כניסתו לתוקף של תקן 15 רק בתחילת 2003 היתה כניעה של המוסד לתקינה בחשבונאות לגורמים רבים בשוק שהתנגדו לתקן. ואולם למרות ההחלטה כי התקן ייכנס לתוקף רק ברבעון הראשון של 2003, בחרו חברות לא מעטות ליישם אותו כבר בדו"חות הרבעון הרביעי של 2002. האם חברות הזדרזו למחוק כבר ב-2002 כדי לשמור "רזרבות" של רווחים לעתיד? ייתכן.
עם תחילת יישום התקן רשמו חברות ירידת ערך בהיקפים שלא זכורים בשוק ההון. חלק מהחברות ובהן שופרסל, אזורים, רבוע כחול וכנפיים, מחקו ממאזניהן כ-1 מיליארד שקל.
ההפרשות לירידת ערך משפיעות באופן ישיר על השורה התחתונה של דו"ח הרווח וההפסד ל-2002, כך שכל סכום המחיקה יורד לשורת הרווח הנקי. בכך מקטינה המחיקה גם את ההון העצמי של החברה. ואולם להפרשה בשנה מסוימת יכולה להיות השפעה מהותית לטובה על הדו"חות הכספיים בשנים הבאות. כך, חברה שמחקה סכום גבוה בדו"ח של 2002, תצמצם לעצמה את פוטנציאל המחיקות לשנים הבאות, ולכן תוכל לרשום בדו"חות הבאים רווח גבוה יותר.
במלים אחרות, מחיקה גדולה משווי נכס מסוים, אולי אף גדולה מהדרוש, תאפשר לחברה להקטין בעתיד את הוצאות הפחת בגין אותו נכס, ותוכל ליצור בכך "רזרבות" שישפרו את הרווחים בעתיד. בעגת שוק ההון קוראים לרזרבות הללו "צנצנת עוגיות" (Cookie Jar Accounting).
בנוסף לכך, הירידה בהון העצמי תאפשר להגדיל בשנה הבאה את התשואה על ההון.
השאלה המתבקשת היא האם התקן החדש, שהתקבל לאחר מאבק לא קל, אכן ממלא את תפקידו, משפר את הגילוי הנאות בדו"חות הכספיים ומסייע למשקיעים לתת אמון גדול יותר במאזני החברה. ייתכן אולי כי דווקא כניסתו של תקן 15 לתוקף יצרה מרחב חדש לתמרון באופן הצגת הדו"חות עבור מנכ"לים ורואי חשבון, שיכולים לבצע "ניהול רווחים" מחוכם.
בהחלטה על אופי ההפרשות ועל הפרמטרים הקובעים את היקפן מעורבים אינטרסים כלכליים-פיננסיים לא מעטים. כך למשל, כלל ידוע הוא שהמנהלים (בניגוד לבעלי המניות) יכולים להרוויח לא מעט מתנודתיות גבוהה ברווח הנקי והתפעולי. אם אפוא ניתן היה לפרוס רווח נקי נתון על פני כמה שנים, היו המנהלים מעדיפים שרווח גדול ככל האפשר יירשם בשנה אחת וההפסדים יירשמו בשנים האחרות. מצב כזה מביא להענקת בונוסים גבוהים בשנים שבהן הרווח גבוה במיוחד. כך, יעדיף מנהל מסוים לבצע מחיקות גדולות ככל האפשר בשנה גרועה, שבה בלאו הכי אין סיכוי להשיג תוצאות טובות, כדי "לנקות את השולחן" לקראת השנה הבאה. אינטרסים נוספים אפשריים יהיו עמידה בתנאי האשראי של הבנקים (קובננטס), וההכרה בכך שהשוק "סולח" על הפסדים בשנים קשות במשק, אך הוא פחות סלחני כשחברה לא עומדת בתחזיות הרווח בשנים טובות.
בשוק נמתחה באחרונה ביקורת על המחיקות הגדולות במיוחד שבוצעו בשופרסל ובחברות אחרות מקבוצת אי.די.בי . אחת הטענות שהועלו היתה ששנת הבסיס שנבחרה לחישוב תזרים המזומנים מהנכסים (2002) היתה שנה גרועה במיוחד שאינה בהכרח מייצגת. ב-2002 היו ההכנסות נמוכות במיוחד ומחיר ההון היה גבוה, כך שחישוב לפי נתונים אלה מגדיל את המחיקה.
טענה נוספת נוגעת לגילוי המצומצם בביאורי הדו"חות לגבי הסיבות וההנחות שהנחו את החברות המוחקות. כך למשל לא ניתן הסבר כיצד נבחרו שיעורי הגידול בתזרים ושיעורי ההיוון ומה ההיגיון שעומד מאחורי הבחירה.
השוואה של ההפרשות שבוצעו בשתי רשתות השיווק הגדולות, שופרסל ורבוע כחול , שפירסמו את דו"חותיהן בהפרש של כמה ימים, מראה כי למרות השימוש בתקן, המחיקות שביצעו שתי החברות לא נעשו תחת אותן הנחות. שופרסל הפרישה ברבעון האחרון של 2002 184 מיליון שקל, ורבוע כחול הפרישה 161 מיליון שקל. אחד ההבדלים הבולטים בפרמטרים שנבחרו (אלה שידועים) היה שיעור ההיוון של תזרים המזומנים מהנכסים שערכם הופחת. שופרסל השתמשה בשיעור היוון של 12%, ואילו רבוע כחול, המקבילה לה כמעט ברמת הסיכון, היוונה את תזרימי המזומנים לפי שיעור של 10%.
בחירת שיעור היוון של 10% או 12% תעניק מספרים שונים לגמרי. נניח כי לחברה יש נכס המניב תזרים מזומנים נקי של 100 מיליון שקל בשנה. בהיוון של תזרים המזומנים לעשר שנים לפי שיעור היוון של 10% יקבל הנכס שווי נוכחי של 614 מיליון שקל. היוון לפי שיעור של 12% יקנה לנכס שווי נמוך יותר, של 565 מיליון שקל. כך שהחלטה על גובה שיעור ההיוון יוצרת הפרש של 49 מיליון שקל בשווי של אותו נכס.
יו"ר המוסד לתקינה בחשבונאות, אלי אמיר, שעמד במרכז הסערה הציבורית סביב תקן 15, אומר כי הביקורת הנשמעת על התקן רלוונטית ליישומו ולאכיפתו, אך לא לעצם התקינה שכבר הסתיימה. "התקן אינו פועל בחלל ריק. מעתה יש משמעות רבה לרשויות הפיקוח והאכיפה, לרואי החשבון, לדירקטורים ולמשקיעים בשוק ההון בפיקוח על החברות ועל דיווחיהן", אמר.
אמיר אמר כי ייתכן מצב שבו שתי חברות באותו ענף יבחרו בשיעור היוון שונה, בשל הבדלים במנוף הפיננסי שלהן או מסיבות אחרות. אמיר ציין עוד כי המצב עתה טוב משהיה לפני קבלת התקן, מכיוון שהיקף המידע שיפרסמו החברות יגדל. "לעולם לא נקבל תמונה נכונה במאה אחוז, אבל תמונה סבירה אמורה להתקבל", אמר. אמיר גם הוסיף כי למרות הכותרות הגדולות שלהן זכו ההפחתות הצפויות בחברות סחירות ובמניות, עיקר התקן נוגע לנכסים אחרים, כמו רכוש קבוע, מקרקעין ונכסים לא מוחשיים.
מקור בכיר בשוק ההון אמר כי התקן לא שיפר את היקף הגילוי על נכסי החברה, וזאת מכיוון שגם לפני כן לא היתה הטעיה של המשקיעים. לדבריו, משקיעים הפנימו כבר לפני יישום התקן את ההפרשים בין שווי הנכסים לשווי המאזני שלהם, ותימחרו את המניות בהתאם. הראיה לכך היא שווי השוק של חברות רבות, הנמוך בהרבה מההון העצמי שלהן. ראיה נוספת היא התגובה המינורית שנרשמה בבורסה במניות החברות ביום ההודעה על המחיקות. מחיר המניה כבר גילם אפוא את המחיקות.
לדברי אותו גורם, למחיקות אין משמעות כלכלית, מכיוון שאין להן השפעה על הרווח התפעולי ועל תזרים המזומנים, שלפיהם מחליטים המשקיעים האם לקנות או למכור. "ההפרשות בסך
תקן 15 מאפשר להוסיף כמה עוגיות לצנצנת
רותם שטרקמן
26.3.2003 / 9:44