מה שקרה השבוע נחשב ליוצא דופן גם בקנה המידה של ממשלת נתניהו המטורללת. בהודעות הריבית מופנית בדרך כלל ביקורת חריפה כלפי נגיד בנק ישראל אמיר ירון. הביקורת מפוליטיקאים כמו השר אלי כהן או ראשי המגזר העסקי לא חסה עליו ויש שדרשו ממנו להסיק מסקנות.
אלא שחצי הביקורת הופנו בהודעה השבוע לא כלפי הנגיד אלא דווקא כלפי הממשלה בראשות נתניהו וספציפית כלפי שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. זה אירוע שקורה לעיתים נדירות.
רועי כהן, נשיא לשכת ארגוני העצמאים והעסקים, היה חריף במיוחד: "אני קורא לרוטציה במשרד האוצר, צריך שר אוצר במשרה מלאה ולא ברבע משרה. כיום יש שר אוצר שאינו מנהל את כלכלת המדינה אלא עסוק בענייני ביטחון והתיישבות".
נשיא התעשיינים ד"ר רון תומר היה ביקורתי לא פחות: "תדלוק האינפלציה על ידי הממשלה לא הותיר לבנק ישראל ברירה. הממשלה לא עומדת במחויבות להקפאת מחוללי אינפלציה כמו חשמל, מים, דלק, ארנונה. אנו קוראים להקפיא את מחוללי האינפלציה שבשליטת הממשלה".
סמוטריץ' חטף מקלחת אבל גם רגב לא נותרה יבשה השבוע. בתכנית המקור של רביב דרוקר בערוץ 13 על שרת התחבורה מירי רגב הוזכר גם סמוטריץ'. בתחקיר נחשף מתן עדיפות לפעילי הליכוד, קביעת סדר היום לפי עוצמתם הפוליטית של ראשי ערים, מינויים פוליטיים והזנחת הצד המקצועי במשרד התחבורה.
התשובה מבין השנים מי השר הגרוע בממשלה מורכבת עד בלתי אפשרית כי במרוץ לתואר השר הגרוע בממשלת החידלון יש מועמדים נוספים. למשל שר החיוך (למשפחת נתניהו) יואב קיש או השר לביזיון לאומי איתמר בן גביר?
סמוטריץ' ורגב עולים לגמר וקנו את זה ביושר אבל השאלה מי גרוע יותר: שרת הפקקים או שר ההתנחלויות? שר האוצר ששימש גם כשר התחבורה מודע היטב למשמעויות השליליות של החלטות רגב בנושא המטרו, כבישי דמים, גשרים חסומים, פקקים, הקמת רמזורים וכד'.
הוא התגושש מולה בישיבה המכרעת בנושא הקמת שדה תעופה ברמת דוד בלשכת נתניהו. נזקי רגב לתחום התשתיות בישראל יימשכו עשרות שנים קדימה. ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד) דרש לכנס את ועדת הכספים לדיון בחלוקת הכספים הבלתי שוויונית במשרד התחבורה.
אלא שגם שר האוצר עצמו אינו צדיק. הוא מתעטף בטלית שאינה כולה תכלת. שר האוצר שותף למינויים פוליטיים (לא של פעילי ליכוד) אם כי במינון נמוך יחסית. כשרגב מפנה תקציבים לאנשי שלומה, סמטוריץ' משנע בדרכים מתוחכמות עודפי תקציב לאתרי התנחלויות ולגופי הציונות הדתית.
כשרגב מצפצפת על הביקורות כלפיה, סמוטריץ' מתעלם מדוחות הביקורת הבינלאומיים על מצב המשק המתדרדר. כשרת התחבורה עובדת מסביב לשעון בכנסת, שר האוצר עובד שעות נוספות בבתי הכנסת.
בתוכנית המקור דווח שרגב מקדישה 95% מזמנה לפוליטיקה והשאר לענייני מקצוע. במשרד האוצר מדווחים ששר האוצר מרבה אף הוא להעלם מחרדי הישיבות באוצר ומתעניינים בעיקר בנושאים הכרוכים בהעברת כספים לאנשי שלומו.
ההבדל בין השניים הוא בפוטנציאל הנזק הסביבתי. שר האוצר אחראי לתקציב בהיקף 584 מיליארד שקל שבאמצעותו ניתן לבצע תעלולים פיננסיים אין סופיים ופוטנציאל הנזק בלתי נדלה. שרת התחבורה אחראית למשאבים בהיקף 35 מיליארד שקל, אך הנזק הוא קטלני כמו תאונת שרשרת.
עם כל הכבוד ליכולת ההפקה של מירי רגב ויש הרבה כבוד, קיימת חשיבות גדולה פי עשר למי שנמצא עם האצבע על שיבר תקציבי שהיקפו 584 מיליארד שקל. סמוטריץ' מסוגל לטרפד אפילו עסקות רכש מטוסי קרב של משרד הביטחון רק כי שר הביטחון יואב גלנט לא בא לו בטוב.
שרת התחבורה נותנת לסמוטריץ' פייט לא רע על תפקיד השר הגרוע אבל לנוכח רום אחריותו שר האוצר לוקח בנקודות. ועדיין בין השנים יש מספר קווי דמיון. רגב היא משרתת נרצעת של משפחת נתניהו בכלל ושרה נתניהו בפרט. חנפנותה אומנותה.
עורה עבה כשל פיל אפריקאי, היא מניפולטיבית, תתרפס, תתחנן ותתייפח כדי להשיג את מבוקשה. גם שר האוצר סר למרות המשפחה אבל ביותר אלגנטיות. הפתיל שלו קצר יותר ופוטנציאל הפיצוץ הוא רב. לזכותו עומדת דקות האבחון כשהדביק לנתניהו את התואר שקרן בן שקרן.
ועדיין השניים חפצי חיים בהתנגדותם הנחרצת להקדמת הבחירות. סמוטריץ' רוצה לחצות בבטחה את אחוז החסימה. רגב רוצה לחצות בבטחה את המתפקדים בליכוד ולתת לזמן לאחות את הקרעים שיצר דרוקר. בינתיים כולנו משלמים את המחיר.