בית המשפט המחוזי בחיפה דחה תביעה של כ-11 מיליון שקלים, שהוגשה על-ידי מתקין צלחות לווין שנפל מגג עליו טיפס לצורך התקנה, נפילה אשר הותירה אותו נכה לכל החיים. כמו כן, בית המשפט דחה גם את תביעת השיבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי בסך כ-3 מיליון שקלים, כנגד מזמין העבודה. בית המשפט קבע שהאחריות למקרה המצער היא כולה על בעל המקצוע, אשר היה צריך להימנע מלעלות לגג באותה הסיטואציה. את מזמין העבודה שנתבע (אשר לא היה מבוטח) ייצג בהליך המשפטי עו"ד גיל מור, שותף ומנהל תחום הנזיקין והביטוח במשרד עוה"ד דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, עמית גרוס ושות'.
מדובר בבעל מקצוע שהוזמן להתקין צלחות לוויין על גג בית עסק בנצרת, בניין מסחרי בן קומה אחת המחולק לחמש חנויות קטנות. כאשר הגיע המתקין למקום, הוא גילה כי אין בידו סולם לעלות לגג בכוחות עצמו, ולאחר סיור בשאר הבניין מצא סולם ועלה על דעת עצמו לגג. בסיום העבודה, כאשר רצה לרדת בחזרה, לא מצא את הסולם. במקום להמתין לסיוע, הוא המשיך ללכת על גג הבניין, עד שנפל דרך חלון מפלסטיק שנועד להכניס אור לאחת החנויות. הוא נפצע בנפילה, והוגדר ב-100% נכות לצמיתות.
בעקבות תאונת העבודה, הגיש תביעה כנגד כל בעלי החנויות בבניין, ובכלל זה כנגד בעל העסק שהזמין אותו לבצע את העבודה. הביטוח הלאומי אשר שילם ומשלם תגמולי ביטוח לתובע, הצטרף אף הוא בתביעת שיבוב (תביעה של מבטח, כנגד מי שגרם נזק למבוטח שלו). לאחר ניהול הליך הוכחות ממושך, כולל חקירות מומחים, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה במלואה.
"לא בלב קל דוחה בית המשפט תביעת אדם שנפגע בפגיעה כה קשה ותמיד נעשה מאמץ לסיים את התיק בפשרה", כתבה בפסק הדין כבוד השופטת אילת דגן. "ברם, לאחר שהצעת הפשרה לא התקבלה על-ידי התובע, והואיל והתובע לא הוכיח את רשלנות מי מהתובעים ולחלופין הוכח אשם מכריע שלו - לא היה מנוס מדחיית התביעה".
עוד נקבע בפסק הדין: "אין חולק כי התובע הוא קבלן עצמאי, אינו עובד של מי מהנתבעים, והוא נדרש להיות מיומן ואחראי לביצוע העבודה של הרכבת צלחת לווין על הגג תוך נקיטה בכל אמצעי בטיחות הנדרש על פי דין.
"בין אם ביקש רשות מנציג הנתבעת לעלות לגג דרך חצר העסק, ובין אם לאו, הוא מודה שהובהר לו שלא יוכל לצאת דרך העסק של הנתבעת הואיל והיא עומדת לסגור אותו והוא לא יוכל לצאת מהמתחם. ואם זו דרך היציאה היחידה, שכן מהעסק של נתבעת לא ניתן לרדת ללא סולם וכך גם ביחס לכל שאר היחידות, הרי שצריך היה להבין שלא יוכל לבצע את העבודה באותו מועד והיה עליו להימנע מביצוע העבודה, ודחייתה למועד אחר בו יוכל לרדת ולצאת מהמתחם, תוך התארגנות מתאימה. חרף האמור, בהסתכנות מרצון והתעקשות מנוגדת לכל הגיון, החליט התובע לעלות לגג מבלי לתת את הדעת איך יֵרֶד משם. מצב הדברים היה ברור לו היטב מראש והוא בחר להתנהל באופן פזיז ומסוכן".
בית המשפט מוסיף כי "אשמתו של התובע מגיעה אפוא ל-100% ולחלופין הוא מכריע ומנתק כל קשר סיבתי בין התרשלות (שממילא לא הוכחה) לבין הנזק, ולחלופין זה המקרה הקלאסי של הגנה לנתבעים בשל הסתכנות מרצון של התובע. לפיכך יש לדחות את תביעת התובע, ובהתאמה גם את תביעת המוסד לביטוח לאומי. משאלה פני הדברים אין צורך לדון בשאלת הנזק".
בגלל מצבו הקשה והמיוחד של התובע, ולפנים משורת הדין, בית המשפט התחשב ולא פסק לו תשלום הוצאות משפט.