החלטת בנק ישראל היום (ב') להשאיר את הריבית על 4.5%, ובכך ריבית הפריים תמשיך לעמוד על 6%, לא הפתיעה אף גורם במשק הישראלי, המתמודדים עם האטה עסקית לצד הוצאות מימון גבוהות.
התגובות לה, עם זאת, ממשיכות להיות זועמות, ומופנות בעיקר כלפי נגיד בנק ישראל, הפרופ' אמיר ירון, שהפך "המבוגר האחראי" על הגה הכלכלה הישראלי כתוצאה מאוזלת ידה של הממשלה.
חברי זו האחרונה נהנים להעביר אליו את האחריות המדומה, ולהסירה מהם, למרות שזו דבוקה עליהם כנוצות על זפת.
אלא שתפקיד הנגיד אינו להכווין את הכלכלה, אלא לרסן את האינפלציה, שהרימה ראשה ועומדת על 2.8% שנתית, לאחר שמדד המחירים לצרכן זינק ב-0.8% במהלך אפריל האחרון. כך על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הצפי, אגב, היה להתמתנות האינפלציה ל-2.5%.
עליית המחירים מחייבת את הנגיד בהמשך צעדי ריסון האינפלציה, ומוכיחה שוב עד כמה חלולות סיסמאות הישבנים המרפדים את כיסאות עור הצבי בירושלים.
אחת הדוגמאות היא בדמות שר הכלכלה ניר ברקת, שעם כניסתו לתפקיד הצהיר על מלחמה ביוקר המחיה, אך מסכם עד כה כהונה של כישלון קולוסאלי. במהלך כהונתו, אגב, אף לא טרח להגיע לחלק מישיבות ועדת יוקר המחיה בכנסת ישראל - הנושא שחרט על דגלו.
תוכניות צמיחה מיושמות רק על ידי הממשלה, והריבית המשקית יכולה להוות להן רק רוח גבית. אך בהיעדר תוכניות - הרוח נושבת במדבר אבנים צחיח.
על פי הלמ"ס עליות המחירים נרשמו בעיקר בסעיפי התחבורה, הלבשה, בידור ודיור, שעלו ב-3.4%, 2.3%, 1.6% ו-0.6% בהתאמה, לאותה התקופה. תחומים שדי בהחלטת השר הממונה כדי לאזן מחירם, אך באוצר אין עדיין שום תוכנית לוויסותם או לוויסות הכלכלה.
השאלה המרכזית אם כך, היא כמה זמן יוכל המשק הישראלי להחזיק מעמד תחת גובה הריבית הנוכחית, וכיצד החלטת השארת הריבית משפיעה על כולנו?
התשובה ברורה: המשק יוכל להחזיק מעמד אם לממשלה תהיה תוכנית התנהלות סדורה שתאפשר את המשך פעילותו צמיחתו. ואם לשפוט זאת על פי הדוחות הכספיים האחרונים של כלל הבנקים, שהראו שיפור בהוצאות הפסדי האשראי, עדיין לא התעוררה במשק בעיה בעמידה באשראי. אך לא לעולם חוסן.
ומה עם הציבור? בראש ובראשונה נרגיש זאת כולנו בהמשך תשלומי הריבית על המשכנתא, שעל פי נתוני בנק ישראל ל-13 למאי האחרון עמדה במלול הלא צמוד ל-20 שנה על ממוצע של 5.1%, וימשיכו להכביד על משקי הבית.
עם זאת, מטרת הריבית הגבוהה יותר (יחסית) היא לרסן את הציבור כך שירכוש פחות, ובכך לגרום לעסקים להוריד מחירים כדי למשוך את הצרכנים חזרה. אלא שבישראל לא תמיד יש לריבית השפעה על המחירים.
כך לדוגמא, עצם ביטול הגעת חלק ניכר מחברות התעופה הזרות לישראל אפשרה לאלעל ולחברות המעטות המגיעות לישראל להעלות מחירים, שכן התחרות על הצרכן הישראלי ירדה.
אלעל אמנם נתפסת כחברה לאומית (למרות היותה פרטית), אך היא אינה מונופול, וכל ישראלי יכול לבחור אם איזו חברה לטוס לרוב יעדי העולם. אך בניגוד לחברת התעופה, שאר התחומים בישראל פועלים באופן מונופוליסטי או בדמות קרטל, המזכירים את פעילות אל על כיום, כאחת החברות היחידות הפועלות להטיס ישראלים לחו"ל וחזרה.
אופי פעילות זה מאפשר לחברות להעלות מחירים - כי הן יכולות.
אבל אם יעלו מחירים ימכרו פחות, לא? נכון, וזו עוד אחת מהסיבות בגינן הן מעלות מחירים, שכן הירידה בצריכה כבר מורגשת, ומטרת העלאת המחירים היא לקחת יותר ממי שממשיך לרכוש, ובכך לפצות על איבוד הצריכה שהן חוות כתוצאה מהמלחמה והמצב הכלכלי.
אוזלת ידה של הממשלה מורגשת גם כאן, שכן בהיעדר ודאות או איזשהו אופק כלכלי, החברות נוטות לצבור "שומנים" שיאפשרו להן לצוף עד החזרה לחוף מבטחים.
החלטת הריבית הבאה תפורסם ב-8 ליולי הקרוב, ואולי עד אז נזכה לבשורות טובות עם חזרת כל החטופים ארצה, שוך הקרבות והכרזת ניצחונה של ישראל במערכה, ולצד זאת גם ניצחון כלכלתה.