אם לא יחול שינוי מפתיע תעריפי התחבורה הציבורית יתייקרו בשבוע הבא ב-1 ליולי ב-5% ל-6 שקלים לנסיעה. ההסברים צפויים אך מרגיזים: עליית מחירי הדלק, הביטוח והשכר.
עדכון המחיר אוטומטי כמו הוראת קבע בבנק אלא אם כן השרים מתערבים. כשב-2023 המחיר עמד להתייקר ב-12% שרי האוצר התחבורה התערבו והמהלך נבלם.
השנה זה לא יקרה והנוסעים ובהם המבוגרים, החיילים וסתם אזרחים ישלמו יותר. השבוע הפציע נתניהו למסאז' מפנק באולפן הפטריוטים בערוץ 14. המופע נראה יותר כשבת תרבות מאשר ראיון עיתונאי. משלל השאלות של ינון מגל אחת בלבד הופנתה לנושא יוקר המחייה.
נתניהו, שהזחיחות נעלמה ממנו, השיב כהרגלו בעמימות כאילו המדובר בגרעין האיראני. לדבריו הוא משוחח עם סמוטריץ' וצעדים נוספים יינקטו בהמשך, וזה מחיר המלחמה. "יש לנו כלכלה חזקה בזכות הרפורמות שהובלתי. מה שחשוב ביותר לכלכלה הוא השגת הניצחון", הוסיף.
יופי שצמד המילים ניצחון "מוחלט" ולצדו על "פסח מהניצחון" ירד וסוף סוף מהלכסיקון ואופסנו בארון. אבל מהו אותו ניצחון מיוחל? מדוע אנחנו מחכים ל כבר 9 חודשים והרך הנולד עוד לא יצא לאוויר העולם.
הכישלון העיקרי של נתניהו לצד הקריסה הביטחונית היא הרמת הידיים במלחמה ביוקר המחייה למעט המלחמה ביוקר המחייה למען משפחתו. הפער בין הבטחות הבחירות למציאות ענק כמו הגרעון בתקציב. הדרך הקלה לברוח מאחריות היא מסעות "שיימינג" כלפי המגזר העסקי.
אלא שבהתאחדות התעשיינים, באיגוד לשכות המסחר ובהסתדרות דורשים מנגד שהממשלה תתחיל לעבוד בעיקר למעננו. כשהממשלה מייקרת תעריפי מים, ארנונה, חשמל ובנזין ליצרנים ולקמעונאים אין ברירה אלא להעלות מחירים.
ומה עם שר האוצר? עד סוף 2023 נעשו מאמצים מצד סמוטריץ' לבלום את עליית מחירי הבנזין דרך הקפאת המס על הבלו. ואכן במשך מספר חודשים המחירים הוקפאו עד שעליית הדולר ומחירי הדלק בעולם הכריעו את שר האוצר והוא נטש את המאבק.
סמוטריץ', שמפלגתו על גבול אחוז החסימה, נטש את אחריותו למען מטרות נשגבות כמו תקצוב השרה אורית סטרוק במאות מיליוני שקלים, קידום מלחמה בלבנון וחזרה להתיישבות בעזה.
יש שרים שעדיין מנסים לעצור לבלום את יוקר המחייה שדווקא אותם צריך לעודד. אלא שבפועל הם חוטפים מקלחת צוננים כאילו ניסו לגנוב מהקופה הציבורית. השבוע אושרה הצעת שר הכלכלה ניר ברקת לקדם את הרפורמה שטוב לאירופה טוב לישראל.
זו חדשה טובה כי עד היום מקובל היה בקואליציה לחשוב שיוקר המחיה הוא מה שטוב לנתניהו טוב לישראל. אלא שהשבוע נחשף על ידי ארגון לובי 99 כי מתוך 538 תקנים הנכללים בחוק רק כ-20% יבוטלו.
לחצים פוליטיים של גורמים בקואליציה ומתנגדיו של ברקת בליכוד הרגו בפועל את החוק. ניר ברקת אמנם הצליח חלקית אבל לפחות ניסה. יוזמת חקיקה נוספת נוגעת להקפאת הארנונה שתתייקר ב-2025 ב-5.3%. את היוזמה מוביל יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני.
הייקור מהווה תוספת עלויות של 1.6 מיליארד שקל ב-2025 לאזרחים ולעסקים. ח"כ גפני זרק לאוויר יוזמה מצוינת אבל האם הוא התחבט בשאלה מאיזה תקציב יגיעו 1.6 מיליארד שקל כדי לממן את תוספת העלויות לרשויות המקומיות?
אני מתפלל שיילחם על חוק הארנונה לפחות כמו שהוא נלחם על תוספת השכר למורות המגזר החרדי. מהלכים נוסף חשובים לא פחות להקפאת תעריפי המים, פתיחת שוק החשמל לתחרות וייבוא מוצרי בתקינה מופחתת מוביל שר האנרגיה אלי כהן.
תעריפי המים אמורים היו להתייקר ב-7.7% אך מועצת רשות המים אישרה השבוע התייקרות של 1.6% בלבד. הפחתת התעריף תבוא על חשבון רזרבות של מקורות. במקום שהכסף יועבר לאוצר כדיווידנד וייבלע בגרעון התקציבי הוא יגיע ישירות לכיסי האזרחים אז מה רע?
ועדיין יש המצקצקים בלשונם עם טענות לשר על התערבות לא ראויה בשיקולי מועצת רשות המים, שיקולים פוליטיים וחשש לערעור יציבותה הפיננסית של מקורות. המבקרים יכולים להירגע. מקורות לא תיפגע. גם דירוג האשראי שלה לא ירד.
אז מצד אחד מתלוננים שהממשלה אינה נלחמת ביוקר המחייה אבל כעושים כבר משהו חוטפים על הראש. יוזמת שר האנרגיה היא משב רוח מרענן בממשלת החידלון שבה שקר הוא אמת, אחים לנשק הם אחים חורגים וגיוס חרדים משול לגזרות שמד.
לו שר האנרגיה היה מחליף את שר ההתנחלויות כשר אוצר, סביר שהקפאת הבלו על הבנזין הייתה נמשכת לאורך זמן ומס הבלו היה יורד ובהמשך מחירי המזון והדיור. ברור שאין כאן מעשה קסם. חלק מהיוזמות יובילו למצוקת מקורות תקציביים.
כאן נכנסת אחריותם של ראש הממשלה ושר האוצר. השניים מוזמנים לבלום כספים קואליציוניים לציונות הדתית או ליהדות התורה שתרומתם לצמיחה דומה לסיכוי לצמיחת שיער על כף ידי. את הכסף יש לייעד כאמור להורדת נטל יוקר המחייה ולהפחתת עלויות לסקטור העסקי.