ביום שישי אחר הצהרים האחרון צלצל הטלפון ביתו של שאול לוי. על הקו הייתה לשכתה של שרת התחבורה והאחראית לטקס המשואות, מירי רגב. אשתו פורטונה השיבה שלוי בדרכו לבית הכנסת, ושיצלצלו שוב במוצאי שבת. רק אז הצליחה לשוחח עימו רגב ובישרה לו שישיא בשבוע הבא משואה על חלקו בפרויקט החץ, לצד מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי, שלצידו עבד על הפרויקט לפני יותר מ-30 שנה, ופיני יונגמן מרפאל, ממפתחי מערכת קלע דוד וכיפת ברזל.
"מהרגע שהודיעו לי על כך, קיבלתי אינספור הודעות ממשפחה, מכרים וקולגות", מספר לוי. "בירכו אותי והרעיפו מחמאות. הרגשתי סיפוק גדול. זו הכרה, הוקרה והערכה של חשיבות המערכת הזו במערך ה'חץ' - המוח והלב. עם זאת, את התודה הראשונה אני שומר לאשתי פורטונה, שתמכה בקריירה שלי לאורך כל השנים, וגידלה את הילדים שלנו למופת. כבן לשבט לוי, אני רואה את עקרון ה'ספרא וסייפא' כדרך חיים - וכך חינכתי גם את ילדיי, ואת נכדיי".
כילד שגדל בעיר חאלב שבסוריה, נאלץ לוי לראות את אביו נכנס לבית הסוהר ועובר עינויים קשים ובלתי נסבלים, כי עסק בפעילות ציונית והברחת יהודים לישראל. 70 שנה לאחר מכן ישיא משואה בטקס יום העצמאות הממלכתי בהר הרצל. "אני זוכר מה זה לחיות בגולה, בלי שיש מדינה חזקה מאחורייך. זו סגירת מעגל עבורי", הוא מצהיר בהתרגשות. ביחד עם פורטונה הקים משפחה עניפה: הם גידלו ארבעה ילדים (אחד נפטר) והם סבים ל-14 נכדים.
לוי היה אחד המייסדים והמפתחים של פרויקט "אתרוג זהב", מערכת השליטה והבקרה של החץ, שפותחה בתדיראן מערכות, שנרכשה בידי אלביט לפני כעשור וחצי. "אני טבעתי את המונח 'הלב והמוח' של המערכת. 'אתרוג זהב' מקבלת את המידע על המטרות, מחליטה על האיום, מתכננת ומנהלת את ביצוע היירוט", הוא מסביר.
איך הרגשת ב-14 באפריל, ליל מתקפת הטילים האיראנית?
"הלכתי לישון. ידעתי שיש לנו מערכת טובה מאוד - וחשוב מזה, אנשים מיומנים ומנוסים שיודעים להפעיל אותה במגוון רחב מאוד של תרחישים, ולתת מענה גם לבלתי צפוי".
הוא עלה לישראל בגיל 11, אחרי שברח עם משפחתו מסוריה. "למדתי עם עוד ילדים בבית הספר היהודי בשכונה, והילדים הערבים היו מחכים לנו בפינה עם אבנים ומקלות ומתנכלים לנו בדרך חזרה הביתה", נזכר לוי. "כשהיינו רואים אותם, היינו מתחילים לברוח. יום אחד הם רדפו אחריי, וכשהגעתי הביתה המעיל שלי היה מלא בדם. אחד מהם השיג אותי והצליח לדקור אותי בגב. למזלי, לבשתי מעיל עבה והפגיעה לא הייתה עמוקה. מאז, אני יודע לרוץ למרחקים ארוכים", הוא מוסיף בחיוך.
כשהגיעו לארץ, הם עברו להתגורר ברחוב גדרה בתל אביב, סמוך לשוק הכרמל. כשנכנס לבית הספר, שיבצו אותו בכיתה ה' - בהתאם לגילו. לוי ניגש למורים וטען שמבחינה רמת הלימודים, הוא צריך בכלל ללמוד בתיכון. בסוף התפשרו על כיתה ז'. משם נבחר למחזור הראשון של הפנימייה לילדים מחוננים, "כרמית" בירושלים, שלימים הפכה בית הספר "בויאר". כבר אז חלם להיות מהנדס. "בסיום התיכון, בגיל 17, לפני חובת גיוס, נרשמתי להנדסת חשמל בטכניון. עברתי את בחינות הקבלה הקשות". בשנים שלאחר מכן, צה"ל הסכים לדחות את גיוסו עד שיסיים את לימודיו.
בגיל 21 גויס לחיל האוויר, סיים קורס קצינים ושובץ בבסיס בסיני, שם עסק בלוחמה אלקטרונית בתקופת מלחמת ההתשה. "זה היה מסווג מאוד בזמנו, ברמה שלא יכולתי אפילו להגיד מה המקצוע שלי", הוא מספר. משם, המשיך לקריירה צבאית ענפה בת 20 שנה במגוון תפקידים טכנולוגיים במטה חיל האוויר, עד שהגיע לדרגת אלוף-משנה. בשנת 1982 סיים בהצטיינות, ראשון מתוך כ-200 בוגרים, תואר שני במנהל עסקים בהתמחות במערכות מידע מאוניברסיטת תל אביב. אחרי שחזר לארץ מניו יורק בשליחות משרד הביטחון, קיבל לידיו את ההזדמנות להצטרף לשורות פרויקט "אתרוג זהב".
הלב והמוח של "החץ"
בשנת 1993, כלקח ממלחמת המפרץ שבה נכשלה מערכת הפטריוט האמריקאית בירוט הסקאדים העיראקים שנורו על ישראל, הוחלט במערכת הביטחון על פיתוח מערכת החץ, מערכת הגנה אווירית ראשונה מסוגה נגד טילים בליסטיים. לוי השתלב בתפקיד בפרויקט, מביא איתו ניסיון ארוך שנים בתכנון מערכות מורכבות בחיל האוויר.
לוי מתאר שגרה ארוכה של עבודה מסביב לשעון כדי להפוך את החזון השאפתני למציאות. "הייתי עובד משש בבוקר עד שמונה בערב", הוא נזכר. "אם מסתכלים על גיליון הנוכחות החודשי שלי בעבודה לאורך שנים, הייתי עובד קרוב ל-300 שעות בחודש, כולל בימי שישי, למרות שאני שומר שבת".
במהלך העבודה על הפרויקט המורכב, נדרש לוי לבצע, לצד עמיתיו, שורה ארוכה של ניסויים. כמהנדס המערכת הבכיר, עליו הוטלה האחריות לאפשר, או במכוון לא לאפשר, את שיגור המיירט. הוא מעולם לא טעה.
חששתם שהמערכת אולי לא תעבוד בזמן אמת?
"זו לא הייתה אפשרות בכלל. הייתי כולי ממוקד בעשייה, מחשב את כל התקלות האפשרויות, המקרים הרבים שהמערכת עשויה להיתקל בה. את החשיבה הלוגית הזאת הבאתי איתי מלימודי הגמרא, שאהבתי עוד מילדותי. תמיד האמנתי שצריך, כמו בשחמט, לחשוב על 'מה אם?' (באנגלית: What If?). ככה המערכת הזו בנויה, אינספור דוגמאות של 'מה אם'".
המערכת נבנתה מתוך הנחה שהיא לא תדע תמיד להתמודד אוטומטית עם כל איום, ולכן פותחו בה כלים שמאפשרים ללוחמי ההגנה האווירית להפעיל שיקול דעת שאין למחשב ולהתמודד עם הבלתי צפוי.
כדי לבנות את הצוות המיומן שיפעיל את "אתרוג זהב", לוי ניסח את נהלי את העבודה בניסויים, טיפח דור של מהנדסים וקציני הגנה אווירית שיידעו מה לעשות בשעת מבחן - וקיים אימונים רבים בהובלתו. "כשהייתי ילד, גדלתי בסמוך למגרש של מכבי תל אביב בכדורסל", הוא מספר. "בלילות, אחרי שהאורות במגרש כבו, הכדורסלן האגדי של הקבוצה, רלף קליין המנוח, היה נשאר אחרי כולם כדי להתאמן על זריקות העונשין שלו. הבנתי בגיל צעיר שרק ככה, בעזרת אימונים סיזיפיים, הוא היה יכול להגיע לתוצאות הקליעה המדהימות שלו מקו העונשין".
למרות שאת מפעל חייו הקדיש לפיתוח אחת ממערכות הנשק הייחודיות בעולם, התקווה הגדולה של לוי ושל רבים במערכת הביטחון הישראלית הייתה שהיא לא תופעל בכלל. "היום כולנו יודעים מה המערכת הזו יודעת לעשות, ובאופן טבעי לא רצינו להגיע ליום הפקודה", הוא אומר. "עם זאת, זה לא מנע ממני כל הזמן להמשיך לחשוב על היום שבו כן נזדקק לה - ושנהיה מוכנים אליו יותר מאי פעם".
כשהשכים לבוקר ה-15 באפריל, אור למתקפת הטילים הבליסטיים והכטב"מים האיראנית, הוא התרגש, אבל לא הופתע. "אין סיפוק גדול מלראות במו עיניך את מפעל חייך, פרי עמלך, מוכיח את עצמו בשעת מבחן", הוא אומר. "אני כל יום קם בבוקר, אחרי שאני אומר 'מודה אני', אני גם אומר 'ברכי נפשי את ה', וכל קרבי, את שם קדשו', ונותן תודה לקדוש ברוך הוא, שנתן לי את הזכות להיות חלק מהפרויקט הזה, שמגן על המדינה שלנו ועל העם שלנו".