בקמפיין הבחירות שלו לכנסת ה-19, שאל יאיר לפיד, יו"ר מפלגת "יש עתיד" החדשה, "איפה הכסף?", והיה זה אך טבעי שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ימנה אותו לשר האוצר, וייתן לו את המשימה הבלתי אפשרית כמעט, למצוא אותו.
עם כניסתו לתפקיד, כשגילה שהגירעון נגע ב-10%, ועמד על כ-50 מיליארד שקלים, הזעיק לפיד את אנשי אגף התקציבים והורה להם לגבש רשימה, שהפכה מאז ל"בנק גזרות" שממוחזר שוב ושוב על ידי פקידי וראשי האגף, ונשלף בכל פעם בעת צרה בפני שר האוצר התורן שבמשמרת, כדי לצייד אותו בתחמושת במלחמתו למילוי הקופה הציבורית.
דפדוף בתולדות הכלכלה הישראלית במהלך 11 השנים שחלפו מאז, מעלה שוב ושוב את רצפט הקסם ההוא, מימי לפיד, שכבר הפך למהוה מרוב שימוש: העלאת מס הכנסה, העלאת מע"מ, העלאת מס חברות, העלאת מס רכישה, הטלת שבח על דירה שנמכרת בפרקי זמן קצרים והולכים, מס על מוצרי יוקרה, ביטול פטורים, מיסוי על הפרשות לפנסיה, תשלומי ביטוח לאומי לעקרות בית, גידול השתתפות עצמית בקופות החולים, הגדלת תשלומי הורים, קיצוץ בכספי תמיכות לישיבות, ביטול נקודות זכות לבלי תארים אקדמאיים, קיצוץ בקצבאות הילדים והעלאת מחיר החשמל והמים.
נקפוץ לימינו אנו, בקיץ המהביל של 2024, עם רוחות המלחמה, הוצאות העתק וגירעון של בין 30 ל-50 מיליארד שקלים. פקידי אגף התקציבים החרוצים שלפו שוב את "בנק המטרות" שלהם, ניערו ממנו את האבק, והציגו אותו כאילו היה חדש מהניילון לשר הנוכחי, בצלאל סמוטריץ'.
אז מה היה לנו הפעם? אותו הג'אז בדיוק. העלאת המע"מ בשני אחוזים, ביטול פטור ממס על השכרת דירה, ביטול פטור על מע"מ באילת, ביטול פטור על קניות בחו"ל עד 75$, וביטול פטור ממס על הפקדות נזילות בקרנות ההשתלמות. אחד הסעיפים המאיימים ביותר, הוא צמצום הפטור על חיסכון פנסיוני, לתקרה של כפליים השכר הממוצע. חידוש מס משקאות ממותקים, פליטות פחמן ומס נסועה, צמצום נקודות זיכוי והעלאת מס ההכנסה המינימלי מ-10% ל-14%, ובמקביל העלאת המס על עשירי ישראל באמצעות מס יסף.
אין חולק, שכל אחד ואחד מהסעיפים הללו אמור להזרים מזומנים יפים לקופת המדינה, ויש בהם צורך אקוטי למשק. רק שאף פוליטיקאי תאב חיים וקריירה, לא יכול להרשות לעצמו ליישם עשירית מהם. הסיבה פשוטה: הציבור שונא מיסים, ועוד יותר שונא את מי שמטיל אותם עליו.
לכן, מי שחטף התקף חרדה עמוק, יכול להירגע. כשריח הבחירות החריף כבר מתחיל לדגדג באפם של נתניהו וסמוטריץ', הדבר האחרון שירצו זה למתוח עוד קצת את עצביהם המתוחים גם ככה של האזרחים. כסף ממטוסים אי אפשר לפזר כרגע, אבל להגדיל את הגירעון, אפשר גם אפשר, וכמו שזה נראה כרגע, זאת האופציה היחידה שעומדת בפני הקואליציה הנוכחית, שחבריה יטענו, ובצדק, שמצב הכלכלי של מדינת ישראל, על פניו, הוא סבבה סך הכל, בטח אחרי שמונה חודשי לחימה אינטסיביים בעזה ומערכה בצפון.
האמת היא, שהנתונים מדברים בעד עצמם: הצריכה הפרטית מתאוששת, ואיתה עולות הרכישות בכרטיסי האשראי, ו-3.3% אבטלה הם נתון שאפשר לחיות איתו בקלות, בטח כשמספר המשרות הפנויות נמצא בעליה. אלא שמי שמסתכל קדימה, מעבר לאופק, יכול להבחין בעננים השחורים שמתקרבים אלינו. תמיד יש סיכוי שיבוא משב רוח חזק מספיק שישנה את מסלולם, אבל עם גירעון של 8%, תשואות אגח של ממשלת ישראל שמזנקות ל-5% ופרמיית סיכון משתוללת, והורדת דירוג אשראי נוספת על בלימה בינתיים, צריך טייפון רציני שזה יקרה.
בדיוק מזה הזהיר נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, את חברי הממשלה בדיונים על התקציב באמצע ינואר. בלשונו הדיפלומטית אמר להם, "אזכיר שבשווקים, אפקט התגובה השלילי הוא לא תמיד ליניארי. קשה לנבא מתי תתרחש נקודת הפיתול שבה השווקים יתמחרו מחדש את הסיכון הזה". זאת אומרת, שאף אחד לא יכול לצפות מה תהיה הנקודה שבה הכל יתהפך לנו על הראש, והנתונים היפיפיים האלה, יהפכו לזוועה כלכלית.
אבל כמו שזה נראה כרגע, העניינים מתנהלים על אוטומט. אגף תקציבים מגיש את המנה הרגילה שלו מהבוידעם, בסידור חדשני ואטרקטיבי על הצלחת, שר האוצר וראש הממשלה מתרשמים עמוקות מהמרכיבים הבריאים, האסתטיות, והריח הטוב, אבל מניחים אותה בצד, יורדים על חטיף צ'יפס שמנוני מול הטלוויזיה, ומתכננים את קמפיין הבחירות הבא שלהם. ושהגירעון יעמיק. למי איכפת. העיקר שטעים לנו עכשיו.