במרכזה של הסאגה שלפנינו מצוי אדם שהלך לעולמו והותיר אחריו בן יחיד ובת זוג. במספר צוואות שונות שערך עבורו עורך דינו, ציווה המנוח את ירושתו לבת הזוג שלו ולבנו, בתצורות שונות. כשנה לאחר שחתם על צוואתו האחרונה, ערך המנוח במשרדו של עורך דינו צוואה חדשה בכתב יד ובה ציווה כי יורשו היחיד יהיה לא אחר מאשר עורך דינו, תוך שהצוואה כללה גם הוראה כי עורך הדין יעביר לבנו של המנוח סכומי כסף שונים מעת לעת ע"פ שיקול דעתו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי צוואה זו נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד עורך הדין ולכן אין לקיימה, אלא שעורך הדין לא היה מרוצה מכך ולכן ערער לבית המשפט המחוזי.
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב סקר את פסק הדין ביסודיות והגיע למסקנה שיש לדחות את הערעור ממספר סיבות. ראשית, בטענות עורך הדין לאורך ההליך נמצאו סתירות; מבחינה עובדתית אימץ בית המשפט המחוזי את הגרסה לפיה עורך הדין בעצמו נתן למנוח טיוטה של צוואה במשרדו ואף נכנס מדי פעם לחדר לוודא "שהכל בסדר", ובנוסף הגיש למנוח פתק שבו שמו ומספר תעודת הזהות שלו על מנת שהמנוח ימנה אותו כיורשו. בנוסף, התנהלותו של עורך הדין היוותה השפעה בלתי הוגנת על המנוח להוריש לו את עיזבונו והצוואה שעמדה במרכזו של ההליך איננה מבטאת את רצונו החופשי של המנוח.
טעם נוסף לפסילת הצוואה נעוץ באחת מן הגרסאות שהשמיע עורך הדין לפיה הוא איננו באמת יורש של המנוח אלא רק נאמן עבור הבן, משום שכך הבין המנוח שיוכל למנוע מן הבן לתבוע את בת הזוג, ובלשון עורך הדין - הוא ישמש "חומת ברלין" כנגד אפשרות שכזו; מאחר שאפשרות שכזו איננה ישימה, ברור שהצוואה נערכה ע"ב טעות ועל כן בטלה.
לאור הניתוח המקיף קבע השופט שילה כי התנהלותו של המערער מעלה "תמונה עגומה ביותר" והוסיף על כך פירוט וביקורת. סגן הנשיא שוחט, שישב גם הוא בהרכב, הוסיף כי המנגנון המשתקף מן הצוואה איננו חף מספקות ואיננו מזכיר במילה אחת את רצונו הנטען של המנוח - מה שמצדיק את קביעת בית המשפט לענייני משפחה כי הצוואה נערכה בנסיבות מחשידות ובעייתיות ביותר ומהווה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה של עורך הדין ובת הזוג של המנוח.
עורכי הדין דניאל פרידנברג ואוהד הופמן ממשרד "הופמן & פרידנברג" המתמחים בענייני משפחה וירושה מסבירים כי לבד מן השיקולים הכלליים בדבר מעורבות והשפעה בלתי הוגנת, פסק הדין ממחיש את החובה וההכרח לדייק בצוואה באשר לזהות היורשים. כל טעות או חוסר בהירות בדבר זהות היורשים היתה עלולה להוביל בעבר להליך של פרשנות הצוואה, ומפסק הדין כעת מתברר כי הדבר יכול לעלות כדי טעות - שמוגדרת בחוק הירושה כעילה חוקית להתנגד לקיום הצוואה.