הנתון המדהים: "פחות מ-2% מהכסף מגיע למטרות נשיות, בישראל זה אפילו לא 1%"

"עד היום רואים דומיננטיות של גברים בתחום הפילנטרופיה. נשים היו פעילות אבל רק ברמת ההתנדבות. גם נשים שהתאלמנו והכסף עבור לבעלותם, הם עשו הכול כדי להנציח את הבעל כשתרמו את הכסף" אומרת דפנה מיתר נחמד, יו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת תל אביב.

לדבריה, "במשך השנים הדברים השתנו. נשים נעשו יותר עצמאיות ויש כאלה שעשו את הכסף שלהן או שירשו אותו ויש להן תובנות והכרה ביכולת לקדם נשים. כבר מדברים גם על נתינה למטרות נשיות וגם לנתינה על ידי נשים". הדברים נאמרו בהמשך לכנס ראשון שנערך השבוע בנושא מנהידות נשית בפילנטרופיה, בהשתתפות בכירות שביניהן הפרקליטה הצבאית האלופה יפעת תומר ירושלמי, אלה אלקלעי יו"ר שדולת הנשים ואיילת נחמיאס ורבין יו"ר JReady והקרן לנפגעי טרור של הסוכנות.

משפחת מיתר הייתה בעבר מבעלי קבוצת עורק. כפילנתרופית וכאישה, היא מוטרדת מאי שוויון מגדרי ולכן, יזמה קבוצת מנהיגות לפילנתרופיה נשית במטרה לעודד תורמים שיוסיפו להיבט הנשי בפילנתרופיה.

"הבחירה לפתוח את נושא הפילנתרופיה בפני קהילת הבוגרות אינו מקרי", היא אומרת. "הכנס שבסיסו הוא פורום הנשים בוגרות האוניברסיטה נועד לקחת אחריות ולקדם בחברה הישראלית נשים שלא זכו להשכלה אקדמית".

מה בעצם ההבדל בין פילנתרופיה גברית לעומת נשית?
"בראייה כללית פילנתרופיה היא אכן כללית ולמרות זאת היא בעיקר סיפור גברי המשקף את הסדר החברתי: גברים שהתעשרו או שהיו אמידים שחשו צורך ואחריות לתרום. זה התחיל מצדקה והתפתח לפילנתרופיה ואקטיביזם חברתי של בעלי הון.

"הפמיניזם הוא חלק מההתפתחות האידיאולוגית כחלק מהתהליך. העצמת נשים היא זכות וכבר לא עושים להם טובה".

איך זה משתלב עם המלחמה בעזה שם הנפגעים הם גברים ונשים. מדוע לעשות את הבידול?
"יש מטרות ייחודיות לנשים כמו מימון אמצעי מניעה, תרופות ייחודיות לנשים, או אפילו פגיעה מינית בנשים. בעולם פחות מ-2% מתרומות מגיעות למטרות נשיות ובישראל זה לא מגיע אפילו ל-1% ומרביתו הכסף הולך לנעמ"ת ולוויצו.

"אתה חי בישראל וער למציאות הביטחונית אבל במצב שאין נציגות נשית בקרב מקבלי ההחלטות ואין ייצוג בפורומים ובוועדות, יש עדיין חוסר ופער עצום בלהבין ולטפל בנשים. נשים של מילואימניקים סובלות. גם סטודנטיות שהתגייסו או מילואימניקיות אינן זוכות לטיפול ייחודי".

"דווקא במלחמה הזאת נחשף כי נשים היון שותפות מלאות במהלך המלחמתי ועדיין הזכויות המינימליות שלהן לא נלקחות בחשבון. בוודאי שבמובן זה צריך שינוי. למשל יש בישראל נשים עגונות ובתי דין רבניים לא מטפלים בתופעה כראוי".

את מנסה להוכיח כי האפליה הנשית עדיין קיימת?
"זאת אחת הבעיות שלנו כנשים ותחום הפילנתרופיה הנשית נועד לשנות את המצב. מסתכלים עלי ומטיפים לי מוסר כי המצב השתנה. אבל לצערי קיימת עדיין בעיה בדירקטוריונים של חברות ציבוריות או במספר נשות הסגל באוניברסיטה. נשים הם 30% בלבד בקרב אנשי הסגל האקדמי באונ' ת"א.

"כל זה למרות שנשים באוניברסיטה הן רוב. 56% מהלומדים לתואר ראשון הן נשים, 55% מתואר שני הן נשיים ו-53% בתכניות לדוקטורט הן נשים. אנחנו במצב שבו מספר הנשיאות וסגני הנשיא הולך וגדל אנחנו עדיין מתאמצים להגדיל את הנוכחות הנשית. אני בעצמי יושבת הראש הראשונה של חבר הנאמנים של האוניברסיטה מאוקטובר 2021".

ומה המצב נכון להיום בצה"ל? האם המלחמה שינתה משהו?
"ביקשתי מהפרקליטה הצבאית הראשית שתתייחס במהלך הכנס לנושא שוויון זכויות בצבא. כשאני ושלוש בנותי שירתנו בצבא ברור שלא היה שוויון אמיתי. אבל אני מקווה שאנחנו מתקדמים לשם ויש נכונות בעקבות החלטות משפטיות תקדימיות לכבוש עוד תפקידים.

"לא במקרה השתמשתי בביטוי 'לכבוש' כי אנחנו נלחמות בהתנגדות הקיימת וכל הזמן אנחנו במאבק. אין לנו כוונה לפגוע באף אחד כי אנחנו מאמינות שיש בעיה מבנית וארוכת שנים. אספר לך סיפור".

האם המלחמה בעזה שינתה משהו ביחס לנשים?
"אני מאמינה ומקווה שכן. באופן פרדוקסלי נשים היו הקורבנות של המלחמה וגם הגיבורות הכי גדולות. הופתענו עד כמה נשים נלחמות בטנק או משמשות כרבש"ציות הנלחמות בקיבוצים. אבל לצערי אני לא יכולה להאמין עדין שהשינוי אכן קורה".

איך אתם מתמודדים עם אפליית הנשים במגזר החרדים והמיעוטים?
"אנחנו משתדלים לשנות. מספר הסטודנטים הערבים באונ' ת"א קרוב לחלקם באוכלוסייה. גם באוכלוסייה החרדית יש סטודנטים רבים אבל האתגר שלנו לא פשוט. אנחנו מעוניינים לשלב את החרדים בכיתות מעורבות ללא הפרדה ולא מתחייבים בפני סטודנט חרדי שהוא לא ילמד אצל מרצה אישה. אנחנו עוזרים לחרדים בנושא השפה האנגלית או מקצועות ליבה אחרים".

מיתר נחמד מסכמת ואומרת כי "אפילו וורן באפט ובין גייטס לא יכולים לתקן את העולם ללא שותפים. אנחנו משתפים פעולה עם תורמים יהודים לפיתוח יוזמות משותפות".