העירייה התחייבה להקים גן שעשועים לאנשים עם מוגבלות, למה המדינה התנגדה?

האם לרשות מקומית יש סמכות ושיקול דעת להסכם פשרה גם מכספי סיוע שהיא מקבלת מהמדינה, או שעל המימון להגיע מהתקציב השוטף של הרשות בלבד? שאלה זו עמדה במוקד בקשה לאישור הסכם פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד עיריית מגדל העמק.

לפני כשנה הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית בה נטען כי העירייה מפרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בכך שאיננה מנגישה באופן מלא את שירותי התחבורה הציבורית בעיר. עוד לפני שהוגשה תגובת העירייה הגיעו הצדדים לפשרה לפיה העירייה תתקן את הנדרש תיישם את הוראות התקנות ותפצה את חברי הקבוצה שבשמם הוגשה התביעה בהקמת גן שעשועים ציבורי, אשר יותאם לאנשים עם מוגבלות. הפיצוי הוערך בכ-300 אלף שקל. כמו כן, הוסכם שהגמול לתובע הייצוגי יהיה 7,000 שקל ושכר טרחת עורך דינו יעמוד על כ-70 אלף שקל.

ההסכם הוגש לאישור בית המשפט המחוזי בנצרת, שביקש את עמדת היועצת המשפטית לממשלה. היועמ"שית הביעה את התנגדות הגורמים המקצועיים לפשרה מהחשש שכספים שהעירייה קיבלה ממשרדי הממשלה השונים ישמשו אותה למימון התחייבויותיה בהסכם הפשרה, והיא אמורה ליישם את התחייבויותיה רק מכספים פנימיים שלה.

כך, גורם מקצועי אחד התנגד שכספי משרד התחבורה ישמשו את העירייה להנגשת תחנות אוטובוסים, וגורם מקצועי אחר התנגד שכספי סיוע מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל, אותם קיבלה עיריית מגדל העמק יחד עם רשויות מקומיות נוספות, ישמשו להקמת גן השעשועים הציבורי.

העירייה, באמצעות עוה"ד נתנאל עותמי ממשרד עורכי הדין עפר שפיר ושות', התנגדה נחרצות לעמדת בא כוח היועמ"ש וטענה, כי יש לראות ברשות המקומית זרוע של המדינה וכספי הרשות המקומית, בדיוק כמו כספי משרדי הממשלה, הם קופת הציבור.

לטענת העירייה, אין לקבל את טיעון המדינה לפיו יש הפרדה בין כספי העירייה לבין כספי תמיכה שהיא קיבלה ממשרדי הממשלה השונים, ככל שכספים אלו יהיו מיועדים לאותן מטרות ותכליות. עוד הוסיפה העירייה, כי בסמכותה המלאה ובשיקול דעתה לקבוע כיצד היא תעשה שימוש בכספיה ובכספי התמיכה, ואל למדינה להתערב בהם. העירייה הסכימה כי בעתיד היא תפרט למשרדי הממשלה, בבקשות לסיוע תקציבי או סבסוד, אם נעשה שימוש בכספי התמיכה לצורך יישום בהסכם הפשרה.

השופט אסף זגורי מבית המשפט המחוזי בנצרת, קיבל את טיעוני העירייה ודחה את עמדת המדינה, אישר את הסכם הפשרה וקבע כי לעירייה יש אנשי ביצוע, ובהם גזבר, שאמונים על הקופה הציבורית והמדינה לא יכולה להגביל את שיקול הדעת שלהם בכל פעולה ולהכפיפם לשיקולי מדיניות של גורמים מקצועיים כאלה או אחרים. השופט קבע, כי יש לאפשר לעירייה מידה של אוטונומיה והתנהלות עצמאית בכל הנוגע לכספים שהיא מקבלת, והכל כמובן בהתאם להוראות הדין ותוך גילוי נאות.