נו, איך היה? תשלחו קצת תמונות, אל תהיו כאלה. ארזתם לבד? התור בנתב"ג ביאס או שהשדה היה ריק כי ביטלו טיסות ואין לאנשים מצב רוח? אה, בסוף נשארתם בבית ועשיתם טיולי כוכב, קפצתם לאילת לקצת בטן גב? חודש וחצי חופש על חשבוננו זה ים זמן, איזה באסה לחזור עבודה, אה?
אגב, שמתם לב שלא קראתי לזה פגרה. מה פתאום. הזדהיתי לגמרי עם הפניה שלכם ליו"ר כנסת, כשביקשתם ממנו לשנות את צמד המילים המאוס "פגרת כנסת", כי הוא מעצבן את משפחות החטופים והציבור. צודקים לגמרי. זה כאילו שאתם לא רוצים לעבוד וזה ממש לא נכון. להפך.
לבקשתכם, ל"פסק הזמן" הזה, ל"חופשה" שנכפתה עליכם בכוח, כמו שהסבירה חברת הכנסת טלי גוטליב, בגלל שלעובדי הכנסת מגיע לנוח אז אתם סובלים, אקרא מעתה "ישר מהמקפצה".
זהו, נגמרה ה"ישר מהמקפצה" שלכם? כי אנחנו כבר חזרנו לעבודה לפני שבועיים. נחתם? התרעננתם? ישנתם טוב? אתם אולי לקחתם טיים אאוט, אנחנו ממש לא. מה שהיה רע, הפך להרבה יותר גרוע.
הגירעון גדל, המדד זינק ואיתו האינפלציה, הדלק התייקר, מחירי המזון עלו ביותר מ-10% בממוצע. שר האוצר, שדווקא היה בארץ, אמר לנו להתאזר בסבלנות עם האוברדרפט עד שנגמור ברפיח, אז חיכינו בסבלנות. המתנו גם לשר הכלכלה שיחזור מעוד נסיעה לחו"ל ואולי יעשה משהו. זה לא קרה.
מה החמצתם? התושבים שלא פונו מהצפון חטפו עשרות טילים וכתב"מים כל יום, ולמפונים נגמר האוויר והסבלנות, כששמעו שלא יחזרו הביתה עד סוף דצמבר. בזמן ש"קפצתם" המילואימניקים הוקפצו שוב, הפעם לרפיח, והם ממשיכים במשימה למרות שלא מתגמלים אותם כמו צריך וזורקים הישר לפרצופם, כמו עוגת קרם דביקה, את חוק השתמטות פג התוקף של גנץ. אבל איזה תרגיל פוליטי מבריק זה היה.
יכולתי לכתוב כאן, שחבל שחזרתם, כי היה לנו יותר שקט בלעדיכם, אבל אני מתאפקת. כי גם לציניות יש גבול, בעיקר כשהיא כבר מאבדת פרופורציות. בואו ניישר לרגע קו. כשחוזרים מחופשה, צריך לתת גז ולהשלים פערים, וברוך השם יש לכם הרבה עבודה כדי להוכיח לנו שאתם ראויים לייצג אותנו. תעבדו עכשיו כאילו החיים של העם הזה תלויים בכם, כמו שמרגישים החיילים בעזה ובגבול הצפון. תנו את הנשמה שלכם כל יום, מצאת החמה. אם שכחתם, אנחנו המעסיקים שלכן ואנחנו אלה שיכולים לפטר אתכם.
במדינה דמוקרטית, נבחרי הציבור אמורים לייצג את הציבור, וזה אומר להגיש הצעות חוק, ליזום דיונים, להקשיב לדופק, לצרכים ולרצונות שלו, להציג נוכחות בכנסת ולא להבריז מדיונים לא מספיק מתוקשרים, אבל קריטיים לחיי האזרחים, כמו מצב העסקים בצפון. ומה שנכון בשגרה, נכון שבעתיים בעת לחימה.
מרגע זה ואילך תפסיקו להתעסק בפוליטיקה קטנה, ותתחילו לתת עבודה. אל תעלו לשידור ותספרו לנו כמה היריבים הפוליטיים שלכם לא בסדר, או כמה הממשלה הזאת כושלת. ספרו לנו לאיזה הישגים הגעתם, איך שיפרתם את המצב שלנו עוד קצת. תחשבו מחוץ לקופסא, איך פותרים בעיות ולא איך מעצימים אותם ומרחיבים את הפילוג.
כל שר יתמקד בליבת משרדו. שר האוצר בענייני הכספים ולא רק בענייני המלחמה ואיו"ש, שר הכלכלה ביוקר המחיה ולא רק בצבירת מיילים ושר החקלאות יפסיק, במטותא, לעשות שום דבר, או שיפנה את מקומו. חברי הכנסת יגורו במשכן אם צריך, יתייצבו לכל ועדה, דיון והצבעה, לא כי מכריחים אותם, אלא כי הם מרגישים את כובד השליחות הציבורית ורוצים לתרום ולשנות.
שבו עם משפחות החטופים ותנו להן גב. בקרו משפחות שכולות. צאו ליישובים שנפגעו בצפון ובדרום ואל תסתתרו מאחורי "בעיות אבטחה" ו"השב"כ לא נותן לנו". דברו עם חברי כיתות הכוננות ותשמעו במו אוזניכם ומהשטח למה זקוקים החקלאים. לחמו על הפיצוי שמגיע להם מהמדינה, על תגמול טוב יותר לחיילי המילואים, על משכורות גבוהות יותר לעובדים הסוציאליים שנופלים מהרגליים.
צאו נגד הטייקונים שמעלים מחירים בעת הזאת ולהגנת האזרחים שלא רק נלחמים על הבית, אלא גם על הפרנסה. תנו כתף לבעלי העסקים שקורסים ומצאו פתרונות יצירתיים שיעזרו להם לשרוד את התקופה הקשה הזאת. תחשבו עלינו, האזרחים השקופים, ולא רק על הכסא והמשכורת שלכם, ואיך תמצאו חן בעיני הבייס, כי אנחנו הבוס, לא רק הם.
אין לכם הרבה זמן. רק קצת יותר מחודשיים לתת בראש, ואז שוב תהיו על המקפצה, באיזה ריזורט או צימר, כשתתחיל חופשת הקיץ שלכם בסוף יולי. אנחנו כבר לא מצפים שתעבדו מסביב לשעון כמונו, יודעים שזה לא יקרה. אנחנו מצפים שתקרעו את הישבן שלכם בשבילנו, כי אנחנו רואים לכם. אי אפשר לעבוד עלינו יותר. בטח לא עכשיו.