לשר החקלאות, אבי דיכטר, היה אמור עכשיו להיות תפקיד מרכזי בממשלה, כמי שאחראי לחקלאים ביישובים שנפגעו קשה במלחמה, בצפון ובדרום. הוא זה שהיה צריך להילחם כדי שיקבלו פיצוי מלא מהמדינה על הנזקים שספגו, לחזק אותם ולעמוד לצידם בתקופה הנוראה שהם חווים. אבל המלחמה הזאת הפכה את דיכטר, שגם קודם היה נפקד נוכח, לרואה ואינו נראה בשום מקום. תשאלו את החקלאים של מטולה.
יש שיאמרו שחקלאי מטולה גיבורים, ויש שיאמרו שהם טיפשים. מה שבטוח, שאנשי האדמה האלה נאחזים בה בכל כוחם, למרות הסיכון הממשי לחייהם. בכל יום הם מתעקשים להגיע לאזורים המטווחים ולטפל בגידולים ובמטעים על הגבול, מול קני הנ.ט. של חיזבאללה, ולא מוכנים לוותר.
אין להם הרבה בקשות. המדינה זרקה להם כמה גרושים לפיצוי בינתיים, כי מטולה היא מחוץ לתחום של שמאי מס רכוש, אז לפחות, הם מצפים, ששר החקלאות יפגין סולידריות ויראה במו עיניו את הצרכים שלהם, מיד מיובלת ראשונה. אבל דיכטר לא בא, אלא רק מצלצל.
"אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה", אמר יוסי לווית, אחד מאנשי מטולה הוותיקים, ברדיו צפון 104.5. "מחכים לשרים, שמישהו יבוא לדבר איתנו מהממשלה ויגיד לנו, תהיו ככה עוד חודש, זה יסתדר. אף אחד לא אומר לנו שום דבר, לא בא להזדהות.
"אני חקלאי. שר החקלאות, שאני לא צריך להגיד מה עשה בחייו, הבטיח ארבע פעמים, בשלושת החודשים האחרונים, שיבוא אלינו. מביאים חקלאים במיוחד למטולה, שמסכנים את עצמם כשהם באים לשם, והוא לא מגיע.
"ששאלנו למה, אמרו לנו, 'כי למטה לא נותנים לו לעלות'. מה זה לא נותנים לו לעלות? אנחנו חיים במטולה. איך אני עולה? אף אחד לא מאבטח אותי כשאני מגיע לכאן. בני גנץ היה אצלנו ביום שישי. מה, הוא יכול להגיע? אבל שר החקלאות, שכל החקלאים ציפו שיבוא, לקבל תשובות, כלום".
זאת לא הפעם הראשונה שדיכטר, שהיה פעם לוחם ללא חת, מסתתר במקום להסתער. ב-30 באוקטובר, ראיינתי חקלאים חבולים בעוטף, שחיכו לשווא לשר שלא הגיע אליהם. אחד מהם אמר לי אז בכאב, "אף אחד מבכירי המשרד עוד לא הואיל לבקר ביישובים במרחק 0-7 ק"מ מהגבול, אפילו פעם אחת. אף אחד. שר החקלאות הצטלם כשהוא קוטף רימונים 'בעוטף' אבל לא היה כתוב באיזה יישוב, כי הוא פשוט לא היה כאן. הם עושים שם זומים עם עצמם. בושה".
בימים שבהם מחירי מוצרי החלב, שבאחריותו, עולים בחדות, יחד עם מחירים של מוצרי עוף ונקניקים, כשהפירות והירקות מקפיצים את המדד, ברוטציה בכל חודש, נשאלת השאלה, מה שר החקלאות עושה לכל הרוחות? במה הוא עוסק עכשיו, חוץ מלסכל את מה שהוא יכול ברפורמה "מה שטוב לאירופה, טוב לישראל", שמנסה להוביל שר הכלכלה, ניר ברקת, במגוון מכשולים הזויים שבאים להחריג את התוצרת החקלאית ממנה, כדי שלא תהיה כאן תחרות. זה אחרי שקבר סופית את הרפורמה בחקלאות שקידם עודד פורר, שכיהן לפניו, וגרם לעליית מחירים חדה.
הפעולה המשמעותית היחידה שעשה דיכטר בחודשים האחרונים, היה לעכב את אישור תקציב 2024, בגלל בטטות. פתאום, משום מקום, נעמד שר החקלאות על רגליו האחוריות ואיים, מול המצלמות, שאם מגדלי הבטטות לא יפוצו על נזקי הקורונה, הוא לא יצביע בעד התקציב.
בכנסת חשבו בהתחלה שמדובר בהטרלה לא ממש מוצלחת. אבל דיכטר התכוון במלוא הרצינות למתן הפיצוי מלפני ארבע שנים עכשיו, כאילו זה הדבר הכי בוער בעולם. בסופו של דבר, הצליח לסחוט מראש הממשלה דיון בוועדת הכספים בסוגיה והבטחה שהפיצוי יינתן מהר.
כשבדקנו האם נכנס כסף לחשבונות מגדלי הבטטה, בעקבות פעילותו הנמרצת של השר, גילינו שגם לגבות את חובות האולטימטומים התקשורתיים שהוא מציב, הוא לא ממש מצליח. לא רק שמגדלי הבטטות, המיואשים, יש לומר, לא קיבלו כלום ממה שהובטח להם, אפילו פרוטוקול הוועדה שדנה בעניינם לפני כמעט חודשיים, לא פורסם עדיין.
כשפנינו למשרד החקלאות לתגובה כדי להבין מדוע השר הבריז ארבע פעמים ברציפות לחקלאים שחיכו לו, חטפנו מקלחת צוננת מהדובר שלו, שדרש רשימה שמית של החקלאים שהתלוננו כאילו אנחנו נמצאים תחת שלטון השטאזי, במקום להתנצל ולתת הסבר מניח את הדעת מדוע דיכטר מסתתר בלשכה שלו במקום לצאת לשטח.
זה הזכיר, כמובן, את היעילות המסחררת שהפגין כבוד השר בהקמת חמ"ל התקשורת בתחילת המלחמה, שאויש בעובדי המשרד שהיו על המשמרת סביב השעון, וניטרו פרסומים שליליים נגדו ונגד משרד החקלאות באמצעי התקשורת, כדי לענות להם בזמן אמת, כאילו זה הדבר הכי חשוב לעשות בעת חירום.
דבר אחד אי אפשר לקחת משר החקלאות, את הדבקות במשימה שלקח על עצמו מתחילת הקדנציה, ממנה הוא לא מרפה גם עכשיו: לא לעשות שום דבר מועיל.
מלשכת דיכטר נמסר בתגובה: "השר תכנן לבקר את החקלאים במטולה, אך לאחר דליפת פרטים מדויקים בנוגע לביקור השר, הסיור בוטל לאור הנחיות ביטחוניות".