השבוע מתקיים יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, כשהמדינה עדיין בתוך אירוע מורכב ורגיש, בו אלפי משפחות מתאבלות, מאות אלפי מפונים חווים קשיים יומיומיים, יותר ממאה חטופים בעזה ואי הוודאות עוטפת את כולנו. כעת, טקס יום הזיכרון הופך למשמעותי יותר.
דווקא עכשיו, כאשר הכאב כה טרי ונוכח, הגיע הזמן להפוך את טקס יום הזיכרון למשמעותי יותר גם במקומות העבודה.
לאורך השנים, רוב מקומות העבודה בוחרים להתעלם מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. נסו להיזכר, ולו במקום אחד בו עבדתם, שטרח לקיים אירוע או טקס משמעותי ומכובד סביב יום הזיכרון? ברוב החברות והארגונים מדובר לצערנו בעוד יום עבודה רגיל - נר נשמה בכניסה, העובדים עומדים דקה בצפירה ומיד חוזרים לשגרת העבודה.
למעשה קיים פער גדול בין מערכת החינוך שבה גדלנו בילדותנו, המעניקה לימי הזיכרון מעמד מיוחד ומכבד, לבין "עולם המבוגרים" בו מקומות עבודה רבים מתעלמים מיום הזיכרון כמעט לחלוטין. מדובר בטעות קשה משום שגם מקומות העבודה, במסגרת אחריותם החברתית, אמורים לסייע בהנצחה ובשימור הזיכרון הקולקטיבי, ובעיקר להעניק הוקרה והערכה לאותם עובדים שאיבדו את יקיריהם למעננו.
במיוחד השנה, בצל המלחמה, חשוב שמקומות העבודה יקיימו פעילות משמעותית ועוצמתית לזכר הנופלים, כדי לתת ליום הזיכרון את הכבוד הראוי לו. פעילות שתשלב את הכאב והשכול לצד הנצחה ותקווה. בימים קשים אלו, מתבקש שהמעסיקים ימצאו את הדרך לציין את היום הקשה מתוך אמפטיה, רגישות ואחריות כלפי עובדיהם.
בחודשים האחרונים, מחלקות משאבי אנוש בארגונים רבים נקראו לדגל והפכו לעמוד תווך משמעותי המספק יציבות ותמיכה לעובדים ולמשפחותיהם שנפגעו ב-7 באוקטובר ובאירועי המלחמה. מתן מעמד מיוחד ליום הזיכרון במקום העבודה יכול לסייע להם אך גם לעמיתיהם שכואבים את כאבם.
רבים מאותם עובדים איבדו בחצי שנה האחרונה את יקיריהם. חלקם נושאים בתוכם תחושה קשה של היעדר הכרה בכאבם, של חזרה לשגרת עבודה רגילה, בעוד הם עצמם לא יכולים להמשיך בחייהם כרגיל. יום הזיכרון יכול להוות הזדמנות נדירה לאפשר להם "לאוורר" את הכאב העצום שמלווה אותם, ולשתף את שאר העובדים בתחושותיהם.
ה"קולקטיביות של האבל", תסייע לעובדים להרגיש מחוברים לארגון, ותחזק את התחושה שרואים כל אחד מהם כאינדיבידואל ודואגים למלא את צרכיהם הרגשיים והחברתיים. גם עובדים שלא חוו אובדן אישי יכולים להיתרם מכך, שכן רבים מאזרחי ישראל מתקשים להתאושש מאז השבת השחורה, ומתמודדים עם תחושות קשות על עצב, אובדן, חוסר אונים ופחד.
כל ארגון יכול לבחור את האופן בו יציין את יום הזיכרון בהתאם ל- DNA שלו.
אפשר למשל ליצור פינת הנצחה שתעניק במה ראויה לסיפורי השכול של בני משפחות העובדים, ותספק השראה ותקווה ביום המורכב הזה. ניתן לעצב קיר זיכרון שיכלול נרות, עציצים ואגרטלים שהעובדים ימלאו באבנים, עם הקדשה אישית לזכר כל אחד מהנופלים שהכירו. ארגונים גדולים, יכולים אפילו להקים חדר הנצחה ומורשת (שיהיה זמין לעובדים בכל ימות השנה) שיכלול קירות מסך, סרטונים, מצגות ואמצעי המחשה VR סביב סיפורי העובדים השכולים, ומידע על ההקשר ההיסטורי בו נפלו יקיריהם.
אופציה נוספת היא להתחיל ב"מסורת" פשוטה אך עוצמתית, במסגרתה ביום הזיכרון כל חברה, קטנה כגדולה, תרכז את עובדיה אחרי הצפירה, למפגש מרגש ומעצים, שיאפשר לעובדים השכולים לשתף באופן אישי ואינטימי את חבריהם לעבודה, בסיפורי הגבורה והאובדן של יקיריהם.
למרבה הצער, קיימים ארגונים רבים, בעיקר גדולים, בהם רוב העובדים לא נחשפו כלל לסיפורי השכול של חבריהם לעבודה, אף לא לאלו שהתרחשו ב-7 לאוקטובר ובמהלך המלחמה. יום הזיכרון מהווה הזדמנות עבור המעסיקים, לספק לאותם עובדים את תחושת החיבור והשייכות לה הם כה זקוקים, כדי לחזור לאט ובהדרגה לשגרת עבודה מאוזנת ובריאה.
לירז קולודרו היא מנהלת מחלקת שיווק ומיתוג מעסיק בחברת השיווק הבינלאומית אקסטרה מייל