המערבולת שאליה נקלעה ישראל החלה במשבר הפוליטי של 2019 וחמש מערכות הבחירות שבעקבותיו. מה שהיה ידוע כבר עשורים, התפוצץ: המערכת הפוליטית שלנו בנויה על ליבוי השסע והישענות על לשונות מאזניים סקטורליים שהם ניגוד גמור לעיקרון "חיה ותן לחיות".
מאז הבחירות האחרונות, המערכת הפוליטית הביאה אותנו אל סף קריסה ממש וחלילה מלחמת אזרחים. רק החמאס "חילץ" אותנו, בדרכו המפלצתית, מהידרדרות לקרבות רחוב. המערכת הפוליטית הפכה דורסנית במידה כזאת שהביאה רבבות אזרחים לחוש שעולמם חרב ועליהם לנקוט באמצעי מחאה קיצוניים. זאת בהיעדר מערכת איזונים ובלמים שבדמוקרטיה מתוקנת מייתרת צעדי מחאה שוברי כלים.
התלות של הממשלה (גם זו הקודמת) במפלגות סקטוריאליות ומפלגות שוליים ותחושת חוסר האונים והייאוש משני צידי המתרס מבטאים את חוסר יכולתה של הדמוקרטיה הישראלית לקיים מערכת בריאה של קביעת סדר עדיפויות לאומי. מציאות זו מביאה למסקנה שמהמערכת הפוליטית לא תצמח הישועה. מוכרחים למצוא כלים חדשים שיאפשרו לאזרחים להרגיש שיש להם משקל גם אם המפלגה שלה הם הצביעו לא נמצאת בשלטון. חייבים להרגיע את הרוחות.
בהיעדר אמון במערכת הפוליטית, אפשר לייצר מנגנון שבו לאזרח תהיה השפעה ישירה על השימוש שנעשה בכספי המיסים שלו. כשמדברים על הקשר בין מיסים להשפעה פוליטית, לעיתים מדברים על מרד מיסים, והלכה למעשה על התנגדות לתשלום מס. "מסיבת התה של בוסטון" הייתה פעולת התנגדות שכזו, התושבים במושבות האמריקאיות התנגדו לתשלום המס על התה. אבל אולי יש אפשרות להפוך את המיסים עצמם, באופן יותר מדויק, שימוש במיסים, לפעולה פוליטית ישירה, באמצעות הכלים הקיימים היום.
תתארו לכם מצב שעם מילוי טופס 101 אם אתם שכירים או במילוי הדוח השנתי, או תשלומי המקדמות, אם אתם עצמאים, תוכלו לבחור לאן המיסים שלכם ינותבו. רוצים לממן ישיבות? רוצים לנתב את כספי המיסים שלכם למשרד החינוך? הסביבה יקרה לליבכם? הבריאות? תוכלו לקבוע ישירות לאן הכסף שלכם יילך. למעשה, יש אפשרות שדווקא באמצעות הכלי הזה, שמייצר קשר ישיר בין תשלום מיסים להשפעה פוליטית, ירגישו אזרחים רבים שהמיסים שלהם, שלהם ממש, משרתים את המטרות הלאומיות, החברתיות והפוליטיות שהם מאמינים בהם.
הרי מהם מיסים אם לא גיוס המונים לפעולות, משימות, וצרכים לאומיים ופוליטיים? האם לא הגיע הזמן שבניתוב התקציב עצמו יוכלו לקחת כל חלקי הציבור? מבחינה מוסרית, האין נכון מזה שאדם שכיום מממן מטרות שהוא מתנגד להן באופן כמעט מוחלט, יכול לבחור לא לממן אותן. הוא עדיין יהיה מחויב בתשלום מיסים כמובן, אך הם ינותבו רק למטרות שהוא מאמין בהן ותומך בהן, בין אם המפלגה שהצבעת לה יושבת בקואליציה או באופוזיציה.
אדם דתי אינו מעוניין לממן תחבורה ציבורית בשבת? הסעיף הזה יכול להיות קיים אבל מי שיממנו אותו יהיו רק מי התומכים בכך. אדם חילוני אינו מעוניין לממן ישיבות מסוימות? את הסעיף הזה יממנו רק מי המאמינים בכך ומוכנים לשלם על זה. יישום הלכה למעשה של put your money where you mouth is. בפרפרזה על המשפט הזה put you taxes where your mind it.
מנגנון גם יכול גם למתן את ההשפעה של פקידי ציבורי, או פוליטיקאים על הקופה הציבורית, הוא יכול לבזר את מוקדי הכוח וההשפעה, לייצר פתרונות מלמטה לניהול התקציב, ולייצר מוקדי בקרה ופיקוח אזרחיים על יישום המטרות שהמדינה עצמה הגדירה. תחשבו איזו מחויבות גדולה תהיה לנו האזרחים לוודא שסעיף בספר התקציב שמימנו ייושם כאשר החלטנו בעצמנו שלשם הכסף שלנו מגיע.
כאשר אנו מפקידים את כספינו בקרנות פנסיה והשתלמות או פותחים תיק השקעות, אנחנו בוחרים את מסלול ההשקעה הרצוי לנו. מהו חלקו של הכספו שיושקע במניות, באג"ח ובמט"ח. מדוע שלא נוכל גם כאזרחים לבחור את מסלול ההשקעה של כספי המיסים שלנו?
ד"ר פאבל ז'לנוב, חוקר בכיר במוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, מרצה בכיר במכללת עמק יזרעאל ומרצה מן החוץ באוניברסיטת תל-אביב.
סיני גז הוא יזם בעולמות הדיגיטל ועיתונאי כלכלי-טכנולוגי לשעבר.