24/7 הוא מונח בינלאומי. עבודה אינסופית שזמינות בצידה. ב-24 שעות השבוע עברנו בין הקברים בהר הרצל לנאומי השרים ברחובות ובאופקים, עמדנו בשתי צפירות וצפינו בטקס מצולם ללא קהל, בו עלו גיבורות וגיבורים לצד כיסאות צהובים ריקים בכל הערוצים, כאשר צד אחד מדליק והשני מכבה.
שנת 24 תיזכר במונחים הללו ממש והיא מציינת את יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, כאשר 7 הוא מספר מזל ידוע, ממנו לא היה לנו הרבה השנה. זו עדיין לא תמה אבל התאריך נצרב בזיכרון עוד מהשנה הקודמת, שם החל יום העצמאות של כולנו, בלי שום מזל.
עצמאות אינה עוברת רק סביב במות וטקסים, היא איננה רק דגלים הנמכרים בצמתים ואין סוף של מנגלים, מסיבות ומפגשים. לעצמאות יש הגדרה מילונית בלתי כתובה, המבססת את יכולת הקיום של כולנו במדינת ישראל גם ובייחוד בשנת 2024. היא עוברת כחוט השני בין דירוגי האשראי למחיר הדלק, שוברת חזק לכמות העסקים שאינם מצליחים לשרוד ומביטה מעל חבלי ארץ שלמים שאינם מאוכלסים כלל, שדות שלא ייחרשו ולולים שוממים, מתנ"סים סגורים ושנת לימודים שלא תיפתח.
עצמאות מדינה מאפשרת את חופש הפרטים החיים בתוכה, אולם זו גוזרת עליהם גם חובות שווים. לא תהיה עצמאות למדינה ללא שוויון בנטל על פרטיה, העוצמה תיעלם מבלי שנשים לב, אחריה יילך גם החופש. במדינת ישראל החוגגת שבעים ושישה אביבים, החגיגה הזו צריכה להסתיים. ולמי ששכח, האמונה חיזקה את עם ישראל, אבל עצרת האומות המאוחדות ומנהיגי היישוב הקימו את מדינת ישראל, קבעו לה הסכם מייסדים, מוסדות שלטוניים, חסרונות ויתרונות יצוקים ומובנים.
נראה לעתים שחגיגת העצמאות מביטה אל העבר, על הישגינו הכבירים ועצמתנו הבלתי מעורערת, אולם טוב נעשה אם נציין את העצמאות כדרך חיים הצופה פני עתיד, מעין מפת דרכים לא כתובה. אפשר גם להתפשר על תחקיר קצר לשנה החולפת, לא יזיק גם למדינה ותיקה לאמץ מושג שכזה.
תארו לעצמכם שהיינו פותחים את מהדורת העצמאות בטבלאות מספרים במקום בנתוני הלמ"ס: בכמה עלו הדלק בשנה האחרונה, סל המוצרים הבסיסי למשפחה ומחירי הדיור, האם היינו יכולים למדוד ככה את הצלחת עצמאותנו? בכמה סטודנטים לרפואה עזבו למזרח אירופה וכמה עסקים נסגרו, כמה כסף הצלחנו לגייס לחברות הזנק ובכמה עלו אחוזי הגיוס בחברה הבדואית והחרדית? כשמתעסקים בטקסים בלבד, במנטרות ישנות, המספרים נשארים מאחור. המספרים הם אנחנו.
טעות אסטרטגית
למי מאיתנו אכפת כמה טון אשכוליות אדומות לא נקטפו השנה בקיבוץ ניצנים, כמה ביצים לא נאספו במרגליות או מה באמת אחוז האבטלה בצפון מדינת ישראל? מי שרוצה באמת עצמאות חייב להתעניין במצבו, אחרת לא יהיה עצמאי אלא יגלה שהוא תלותי ועוד על מלא, שקו הגבול מתנתק מקו המחרשה ובלי לשים לב יש יותר חברות הזנק ישראליות שרשומות היום במדינה זרה כי פשוט יותר קל לגייס משאבים.
אבל אנחנו נדליק משואות ועם ישראל חי, על מלא, מלא תלות שרובנו יגדירו כחוסר ברירה, טעות אסטרטגית שעוד תעלה לכולנו במילה עצמאות.
אין לנו נפט או זהב, אין לנו הרבה מחצבים ואין לנו גם הרבה אוהדים, אבל גם אין לנו ברירה. למדינת ישראל אין תחליף לעצמאות, זו פשוט שרידות. זכות הקיום שלנו כאן ניתנה מזמן, מובנת ומוצדקת אבל מבלי לתחזק אותה היא עלולה להיעלם. כמו שאין זכויות בלי חובות, אין עצמאות בלי עבודה אין סופית שזמינותֶ לצידה, 24/7. בעצמאות צריך לעבוד, הנחלה אינה מבשרת על מנוחה, אולי להפך.
השבועיים האחרונים קשים תמיד, השנה אף יותר. העצב של יום הזיכרון הוא לא רק על מה שהיה ולא יהיה עוד, אלא מהול בחרדה גם ממה שיהיה, את זה אף במה לא תשכיח ואף טקס לא יבטל. כמוהו העצמאות, היא איננה ציון דרך אלא תחקיר נוקב שמביט אל עתיד כדי שהעצמאות אכן תתעצם ולא תדעך ולבסוף תיעלם. הגאווה מעולם לא הייתה תחליף ראוי למבט מפוקח על הווה מאתגר וסיסמאות נכונות באמת לא צריכות הסבר. על הביחד צריך לעבוד כי הוא לא יורד כמו גשם ואת הניצחון צריך להרגיש, לא להצדיק. הוא אף פעם לא היה מוחלט, כמו הרבה דברים נכונים אחרים.
עצמאות הבית הישראלי איננה ולא תהיה כאשר הבית הזה ריק מאנשים שנחטפו מבתיהם, נשבו ואולצו להתפנות. שום במה לא תוכל להתחרות בשקט של קריית שמונה ושום משואה לא תוכל להאיר את החשכה במנרה, רק אנחנו נוכל. לשם כך נדרשת עבודה אינסופית שזמינות בצידה 24/7.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי