הבינה המלאכותית אשר הולכת ותופסת מקום משמעותי בחיינו, בין אם נרצה ובין אם לא, מעוררת שלל תגובות מגוונות ומנוגדות. לצד אלו שמתלהבים מהאפשרויות הטכנולוגיות שה-AI מאפשרת, ישנם את אלו החוששים מאוד מהצד האפל שגלום בה.
אחד החששות הכבדים ביותר נוגע לקלות שבה ניתן היום לגנוב את זהותו של אדם, ולעשות שימוש במאפייניו האישיים והייחודיים למטרות שונות, מן הקלה של עשיית רווח ועד לקשה של סחיטה כספית והשפלה פומבית.
מי שחווה זאת על בשרה בימים אלו ממש היא השחקנית המפורסמת, סקרלט ג'והנסון, אשר האשימה את OpenAI, חברת הבינה המלאכותית, בשימוש בקול אשר דומה באופן מחשיד ומפחיד לקולה, במערכת הצ'אטבוט מבוססת AI שפיתחה, הלוא היא ChatGPT. עובדה מעניינת היא שדבר זה נעשה, לאחר שהחברה פנתה לג'והנסון בבקשה להשתמש בקולה במערכת, אך האחרונה סירבה. בעקבות טענותיה של ג'והנסון, אך מבלי להודות בהן, החברה הודיעה שהיא עוצרת את השימוש בקול שנקרא "סקיי".
המקרה הזה מעלה שאלות מעניינות וחשובות בנוגע ליכולת שלנו להגן על מאפיינים ייחודים כגון הקול שלנו. ובעוד שכיום לא ניתן להגן על קול בדרך של רישום זכויות יוצרים או סימן מסחר, כן ניתן להגן עליו באמצעות דיני הפרטיות. כך חוק הגנת הפרטיות בישראל קובע ששימוש בקולו של אדם לשם רווח, ממש כמו השימוש בדמותו, יכול להיחשב לפגיעה בפרטיות, וכאשר מדובר באדם מפורסם הרי שזכות הפרטיות "מומרת" לזכותו לפרסום.
כלומר, כאשר אנו עושים שימוש בקולו של אדם למטרות רווח, כמו למשל שימוש בקולו של אדם במערכת צ'אטבוט, אנחנו חשופים לטענות בגין הפרת זכותו לפרטיות, או אם מדובר באדם מפורסם, כמו סקרלט ג'והנסון, בגין הפרת זכותו לפרסום.
למרות האמור לעיל, חשוב להבין כי דיני זכויות היוצרים וסימני המסחר כן יכולים להגן על דרכי ביטוי ספציפיות ועל אלמנטים ספציפיים אשר קשורים לקולו של אדם. במה דברים אמורים?
ככל שמדובר בהקלטה של קולו של אדם, כמו למשל הקלטה של משפט אייקוני מסרט של ג'והנסון (שבאופן אירוני סיפקה בעצמה קול של בינה מלאכותית בסרט "Her"), הרי שאותה הקלטה ספציפית יכולה להיחשב ליצירה מוגנת והשימוש באותה ההקלטה יכול להיחשב להפרת זכות יוצרים. כלומר, אין הגנה על הקול עצמו, אבל על ההקלטה עצמה יש. בדומה לכך, ככל שצליל או ביטוי קולי מסוים נרשם כסימן מסחר, על הביטוי הספציפי הזה תתקיים הגנה של סימן מסחר. דוגמה טובה לכך היא צליל שאגת האריה שכולנו מכירים מסרטי MGM, או אפילו הצלילים שמלווים את מערכת ההפעלה של מחשבי אינטל, כולם מוגנים כסימני מסחר רשומים.
ניתן לראות כי דיני הקניין הרוחני יכולים לספק הגנה מצומצמת מאוד על ביטויים ספציפיים, כמו למשל משפט או צליל מסוים, ולכן היא אינה מספיקה כיום, היות והבינה המלאכותית יכולה להעתיק את תבניות ומאפייני הקול שלנו, ועל ידי כך לייצר תכנים וביטויים חדשים לגמרי.
אם נשתמש בעולם המונחים של זכויות היוצרים, הבינה המלאכותית למעשה יכולה לקחת את "הרעיון" של הקול שלנו (והרי על רעיון לא ניתן להגן בזכויות יוצרים) ולייצר ביטויים חדשים ומקוריים לגמרי, שלפי דיני הקניין הרוחני, אינם מהווים הפרה כשלעצמם. ובעוד שדיני הגנת הפרטיות מספקים הגנה מסוימת, הרי שהיא מצומצמת למקרים בהם השימוש במאפייניו של אדם נעשה למטרות רווח, ולא לוקחת בחשבון מקרים אחרים, כמו למשל נקמה, שעשוע, סקרנות ועוד.
יש לזכור כי שימוש נכון ומושכל בבינה מלאכותית אכן משנה את כללי המשחק ועוזר לנו לפרוץ גבולות במהירות בלתי נתפשת, אך שימוש בלתי מוגבל וחסר אחריות יכול להוביל ללא פחות מקטסטרופה. לכן, אין ספק כי כיום המחוקק נדרש לחוקק חוקים ספציפיים אשר מתייחסים לסיטואציה של גניבת זהות בעידן הדיפ-פייק ושימוש במאפייניו של אדם, לרבות שימוש בקולו של אדם, והדבר מתחבר לגישה הכללית הטוענת, בצדק רב, כי קיים צורך דחוף ומיידי לקבוע רגולציה הנוגעת לכלל היבטי השימוש בבינה המלאכותית.
הכותבת היא ראש תחום זכויות היוצרים בקבוצת לוצאטו, קבוצת הקניין הרוחני הותיקה בישראל ושותפה-מנהלת במשרד "לוצאטו - משרד עורכי דין".