קורסים תחת הנטל: בני העדה הדרוזית מהווים חלק מרכזי בחברה הישראלית ובשמירה על ביטחונה. הדרוזים, שמספרם הוא בסך הכל 150 אלף איש ועל אף האחוז הנמוך שהם מייצגים באוכלוסייה, הם מהווים בורג מרכזי בשוק העבודה ובשירותי הביטחון של ישראל בפרט. עם פרוץ המלחמה ב 07/10, רבים מהעצמאים בני העדה עזבו הכל והתגייסו למערכה. אך עם ירידת אבק המלחמה והחזרה לשגרה, מתגלה מציאות עגומה של משבר כלכלי רחב ללא כל אופק סיוע.
מעבר לשירותם בצבא ובשירות הלאומי, הדרוזים הינם כוח עבודה משמעותי וחשוב לפריון של מדינת ישראל, כאשר אחוז הגברים הדרוזים המשתתפים בשוק העבודה מגיע ל-71.1%, לצד 43.2% מהנשים הדרוזיות, מעל הממוצע בקרב אוכלוסיות המיעוטים בישראל.
המצב בצפון עגום, על פי הערכות מתחילת המלחמה נסגרו במחוז הצפון כ-6,000 עסקים, וכל עוד סיום המלחמה אינו נראה באופק, המספר הזה עוד צפוי לגדול. הדרוזים, שרובם מתגוררים בצפון הארץ, שילמו ועדיין משלמים את המחיר של הלחימה באזור, ולא מצליחים לקבל תשובות.
אבתסאם פארס, בעלת עסק לסדנאות אוכל קבוצתיות בחורפיש מספרת: "לפני המלחמה הייתה לנו הרבה עבודה, משפחות, ימי גיבוש לבעלי עסקים, היינו בתקופה מצוינת. מאז המלחמה העבודה נעצרה כמעט לחלוטין, אנשים רוצים לסגור סדנאות וברגע שהם מגלים שאנחנו בצפון הם מבטלים מתוך החשש. המדינה כמעט ולא עזרה לנו בתקופה הזו, ולמרות זאת יש לנו ילד ששירת במילואים בתחילת המלחמה והבן הצעיר שלנו התגייס בחודש שעבר למשמר הגבול. אם מישהו היה מתייעץ איתי היום האם כדאי לפתוח עסק בצפון, הייתי עונה לו שזו התאבדות ידועה מראש, אי אפשר להצליח".
"בקושי הצלחנו להתאושש מהקורונה, ועכשיו המלחמה מקשה עלינו אפילו יותר", אומרת מיאסה חלבי מהכפר עוספיא, בעלת עסק לגבינות. לדבריה, "אני מייצרת את כל הגבינות שלנו אצלי בבית, בצורה טבעית וללא שום חומר משמר. ברגע שיש מלחמה אין לנו ברירה אלא לאחסן את כל הסחורה שלנו בחדרי קירור, ומרבית הסחורה הולכת לפח, זה בזבוז של כסף, חומרי גלם, ועובדים. חוץ מהפגיעה הנפשית שהמלחמה גובה איתה, העבודה שעשיתי בשנים האחרונות בעסק, של בניית קהל יעד המבוסס על יהודים וערבים יחדיו, יורדת לטמיון כי אנחנו דרוזים ומשרתים בצבא ובעלי שירת בצבא ביחידה מובחרת, לא כל הלקוחות רואים זאת בעין יפה", היא מוסיפה.
פרופ' זיאד דאבור שירת כרוקח הראשי בצה"ל ומשמש כמרצה בכיר לפרמקולוגיה קלינית וביוכימיה. כיום עומד בראש עסק חברתי ייחודי לייצור מוצרי קוסמטיקה טבעיים לבריאות העור בכפר הדרוזי בית ג'אן שבגליל. לדבריו, "מרכז המבקרים של העסק, שהוא מקור הכנסתינו המרכזי, נסגר לחלוטין כתוצאה מהמצב הביטחוני, מה שגרר פגיעה כלכלית קשה, ולא די בזאת, שחלק ניכר מהעובדים, כולל אני, גויסנו למילואים.
"אנחנו מנסים לשמור על התפקוד של העסק על ידי הצבת דוכני מכירות בנקודות שונות ומכירת מוצרים אונליין ללקוחותינו הקבועים, אך לא נוכל להמשיך ככה לזמן רב ולספק תעסוקה לנשים הרבות שמתפרנסות בעזרתנו. העסק שלנו הוא קודם כל חברתי ואנחנו מעסיקים נשים מתוך החברה הדרוזית שלא יצא להן לעבוד או ללמוד מחוץ לכפר ולחברה הדרוזית".
פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות שלח עוד לפני חג הפסח מכתב בהול למנהל קרן הפיצויים 'מס רכוש' וקרן הסיוע למשרתי מילואים של צה"ל ודרש מהם תשובות על פגמים הקיימים בתכנית הסיוע לעצמאים משרתי מילואים ולבעלי העסקים באזורי הלחימה ובין היתר ציין שיש להסדיר את הרציונל לקביעת סכומי המענק הקבוע לעסק פטור. על אף שהעסקים נפגעו במידה ללא שום קשר לגודלם, אחוז הפיצוי (ביחס למחזור העסקי) שמקבל כל עסק שונה ללא שום הסבר.
בנוסף התכנית הקיימת אינה נותנת מענה או התייחסות לפרילנסרים שאיבדו הכנסה כתוצאה מביטול חוזה שעתיד היה להיכנס והתבטל בעקבות המלחמה או בעקבות סגירה זמנית של העסק. נכון לשעה זו, בעלי העסקים שנפגעו ביישובי העימות הפיצויים זכאים לפיצוי מלא בגין החודשים ינואר - פברואר בלבד, במסלול מחזורים או במסלול האדום.
יתרה מזאת, מאז חודש ינואר לא קיים מתווה פיצויים לעסקים הנמצאים בצפון באזורים שלא פונו, גם עסקים כגון בענף התיירות, המנועים הלכה למעשה מלפעול, לא זכאים לאף פיצוי מאז תחילת השנה.
"בעלי העסקים הדרוזים שהם דוגמה ומופת לאהבת הארץ ושמירה על המולדת, חיים בחוסר ודאות נוראי", אומר רמי בזה, יו"ר פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות. לדבריו, "הכישלון של מדינת ישראל לטפל בהם מעמיק עוד ועוד בכל יום. העסקים של בני העדה הדרוזית הם חלק אינטגרלי משמירה על החוסן הכלכלי של העסקים ביישובי העימות ובצפון ישראל בכלל ובלעדיהם לא נצליח להשתקם. אנחנו קוראים למשרד האוצר וביטוח לאומי לקדם את נוהל "לחיצת כפתור" שיסדיר בצורה רחבה ומהירה יותר את הסיוע של המדינה לבעלי העסקים ביישובי העימות. ויפה שעה אחת קודם".
סגן יו"ר פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות תיקי אדיסון סיפרה על מצב העצמאים הדרוזים שפגשה בזמן שהפיקה ירידים עבורם לאחר המלחמה: "אנחנו דואגים לעסקים הקטנים ופועלים לקיום ירידים כדי לייצר כמה שיותר הזדמנויות עסקיות עבור העצמאים בני הקהילה הדרוזית וכלל העסקים שנאלצו לסגור בעקבות המלחמה. הם זקוקים לירידים הללו כמו אוויר לנשימה והמדינה צריכה לספק עבורם פתרון אמיתי שיבטיח את פרנסתם גם בתקופה המורכבת הזו".