הם יצאו 5 חודשים, נפרדו - ואז בת ה-21 דרשה 3.5 מיליון שקל

האם רומן חולף בשנות ה-20, חברות בלשון העם, יכול לסבך אתכם כלכלית? האם בן הזוג עימו יצאתם פרק זמן מסוים ואף חלקתם קורת גג לפרק זמן מסוים, יכול לדרוש להכיר בכם כידועים בציבור?

לפני מספר ימים נדרש בית המשפט לענייני משפחה לפסוק בתביעה שהגישה בחורה לחייב אדם שעימו גרה כשנתיים לשלם לה סכום של 3.5 מיליון שקלים. לטענת הבחורה, מחודש יוני 2014 ועד לחודש יולי 2018 היו הצדדים ידועים בציבור. היא אף סיפרה כי הם החלו לגור יחדיו בחודש אוקטובר 2016, אך נפרדו בשל קשיים זמניים בזוגיות במרץ 2017. לדבריה, הם חזרו לגור יחדיו ביוני 2017 ושבו ונפרדו ביולי 2018. עוד היא מספרת, כי בהסכם בעל פה (שנחתם בנשיקה) העניק לה הנתבע 70 מטבעות ביטקוין. לדבריה, היא שילמה כ-24,000 שקלים עבור הוצאות שהות השניים בחו"ל ובנוסף, נתנה לו 18 אלף שקלים במזומן. נוסף על כל זאת, לאור פרידתם ועליית שער הביטקוין, היא מבקשת לקבל את שווים, ובנוסף 20% מהון מניות של חברה זרה ומפירות ההון, כפועל יוצא מהיותה ידועה בציבור וכוונת שיתוף בזכויות הנתבע בחברה.

לטענת האישה קיימות ראיות לכך שהיא ובן זוגה לשעבר, אותו ייצגו עורכות הדין שירה שואף דגן ודנה קרנצלר-טננבאום ממשרד דגן שואף - עו"ד, ועו"ד לירון ליברמן ממשרד פירט וילנסקי מזרחי כנעני, תכננו ורצו להתחתן ומערכת היחסים לא הייתה אקראית בלבד. שנית, קיימות ראיות ברורות בתכתובת גם מיום 20/8/2020 כי הנתבע התחייב להעביר לה סך משמעותי בין 1.5 מיליון דולר. שלישית מכוח השיתוף והתכתובת הקיימת משנת 2016, היא זכאית ל - 20% ממניות וזכויות בחברה. מנגד טען הבחור כי אין לקרוא לצדדים ידועים בציבור, שניהם היו בני 21 ו-23, יחסיהם לא היו יציבים ורצופי מריבות ופרידות.

השופט נדרש בראש ובראשונה לפסוק האם היו השניים ידועים בציבור. שאלה זו משפיעה על טענת השיתוף ודרישת התובעת לקבל 20% מאחזקות הנתבע בחברה ו-20% מרווחי הנתבע. תחילה, הוא ציין "אין עורר כי כאשר טוענת התובעת כי 'סיכמה' שתקבל מהנתבע 20% מן החברה המוחזקת ע"י חברה אחרת שבבעלות הנתבע, אין לכך כל ראיה ממשית או הסכם ממש". לדבריו, " מתקבל רושם כללי שהתובעת בדיעבד נאחזת במיני אמירות בעל פה, שברצינותן וסופיותן יש ספק, על מנת ליצור לעצמה, אגב יחסי עבודה ויחסים אישיים השלובים זה בזה, מקור להתחייבויות שספק אם באה לעולם".

באשר לסוגיית המגורים המשותפים קבע השופט ארז שני כי זו משפיעה על הקביעה האם מדובר על 'ידועים בציבור'. השופט ציין כי על 5 חודשי מגורים משותפים "קשה לומר כי מדובר בתקופת מגורים משמעותית או ארוכה".

לגבי טיבה של מערכת היחסים הרומנטית בין השניים נכתב בפסק הדין כי "יש לראות כי בני הזוג עברו את שלב ה'ניסיון', וכי הם גמרו בדעתם למסד את הקשר ביניהם ולמעשה להתקשר האחד עם השני במערכת של חובות וזכויות של דיני הנישואין והגירושין, הן במהלך חייהם המשותפים והן לעת פירוקם". לדבריו, יש צורך לחדד את האבחנה בין בני זוג 'חברים' במובן הרגיל והמקובל, לבין בני זוג החיים כנשואים לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מכך. בנוסף, הוא מציין כי "יש להיזהר מאד מלהטיל על בני זוג שחברו לחיות בזוגיות (רצופת אהבה ככל שתהיה) ללא כוונה ליצור מחויבות משפטית הדומה לקשר נישואין, תוצאות משפטיות מרחיקות לכת".

עצם הכרה בבני זוג כידועים בציבור, אינה מובילה, באורח אוטומטי להחלת חזקת שיתוף בנכסיהם. השופט כתב בהחלטתו כי מי שהחלו בחיים משותפים כידועים בציבור, לא ייחשבו כמי שביקשו לשתף נכסים זה לזו, ככל שהדבר נוגע לשלב הראשון של תחילת החיים המשותפים. עוד הוא הוסיף, כי כשמדובר בבני זוג המקיימים חיים בצוותא מבלי שמיסדו את הקשר ביניהם מתוך בחירה - ולא בשל היותם מנועים מלהינשא - עובדה זו כשלעצמה עשויה לשלול כוונת שיתוף בנכסים. אי לכך, היות והצדדים בחרו שלא לעגן את החיים המשותפים באקט פורמלי של נישואין, יש בכך כדי להצביע על בחירה להימנע מהמחויבות שטבועה במוסד הנישואין, על השלכותיה הכלכליות והרכושיות.

בנוגע לטענת הבחורה להתחייבות להעניק לה אחוזים מהחברה השופט קבע כי אין עורר שלא נעשה שום הסכם בכתב. לצד זאת, הוא נדרש לבחון האם בכל זאת, נכרתה עסקה בין השניים: בחודש אוקטובר 2016 כתב לה כי " אני מכניס אותך איתי לעסק. אנחנו נתעשר" . על כך נכתב בפסק הדין כי "גם אם ליהג הנתבע ואמר "אני אכניס אותך לחברה", אין בכך מאומה לצורך הוכחת קיום הסכם ממש".

באשר לעסקת הביטקוין: לפיו, לגרסת התובעת, הבטיח לה הנתבע מטבעות ביטקוין או תמורתם בעבור תשלום שמועדו לא נקבע, במטבע שלא נקבע ולפי שווי שלא נקבע בהסכם. השופט קבע כי אין לכך כל אחיזה בכתב.

סוף דבר: תביעתה נדחתה והיא חויבה בנוסף לשלם הוצאות משפט בסך 85 אלף שקלים.

עו"ד רפי שדמי, מומחה לדיני משפחה, מסביר: "בישראל קיימים 4 סטאטוסים מוכרים לפי חוק - רווק, נשוי, גרוש ואלמן. לאורך השנים הוכרו מצבים של מעין מעמד המוכר כ"ידוע/ה בציבור כבעלה/ כאשתו", כמו למשל בחוק הירושה ומאז שהוקם בית המשפט לענייני משפחה ניתן לאשר הסכם לחיים משותפים בין זוגות. הסכם זה שנקרא הסכם לחיים משותפים מתווה את דרך ניהול החיים המשותפים, היקף הרכוש המשותף או הנפרד ומעריך את הזכויות והחובות ההדדיים בין המתקשרים בהסכם זה.

לדבריו, על מנת לקבל פסק דין המצהיר כי זוגות אלה נחשבים ידועים בציבור, יש להוכיח בראיות ברורות את כוונת השיתוף והרצון הבלתי מותנה לחלוק ברכוש וכולי. ולכן יש לעבור מבחנים שהפסיקה מחמירה עימם. לא מדובר ברשימה סגורה אלא בודקים כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. במקרים רבים קשה להוכיח בהיעדר הסכם את כוונת השיתוף הנדרשת להענקת מעין מעמד של ידוע/ה בציבור.

לדברי עו"ד שדמי, "דומה כי המגמה לאחרונה בבית המשפט העליון ועתה גם במסגרת פסק דינו המקיף של השופט שני, היא לבחון היטב את מערכת היחסים שנרקמה בין הצדדים ונסיבותיה לרבות, אך לא רק, ניהול משק בית משותף, משך הזמן שחלף, חשבון בנק משותף ועוד". במילים אחרות, כוונת השיתוף חייבת להיות מוכחת. הנלמד והמוסק מכך הוא שיש לערוך הסכם לחיים משותפים ולהגישו לאישור בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו יצוינו "גבולות הגזרה" ובכללם`מה נזקף למי מהמתקשרים וזאת בהתאמה לזכותו של כל צד בעורכו צוואה, לצוות את שייעשה ברכושו.