לא פשוט לחיות במדינת ישראל, ואף אחד מאיתנו לא היה צריך את השבעה באוקטובר כדי לקבל את התזכורת לכך. ובכל זאת, אחת התקופות הקשות שחווה ישראל הציפו שוב מעל פני השטח את המחסור במשאבים לטיפול בבריאות הנפש. זה לא סוד שתחום בריאות הנפש הוזנח בשנים האחרונות הן מבחינת תקציבים והן מבחינת ההכשרות של צוותים מטפלים. מספיק לראות את שכרן המביש של העובדות הסוציאליות כדי להבין שדרושה כאן רפורמה מקיפה.
המלחמה חידדה גם את הצורך בהקצאת משאבים לתחום שאולי מדובר פחות: התמכרויות. שוחחנו עם פרופ' שאולי לב רן מייסד המרכז הישראלי להתמכרויות ועם מנכ"לית המרכז ענבל דור קרבל (לשעבר מנכ"לית עמותת עלם), כדי להבין כמה תופעת ההתמכרויות עולה לנו.
"אנחנו נמצאים עם היד על הדופק בכל הנוגע לנתונים", מסביר פרופ' לב רן, "נכון לסוף שנת 2023 מבחינת סימפטומים פוסט טראומטיים המופיעים בקרב האוכלוסייה הישראלית אנחנו מדברים על אחת מתוך שלוש נשים ואחד מתוך חמישה גברים שסובלים מכך".
לב רן מציין כי לא מדובר אפילו על תסמונת פוסט טראומטית מלאה אלא על סימפטומים שהם מספיק משמעותיים עד שהם עלולים לגרום מצוקה משמעותית: "הפרעות בשינה, חלומות רעים, תחושת חרדה, הימנעויות שונות. אלו סימפטומים חריפים דיים כדי להיות עם האצבע על הדופק. זה גם עוזר לנו להסביר את הנתונים המשניים שהגיעו מהסקר הזה, ונוגעים לשימוש בחומרים ממכרים".
הכוונה היא לא לאנשים מכורים אלא לאנשים שמשתמשים בחומרים ממכרים ועלולים להימצא בסיכון מוגבר?
"בדיוק. הכוונה היא לאנשים שמשתמשים בחומרים ממכרים כדי להרגיע אחד או כמה מהסימפטומים שהוזכרו לעיל. הנתונים גם כאן מדאיגים מאוד, ועומדים על אחד מתוך ארבעה ישראלים שנמצאים בסיכון מוגבר. זה לא אומר התמכרות מלאה, אבל זה כן מעיד על התחלה של אובדן שליטה עקב שימוש בחומרים ממכרים. מדובר על תרופות הרגעה וכדורי שינה, אלכוהול וקנאביס לצד שרשרת של חומרים שונים".
אלו כל הנתונים הראשונים בחודשים מפרוץ המלחמה. עד כמה השכיחות עולה?
"השכיחות עולה ככל שקרובים יותר לטראומה. 50% מהאנשים שחוו טראומה בשבעה באוקטובר ממעגל ראשון מדווחים על שימוש מופרז בחומרים ממכרים".
"הגבול בין באסה לדיכאון"
לפני שכל שותי האלכוהול שקוראים את הכתבה נבהלים, פרופ' לב רן מציע לבחון את הספקטרום בכל הנוגע לשימוש. "יש שימוש, שימוש בסיכון מוגבר והתמכרות. שימוש בסיכון מוגבר או מופרז הוא תמרור אזהרה לכך שאם לא נעצור בזמן ולא נטפל בכך, זה יגיע ללא ספק לידי התמכרות. בכל נושא של בריאות הנפש אנחנו תמיד שואלים את עצמנו היכן עובר הגבול בין באסה לבין דיכאון, בין פחד לבין הפרעת חרדה וכמובן בין שימוש לבין שימוש בסיכון גבוה.
הסקאלה היא תלוית שאלות. האם ניסית לצמצם שימוש ולא הצלחת? האם הסביבה שלך העירה לך על ההתנהגות הזו? האם בעצמך אתה מוצף באשמה? האם אתה משתמש סביב לשעון? אם חלק מהתשובות חיוביות יש פה בעיה. אותו דבר עם פוסט טראומה והפרעות בשינה למשל".
"בערך כחודש לאחר פרוץ המלחמה התחלנו לאסוף את הנתונים", מוסיפה מנכ"לית הארגון ענבל דור קרבל. "וזה מה שמדאיג אותנו. אנחנו לא מדברים כרגע על ההתמכרות עצמה, אנחנו מדברים על תמונת מצב של מדינה שבעוד שנה יכולה למצוא את עצמה עם משהו בסדר גודל של מגפה בכל הנוגע להתמכרויות. פה אנחנו מצביעים ומתריעים על הדאגה הגדולה שלנו, ועל כך שחייבים לעשות משהו ובהקדם האפשרי. אין מנוס אלא להעלות את הנושא הזה למודעות ככל שניתן".
מי בקבוצת הסיכון?
"בדקנו את זה, והאמת שלא צריך להיות חוקר גדול כדי להבין שמדובר לא רק באנשים ממעגל ראשון אלא משפחות שהילדים שלהם משרתים בצבא, משפחות שהן קו ראשון וקו שני למלחמה ולכל מה שמתרחש בה. חברים של, נשים וגברים שנמצאים חודשים ארוכים בלחימה ורחוק מהבית.
נשים שבני הזוג שלהן לא נמצאים בבית תקופה ארוכה. בני נוער הם קבוצת סיכון גדולה מאוד, צעירים וצעירות שנמצאים בניתוק מהמסגרת הקבועה, מבתי הספר, עם חוסר יכולת להתרכז. כל המעגלים הללו נמצאים במצב של מתח וחרדה, גם אם לכאורה המצב נראה רגוע. יש חוסר ודאות משמעותי, וזה באמת סיפור שחוצה את כל האוכלוסיות כרגע".
"דורכים במקום"
התמכרויות, מסבירים השניים, נובעות מתוצאה של זמינות הדבר המיידי והראשון שמרגיע אותנו שלא דורש מאיתנו טיפול ארוך של מטפל או מטפלת מקצועיים. וכאן טמונה הבעיה. פרופ' לב רן מסביר שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של דריכה במקום: "אנחנו משקיעים המון מצד אחד בבריאות הנפש, אבל דורכים במקום כי אנשים פונים לחומרים ממכרים שמפריעים להחלמה הטבעית שלהם מאירועים טראומטיים. זה כמו דלי שיש לו חור בתחתית. אנחנו עושים מאמצים למלא אותו אבל הוא נוזל מלמטה. אנחנו יכולים במשך שנה להשקיע משאבים בבריאות הנפש אבל להתעורר בעוד שנה במצב פחות טוב אם לא נטפל ונקדיש משאבים גם לעניין ההתמכרויות".
איך עושים את זה?
"זה דורש קודם כל הבנה של כלל המערכות. אנחנו לא באים רק להתריע אלא גם להציע תוכנית פעולה. צריך להבין שבריאות הנפש, טראומה ושימוש בחומרים ממכרים הולכים יד ביד".
אתם מדברים על תוכנית לאומית?
דור קרבל: "תוכנית לאומית זו כותרת גדולה, אבל איך עושים את זה מעבר לטיפול במערכות בריאות הנפש? מכשירים כל אדם שנמצא בקו ראשון של טיפול, חינוך או רווחה. הם צריכים להבין מה הם רואים, ממה להיזהר וכיצד לעשות התערבות ראשונית. אנחנו רואים המון פעמים שלא מתקרבים לאזורים האלה ולא רוצים להתעסק איתם. יתרה מכך, לא יודעים לזהות אותם, ואלו המקומות המסוכנים, וכרגע יש לצערי הרבה מאוד".
דור קרבל מוסיפה כי לפני שאנשים מגיעים למומחים הגדולים שיושבים בקליניקות, יש שורה ראשונה של אנשים שנמצאים בחזית מול הציבור הישראלי שצריכים להבין מה הם רואים, ולתת את הפתרון הראשוני. "צריכה להיות ראייה הוליסטית, וזה הדבר הראשון שאנחנו מדברים עליו בתוכנית לאומית, זה מעבר לכל עולמות הבריאות שצריכים להיות פה אחר כך".
"גילוי מוקדם"
לדברי לב רן, "חשוב שכל מערכת תכניס לתוכה פרוטוקולים לגבי שימוש בחומרים מסוכנים, פעולות מניעה ודרכי הטיפול. ככל שהגילויים יהיו מוקדמים יותר, כך יהיה יותר קל לטפל בין אם דרך קופות חולים, או מערכות חינוך".
דור קרבל אומרת כי "לא רק, אבל בעיקר במערכות החינוך. אנחנו רואים שבכל תוכניות החוסן לא מופיעה הדרכה שמנהלים ומנהלות עושים לבני הנוער במקומות האלה. קופות החולים והמועצה לשלום הילד כבר פירסמו את הסיכון הגבוה שבו נמצאים בעיקר צעירים וצעירות, זה כל הזמן חוזר לסיפור הזה של שימוש מופרז בחומרים ממכרים".
המרכז הישראלי להתמכרויות התגייס לטיפול גם בשורדי מסיבת הנובה. "נדרשה להם התייחסות ספציפית, כי היו מתוכם לא מעט תחת השפעת חומרים בזמן האירוע וגם אחריו, דבר שדרש הבנה כפולה בבריאות הנפש", מסביר לב רן. "כשבועיים לאחר האסון חברנו עם עמותת נט"ל להמשיך ולהכשיר מאות מטפלים שחלקם מטפלים גם בשורדי הנובה ולהעניק ליווי מתאים".
עד כמה גדולה חשיבות הפחתת ה"סטיגמה" והעלאת המודעות בקרב הציבור?
לב רן: "אנחנו רואים גם סטיגמה בקרב אנשי טיפול ואנשי מקצועות הבריאות בכל הנוגע ספציפית לשימוש בחומרים ממכרים. מה שמאוד מפריע להם לעשות את הבירורים החשובים הללו בצורה אפקטיבית ולא שיפוטית. אני חושב שאם נוכל לעבור בתקופה הזו את המשוכה שבריאות הנפש עברה בעשור האחרון זה ייטיב עם כולם. לפני עשור לא דיברו על בריאות הנפש, והיום את רואה שאנשים מדברים חופשי על שימוש בציפרלקס אבל קשה להם יותר להודות שהם שותים בקבוק יין ביום. היום לא מדברים מספיק על השימוש בחומרים ממכרים וזה יוצר סטיגמה שמאוד מקשה על הטיפול הלאומי, יותר אגב בקרב הצוותים המקצועיים מאשר באוכלוסייה".
"מספרים גבוהים"
להפרעות התמכרות ולטיפול בהן עלול להיות גם נזק כלכלי לאומי לאורך זמן. "במחקר שערכנו לפני מספר שנים בשיתוף דלויט", מסביר פרופ' לב רן, "גילינו שהעלות הכלכלית של התמכרויות בישראל היא לכל הפחות 7 מיליארד שקל בשנה כתוצאה מהוצאות ישירות והוצאות עקיפות של אובדן פריון וכיוצ"ב.
כל ההערכות הללו שמרניות. על כל שקל שנשקיע במניעה ובטיפול נחסוך בין 2.5 ל-4.5 שקלים בהוצאות על טיפול בהתמכרויות. התחלנו את ה-7 באוקטובר עם גירעון של 4.5 מיליארד שקל בין הרצוי לבין המצוי בתחום בריאות הנפש בישראל", מוסיף לב רן, "וכאן נכנסים הטיפולים שלא לוקחים בחשבון את השימוש בחומרים ממכרים, שהופכים להיות מאוד לא יעילים. אם לא נתייחס לשימוש מופרז בסיכון גבוה בחומרים ממכרים, אנחנו מגדילים עוד יותר את הגירעון במערך בריאות הנפש על טיפולים לא יעילים לטווח הרחוק". לדבריהם, "בארה"ב על כל דולר שיושקע בנושא, יחסכו 12.5 דולר. המספרים הם מאוד גבוהים".
אתם עומדים לקראת פתיחת המרכז הטיפולי החדש של המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש, יחד עם בית החולים הדסה והאוניברסיטה העברית. אילו שינויים ערכתם בהתאם לתקופה?
דור קרבל: "אנחנו בשיא בנייה ושיפוץ לקראת פתיחת קמפוס גדול מאוד שיהיה מרכז טיפול וגם מרכז הכשרה לאנשים שיקימו בעתיד תוכניות מניעה חדשניות ברחבי הארץ. הרעיון היה לחבור גם למוסד רפואי וגם למוסד אקדמי ולכל הזמן לחדש ולייצר שיטות טיפול נוספות, לצד הכשרת אנשי מקצוע. אנחנו לא מדברים רק על הכשרת אנשים מתחום בריאות הנפש, אלא הכשרה של אנשים במערכת הביטחון שנמצאים כרגע ממש בקו ראשון של האירועים. אנחנו מדברים על הכשרה של אנשים במערכות החינוך. המחשבה היא יותר מערכתית, איך אנחנו מכניסים את הסיפור הזה לתוך העולם האקדמי".
יש שיח גם עם הרשויות, עם הממשלה לקידום תוכנית כזו ברמה לאומית?
"בשנתיים האחרונות יש הרבה מאוד דיונים עם רשויות הרווחה והן היו כאן בהכשרות על מנת להתמקצע בנושא ההתמכרויות ולהכניס את זה למערכות שלהן. אנחנו עובדים בימים אלה על תוכנית לאומית עם משרד החינוך שתקיף wellbeing ותמיכה נפשית אצל ילדים ובני נוער. המטרה היא להכניס את זה למערכי שיעורים עד גיל 18. אנחנו עובדים כרגע ביותר מ-160 בתי ספר אבל נדרש שיתוף פעולה נוסף, לכן חברנו למשרד החינוך ויצאנו לדרך בתקווה שבמהלך השנה הזו התוכנית תיכנס לכל מערכי השיעורים בכל בתי הספר. המטרה היא לעמוד בעיקר על הצד המניעתי, שהוא חלק מאוד חשוב בהסתכלות קדימה על האוכלוסייה בישראל".
"לתקן עוול ממושך"
פרופ' לב רן: "זה כולל גם את קופות החולים. עד שנת 2015 נושא בריאות הנפש נשאר מחוץ לאחריות הביטוחית של קופות החולים, עד כניסת הרפורמה בבריאות הנפש. אלא שאת נושא הטיפול בהתמכרויות הרחיקו מאותה רפורמה, עד שבשלהי 2022 התקבלה במשרד הבריאות החלטה שמנסה לתקן עוול של שנים, ואותה ועדה במשרד הבריאות החליטה לצאת לשלוש שנים של מה שנקרא 'מבחני תמיכה' בעלות של 25 מיליון שקל בשנה, במסגרתם קופות החולים ייקחו על עצמן את הטיפול בהתמכרויות גם ברמת הרפואה הראשונית וגם ברמת מרפאות המומחים. מאז אנחנו מלווים אותם בתוך קופות החולים. כמובן שהצורך שהיה לפני ה-7 באוקטובר גבר שבעתיים אחרי, ויש לנו קצת מזל אם אפשר לדבר במונחים של מזל, שבזכות אותם מבחני תמיכה, בימים אלה אנחנו מכשירים צוותים כחלק מקופות החולים וגם צוותים של רפואה ראשונית - בכל הנושא של רישום אחראי לתרופות מרשם, זיהוי ואיתור מוקדם של שימוש מופרז בחומרים ממכרים והתמכרויות".
יש הבדל בגילאים ביעילות הטיפול?
לב רן אומר כי "נדרשת התאמה תלוית גיל בין אם בקרב מבוגרים מעל גיל 40 שישתמשו בעיקר בחומרים ממכרים לשינה או להרגעה, ובין אם בקרב צעירים בני עשרים או אפילו בני נוער שהצריכה שלהם את החומרים הללו היא יותר חברתית".
לדברי דור קרבל, "אצל בני נוער בהחלט יש את בעיית 'קבוצת השווים'. השימוש המוגבר מתקשר לכמה גורמים, חברתי או מצבי חיים מורכבים. כאן יש לרתום גם את הסביבה הראשונית של בני הנוער, המורים, ההורים, צריכה להיעשות עבודה מעמיקה כדי לתת להם את הכלים הראשוניים לאבחן דיכאון וחרדה כדי לתפוס את זה בזמן".