בצפון ובדרום תוך שהן מפריחות את הכלכלה הישראלית במוצר ייחודי ששטח הניסויים שלו הוא המרחב האווירי הישראלי, המרחב האווירי של כולנו, כמו מערכות ההגנה המצוינות שעשויות להיות המוצר הנמכר והנחשק על ידי מדינות רבות בעולם. כי מי לא רוצה להיות מוגן מפני כל צרה שלא תבוא ולמה שלא נרכוש טילים שפוגעים בטילים מאשר כאלו שנועדו לפגוע בנו, שואלים עכשיו בבירות אירופה כולן.

את השעון המעורר של סוכות שני לא כדאי לכבות בפסח. כדאי להביט אחרת במונחים מוכרים כמו קונספציה, כדאי לנהוג אחרת בהישגים מבצעיים כמו בצניעות ואת האויב להעריך מעט יותר ברצינות שכן יכולות צבאיות הן דבר הנתון לרוח הזמן והמשאבים. הכוונות והאמונה במלחמה עֶתיקות יומין הן.

מי שמכיר את העם האיראני יודע להצביע על הסבלנות כאחת התכונות המובילות, חשיבה כוללנית גם כן, לעתים הן שלובות זו בזו. האיראנים בנו סביבנו טבעת התקפית מתוך תפיסה המפעילה ארגוני טרור ומיליציות בגזרות השונות והמתינו בסבלנות שנים ארוכות לתקיפה ישירה על אף שהם מותקפים באופן ישיר לפי פרסומים זרים בסבלנות כבר שנים. זה לא קרה סתם, שלוש מאות טילי שיוט וכטב"במים יכלו להיות גם ארבע מאות או פחות, המספר נועד לשדר כמותיות אולם נועד לסמן כי המשוואה השתנתה ועתה הישירות עשויה לקחת חלק במלחמה בלי לוותר על שאר הזירות.

מדינת ישראל תיאלץ להגיב לשינוי המשוואה, כי אחרת משמעות הדברים היא לקבל אותה כלשונה. אופן התגובה יישקל וסל האפשרויות רחב הרבה מעבר למה שאנו חושבים, מתקיפה ועד למטח זהה לזה ששוגר אלינו ולא טיל אחד פחות, ועכשיו נראה את מערכות ההגנה בטהרן ועד אמצעי שיבוש מרקם החיים האזרחי מבלי להשתמש בחומר נפץ. יד הדמיון והניסיון שלובים זה בזה, כבר היינו שם.

.
אז במקום לכתוב מיד כמה טובים היינו, פשוט נהיה בלי לכתוב. ובמקום להכריז על ניצחון, פשוט ננצח. נתחיל לחשוב על מה יכול להיות אלמלא ננצח או נהיה כל כך טובים, כי לא לעולם חוסן וננהג בבעלות בריתנו בכבוד של לוחמים, כזה שמכיל ביקורת ואומר תודה למי שמתייצב לצידנו בצרה. מי שלא מבין כמה טייסות וטייסים זרים היו עסוקים בשבת בלילה בירוט המתקפה על מדינת ישראל כדאי שיידע ויחשוב עוד שלוש שניות לפני שהוא מבקר אותן על דעתן ומגיב לביקורת הנשמעת מהן.

סגירת המרחב האווירי היא דבר נדיר מאוד בעל משמעות סימבולית כבירה ביותר. כך קרה באסון התאומים וכך קרה למדינת ישראל בשבת האחרונה. משהו בעצמאות שלך נאלם באותו הרגע ותחושות חוסר אונים מרחפות באוויר, ללא קשר למה יש לנו וכמה אנחנו מוכנים, טובים או מוכשרים. להמריא עם מטוס ולצאת מהמרחב האווירי לפני שהוא נסגר זו תחושה קשה אותה חוויתי יחד עם חבריי לאותו הלילה, אולם היא מלווה בתחושת מסוגלות שגם כשהאיום מתרגש, אנחנו מצליחים לשמר יכולות בסיסיות כמו תעופה ולא נאלמים דום וממתינים בתקווה שהכל ייגמר והבלגן יסתדר.

בכל משבר טמונה גם הזדמנות, נוהג לומר לי מיד פעם חבר. גם לנו בחודשים האחרונים יש הזדמנות שלא פסחה על הלילה שבין שבת לראשון, כי ששת ימים תעבוד כתוב בתורה ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אז אולי כדאי שבמשך השבוע נהיה קצת יותר טובים או מוכנים, מעט יותר צנועים ומכוונים עם קצת פחותֶ איגרות ניצחון ויותר חשיבה ביקורתית. כי השבתות האחרונות מביאות עלינו את שינוי המשוואה המשמעותי ביותר לעתיד מדינת ישראל, את זה אי אפשר לראות בסרטונים. זה כבר כאן.

הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי