830 אלף שקל הוחרמו לו בפשיטה. מס הכנסה יחזיר ויפצה

כ -800 אלף שקלים נמצאו בביתו של תושב הפזורה הבדואית, במהלך חיפוש אחר אמל"ח. רשות המיסים הוציאה שומה, אולם השופטת הורתה למדינה לבטלה ולפצותו בסכום של 70 אלף שקלים. הסיבה - היא קבלה את טענתו כי קיימים מגזרים במשק שבהם נהוג לשמור את כספי החיסכון בבית, מטעמים שונים וכי לא מדובר על גידול בלתי מוסבר בהון.

בחודש אוקטובר 2021, נערך חיפוש בביתו של תושב הפזורה הבדואית ע"י יחידת הבילוש של משטרת ישראל, בחשד לאחזקת אמל"ח, שהתברר כשגוי, אולם במהלך החיפוש נמצא בארון בית בתוך ארגזי תחמושת ("בוסים"), סכום כסף מזומן בסך של 830,000 שקלים ( 586,000 שקל, 70,000 דולר ו- 6,050 דינר ירדני).

בעקבות איתור סכום הכסף נערכה ביקורת על ידי רשויות המס, וביום 13.12.2021 קיבל בית המשפט את בקשתו של פקיד השומה לעיקול זמני ולתפיסה של סכום הכסף. במהלך הדיון הוברר כי הבחור, תושב הפזורה, מתגורר בישוב מסעודין אל עזאזמה, עם אשתו ו- 10 ילדיו. על פי פרוטוקול הדיון, לא היה לו תיק במס הכנסה, ועל פי נתונים שבידי פקיד השומה, הוא עבד כשכיר בקק"ל, והכנסותיו ממשכורת עמדו על כ- 260,000 שקלים לשנה. בעדותו במשטרה הוא סיפר כי ברשותו עדר בן 35 כבשים השייכים לאמו, ואולם בדיקה שנערכה העלתה כי על פי נתוני משרד החקלאות ופיתוח הכפר חיסן המערער בשנת 2019, 300 ראשי צאן (210 כבשים ו-90 עיזים) הרשומים על שמו.

על פי הכתוב בפסק הדין, בשנת 2022 הוא הגיש הצהרת הון, שלפיה סך הנכסים שברשותו עומדים על 454,343 שקלים. בהצהרת ההון לא דווח כי המערער מחזיק כספים שאינם שלו, ופקיד השומה הסיק מכך כי בסכום שעליו הוצהר, לא כלול סכום הכסף שנתפס בביתו של המערער. הפקיד קבע כי סכום הכסף בסך של כ- 830,000 שקלים, שנמצא בביתו של המערער, מהווה הכנסה בידיו, אשר לא דווחה לרשויות המס, בניגוד לדין. טענתו שלפיה קיבל את סכום הכסף מילדיו נדחו, מהטעם שלא הוכחו, ונקבע שאין די באסמכתאות שהוגשו לפקיד השומה על משיכת סכומי הכסף מהבנק.

לאור קביעה זו, וכיוון שהוכח כי לא ניהל ספרים לפי הוראות מס הכנסה, הוא חויב בשיעורי מס מוגדלים ובתשלום קנס בשיעור של 15% מהסכום שמהווה 'עודף המס'. בשל חומרת הדין, הוגש על ידו ערעור לבית המשפט, בתמציתו טען כי סכום הכסף שנתפס בביתו הוא חיסכון שחסכו הוא וארבעה מילדיו הבוגרים במהלך השנים, וכי לא היו לו במהלך השנים הכנסות כלשהן, מעבר להכנסותיו כשכיר. כמו כן טען כי לפקיד השומה ניתנו במהלך דיוני השומה הסברים מלאים בדבר מקור הכסף שנמצא בביתו, בדמות דפי חשבונות הבנק, המעידים על הכנסות ממשכורת ועל משיכת סכומי הכסף במזומן.

לאחר דין ודברים, בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את ערעורו וקבע כי סכום הכסף המזומן שנמצא בביתו של המערער במהלך החקירה, הוא אכן סכום כסף גבוה, ובלתי שגרתי, ואולם אין בכך כדי ללמד בהכרח על קיומן של הכנסות חייבות במס. לדברי השופטת יעל טייב, מדובר על כסף שנמצא בביתו של אדם המפיק לאורך שנים הכנסה של ממש, המחויבת במס באופן שוטף. לפיכך, זו כתבה בפסק הדין כי " אין זה בלתי סביר להניח שיש באפשרותם של המערער ואשתו לחסוך ממשכורתם את סכומי הכסף שנמצאו בביתם, ויש בהכנסותיהם ממשכורת כדי להסביר את מקור הכסף".

לדבריה, כדי לסבר את האוזן אציין כי אילו היה המערער חוסך סכום של כ- 20,000 שקלים בלבד, לשנה בלבד ממשכורתו, במהלך 30 שנות עבודה, היה מצטבר בידיו סכום של כ- 600,000 שקלים. בהנחה שהמערער קיבל לידיו בשנת 2021 את כספי קרן השתלמות, בסך של 91,000 שקלים, כפי שהעיד בחקירתו (טענה שלא הוכחשה על ידי פקיד השומה), ובהנחה שהיה זכאי לכספי קרן השתלמות פעם נוספת אחת לפחות בעבר, הרי שסכום החיסכון העומד לרשותו היה קרוב לסכום שנתפס בביתו". לצד זאת, היא כתבה כי קיומו של חיסכון בסך של כ- 850,000 שקל אינו מופרך ביחס להיקף הכנסותיו המדווחות של המערער, ואילו היה מתגלה הסכום האמור בחשבון הבנק של המערער, לא היה פקיד השומה חושד כי מדובר בהכנסה שלא דווחה, בהעדר כל בסיס לכך.

בנוסף, השופטת ציינה כי אמנם מקובל שכספי החיסכון מופקדים בדרך כלל בידי בנק או מוסד כספי אחר, ואולם, לדבריה "קיימים מגזרים במשק שבהם נהוג לשמור את כספי החיסכון בבית, מטעמים שונים, וכל עוד אין על כך איסור בחוק, אין להסיק באופן אוטומטי כי סכומי הכסף הנשמרים בבית מקורם בעבירה, או שהמס בגין הפקתם לא שולם".

לצד כל זאת, פסקה השופטת טייב כי גרסתו של המערער בדבר הבעלות בסכומי הכסף הייתה עקבית לאורך כל הדרך, והועלתה כבר בחקירתו הראשונה במשטרה, ביום 26.10.2021. במהלך אותה חקירה שיתף פעולה עם חוקריו והשיב תשובות מלאות לשאלות שנשאל. בגרסה זו דבק בכל חקירותיו וכן בהליך שלפני, ויש בה כדי לשפוך אור על מקור הכסף שנמצא בביתו.

בשורה התחתונה, נפסק על יד השופטת כי היא מקבלת את הערעור, ומורה על ביטול השומה, לרבות ביטול קנס הגירעון. כמו כן היא הורתה על על ביטול העיקול הזמני וצו התפיסה שהוטלו בתיק ועל החזרת סכומי הכסף שנתפסו לידי המערער בנוסף,. נוכח היקף ההליכים שבהם היה על המערער לנקוט, לרבות לעניין העיקול הזמני, זו קבעה כי רשות המיסים תשלם לו החזר הוצאות בסכום של 70,000 שקלים.

פסק הדין יצר עניין רב, גם בקרב מומחים בתחום המיסוי הפלילי. עו"ד מאיר נוסבאום ממשרד נוסבאום ושות' המתמחה בתחום המיסים, מציין כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע הבהיר פעם נוספת את חובת רשות המיסים לבסס את שומותיה על אדנים עובדתיים, גם כאשר היא מוציאה שומות 'לפי מיטב השפיטה' - כלומר, כאשר אין הסכמה בינה לבין הנישום על סך המס אותו הנישום חייב. לדבריו, רשות המיסים במסגרת השומה לפי מיטב השפיטה, נהגה כ"מיטב השחיטה" ופשוט הטילה על מזומנים שנמצאו בדירתו את המס בשיעור הגבוה ביותר בלי לקחת בחשבון אפשרויות אחרות (כגון - הוצאות כנגד ההכנסות וכיוצ"ב).

"בית המשפט קובע כי בעת שנישום מוסר את גרסתו לגבי מקורם של הכספים, אף במקרה ובו אינו יכול להוכיח את גרסתו יש לפעול בהגינות ולקחת בחשבון את היתכנות גרסתו", מציין עו"ד נוסבאום, "בית המשפט קבע מפורשות, פעם נוספת, כי אמנם הסמכות להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה היא רחבה ומרחיקת לכת אך חלילה למדינה לעשות בה שימוש בשרירות לב ובקלות דעת".

לסיכומם של דברים, הוא מוסיף: "היוצא מפסק הדין הוא כי במקרה בו נישום אינו יכול להביא ראיות מוצקות לגבי מקורות הכנסתו וסיווגה , אולם יש בגרסה הנמסרת על ידו להצדיק את טענותיו, ראוי שעל רשות המיסים לשקול את גירסתו וככל שאין בידה גירסה מוצקה אחרת חובה עליה לקבל את גרסת הנישום".