מכירים את אלה שיוצאים למסע טעימות בסופר? הם דוגמים עגבניות שרי, דופקים בורקס קטן, מנשנשים איזה משמש על הדרך, וזה כשכבר אין שוקולדים ופיצוחים בתפזורת, שלקוחות היו מחסלים שקיות שלמות עד שהיו מגיעים לקופה.
מתברר שפעם היו אנשים היו מתנסים גם חמאה, מרגרינה, גבינה לבנה וגלידה. פותחים, טועמים, סוגרים בחזרה ומחזירים למדף או למקפיא, מה שהקפיץ את מנהל המזון במשרד הבריאות להוציא תקנות מחמירות לאריזת המוצרים האלה במה שמכונה "אריזות שפתיחתן ניכרת".
בשנת 1992, חתם שר הבריאות דאז, חיים רמון, הוראה המחייבת אריזת מוצרים מסוימים באריזה סגורה, באופן שלאחר פתיחתה הראשונה לא ניתן יהיה להחזירה למצבה המקורי בלי שהצרכן יבחין בכך, או במילים אחרות, בצורה שבה יראה באופן ברור אם נפתחו על ידי גורם כלשהו מאז יצאו משער המפעל. התקנה באה כדי לשמור על ההיגיינה של המוצר ולסכל את מנהג הטעימות האסורות ברשתות השיווק, מה שימנע הפסד כספי לרשתות על מוצרים פסולי מכירה בשל כך.
32 שנים ארוכות שבהן עברה הקולינריה הישראלית מהפך, ואיתה גם חוויות הקניה של הלקוח, שעברה מ"טעם ככל יכולתך" לתצוגה באריזות סגורות, אבל התקנה ההיא שרירה, קיימת, ומתברר שגם לא נאכפת.
"כמעט כל החמאה הנמכרת בארץ לא עומדת בדרישה הזאת", אומר אריה גלבוע, מהנדס מזון ומומחה בתחום החלב. "ניתן לפתוח ולסגור את החבילות, להריח, לטעום ולסגור בחזרה, מבלי שקונה פוטנציאלי יידע זאת. מדובר במפגע אסתטי ובריאותי חמור. אין כמעט יצרן מזון שאינו נזהר כמו מאש מלייצר לשוק הקמעונאי מוצרים שפתיחתם לא ניכרת, בגלל שיש עליהם הרבה קנסות ותביעות יצוגיות".
גלבוע המודאג פנה לשירות המזון ושאל, "האם מוצרי חמאה ומרגרינה מייצור מקומי, או יבוא מצרפת, פולין, אוקראינה, הולנד ודנמרק, שמיובאים על ידי שטראוס, נטו, שופרסל ועוד, חייבים להיות באריזה שפתיחתה ניכרת? מדוע השוק מוצף במוצרים שאינם באריזה כזו?".
התשובה שקיבל מעוררת תהיות. אפשר להבין ממנה, שיש תקנות שנאכפות בקפידה על ידי מנהל המזון, ויש כאלה, שאפשר לחפף כי הן כבר לא רלוונטיות, למרות שלא שונו באופן חוקי. "מדובר בתקנות ייחודיות למדינת ישראל ואינן מצויות במדינות אירופה או ארה"ב. בדין ודברים בין שירות המזון הארצי לעוסקים במזון, הובהר כבר בעבר כי האחריות על בטיחות המזון ואיכותו מושתתת על יצרן המזון, אשר אחראי לניהול הסיכונים. בימים אלו", הבהירו שם.
"אנו עומלים על אימוץ תקנות אירופאיות נוספות, ביניהן רגולציה 1169/2011 בה מאוזכר הנושא תוך שימת האחריות על העוסק במזון. שירות המזון מגבש מדיניות מעודכנת בשלל נושאים, יחד עם זאת, תקנות אלה עומדות בינין והעוסקים במזון מחויבים להן".
התשובה לא הניחה את דעתו של גלבוע, שדרש לדעת מדוע משרד הבריאות אינו אוכף את יישום התקנות וכיצד יתכן שאחרי שהפנה את תשומת ליבם למחדל, לא ניתנה הוראה מיידית לכל המחוזות בארץ לפשוט על נקודות המכירה ולחלק קנסות.
פנינו למשרד הבריאות וקיבלנו את התגובה הבאה: "תקנות בריאות הציבור בהן מוגדרת אריזה סגורה חלות על מזון ארוז מראש באופן גורף, ומשכך חלה חובה לאריזה סגורה גם על מוצרי חמאה או מרגרינה ארוזים מראש, בייצור מקומי וביבוא כאחד.
"כמו בנושאים אחרים בתחום המזון, האחריות לקביעה האם אריזת המזון אכן סגורה כהגדרתה בתקנות, מוטלת על העוסק במזון שהוא בעל הידע, המקצועיות והמומחיות במוצר ובאריזתו. משרד הבריאות בוחן את הצורך בעדכון או שינוי חקיקה בתקנות אלו, יחד עם כלל העדכונים בחקיקת המזון".
מכיוון שהרגולטור לא ממהר לשנות תקנות ארכאיות, אפשר להניח שעורכי דין שעוסקים בתביעות ייצוגיות, יקראו את הכתבה הזאת ויתחילו להריץ את היבואנים, שסומכים על החמלה של שירות המזון, לבית המשפט. כמו שזה נראה על פניו, הסיכוי שלהם לזכות בלא מעט כסף, הוא גבוה.