כשכולנו מסתובבים עם האף ברצפה, יש לנו נטייה להיתלות בכל מה שעשוי להצביע על בשורות טובות. זה יכול להיות גשם בסוף מרץ, זכיה בתחרות גו'ודו, או נתוני הוצאות בכרטיס אשראי. כבר בערב ליל הסדר פרסמה חברת שב"א את סך הרכישות בכרטיסי אשראי לעומת פסח הקודם, והשורה התחתונה: גיהצנו המון, הרבה יותר משנה שעברה, בפער של 14%. מלחמה, קורונה, משבר כלכלי? הכרטיסים שלנו נותנים עבודה ואשליה שהכל גן עדן. התותחים רועמים, והישראלים קונים.
גם סיכום ההוצאות בכל תקופת הפסח, לפי קטגוריות, נראות כמו אי ירוק של אסקפיזם בים שחור וסוער. ברשתות השיווק הוצאנו 2.287 מיליארד שקלים, 8.6% יותר מבשנה שעברה, במסעדות ובתי קפה 1.103 מיליארד, 12% יותר מפסח הקודם ובמלונות וחדרי האירוח הפגזנו עם עליה של 18.5%, סך של קצת פחות מחצי מיליארד שקלים.
אלא שבניגוד לאינסטינקט, או משאלת הלב, שאם סכומי ההוצאות גדלים אז הכל סבבה, השנה הנוכחית היא ההוכחה שההפך הוא הנכון. ולפני שנפנה לנתונים הקשים, בואו נדבר קודם על תחושות בטן וצפיפות ברשתות השיווק. ההתנפלות ההמונית על הסופרים היתה מתונה יותר. לפחות באלה בהם ביקרתי, באזור תל אביב. אנשים קנו, לא השתוללו. יש להניח שבגלל השילוב המבאס של מצב רוח שפוף ולחץ כלכלי.
כשמחירי הדלק עולים כל הזמן, והלילה יגיע תדלוק של ליטר בשירות מלא ליותר מ-8 שקלים, ומושכים למעלה את כל השוק, אין לאנשים כסף עודף, וצריך לחשב כל שקל.
וכשהיום יצטרפו לחגיגה המפוקפקת גם מוצרי החלב בפיקוח, שידהירו למעלה גם את מוצרי החלב שאינם בפיקוח, יחד עם התייקרות רוחבית של היבואנים והיצרנים הגדולים בשיעור של בין 15% ל-30%, המצב יהיה קשה יותר. כשלכל זה נוספת מועקת החטופים, החללים והמלחמה, חדוות הקניות כמעט נעלמת לגמרי. וכשאין מצברוח, אז לא קונים, או שמכניסים לעגלה פחות.
למשוואה הזאת צריך להכניס עוד נעלם אחד, או במקרה שלנו - נוכחים רבים. בדרך כלל פסח הוא החג בו נחצה נתב"ג לשניים, והמוני ישראל צועדים בחרבה לכיוון הדיוטי. הפסח הזה, חברות תעופה ביטלו טיסות אחת אחרי השנייה, ביניהן חברות לואו קוסט האהובות עלינו כל כך, והשאירו מאוכזבי חופשה וכאלה שאין להם חשק לנסוע לשום מקום - בבית. גם בכבישים אפשר היה לחוש את העומס היחסי.
כך שלסכמה המספרית צריך להוסיף את אלה, שבדרך כלל נוהגים לגהץ בחול המועד בחו"ל, נתונים שלא נספרים על ידי שב"א, שמציגה רק את הגיהוץ המקומי. כשיותר אנשים משתמשים בכרטיסי אשראי בזמן של חופשות מרוכזות, ארוחות בלתי פוסקות, נשנושים של עצבים מרוטים מול ההתראות האפליקציה של פיקוד העורף או הטלוויזיה, אז נדמה שההוצאות עלו.
ומעל כל זה, מרוחות עליות המחירים הקודמות, לא העתידיות שהזכרנו קודם. מדד המחירים לצרכן עלה ב-2.71% ממרץ 2023, זאת אומרת שאנחנו משלמים הרבה יותר על אותה עגלה כמעט ריקה. בואו נודה על האמת. אין מישהו, שלא עמד בתור לסופר עם חמישה מוצרים בסיסיים, ולא קיבל שוק מהחשבון. ולא משנה אם מדובר ברשת מוזלת, או רשת עירונית יקרה.
ולפני פרידה, מילה על הממשלה שלא רק שלא נלחמת עבור האזרחים שנלחמים בצפון ובדרום בשביל המדינה, היא מתדלקת את יוקר המחיה. כשהדלק עולה, בגלל ששר האוצר לא מסבסד לפחות חלק מעליית המחיר, החשמל עולה והמים עולים, מה שמייקר את הוצאות המפעלים, והשירותים, ומתגלגל לארנקו של הצרכן שמשלם יותר בסופר.
כשהממשלה מעלה את מחירי מוצרי החלב המפוקח, היא מתדלקת את עליית כל מוצרי החלב, גם אלה שאינם בפיקוח. וגם זה מתגלגל ישירות לצרכן, לא רק בקופה בסופר, אלא גם בבתי הקפה, במסעדות, ובמקררי הגלידות לכבוד הקיץ. אם הממשלה לא מסוגלת לבלום את עליות המחירים שבאחריותה, למה שחברות פרטיות יעשו זאת?
אז כשאתם קוראים את הכותרת המפוצצת, שמכריזה על כך שעם ישראל מפזר כסף למרות המצב הקשה, תפתחו את הוונטיל ותנו לאוויר לצאת. אלה לא המכירות טמבל, אלא המחירים. ורק התחלנו.