בית הדין הרבני הגדול קבע כי גרוש ישלם לגרושתו כרבע מיליון שקלים, זאת לאחר שעיכב סכום של 1.2 מיליון שקל במשך כ-4 שנים. בית הדין התבסס על כך שאם הכסף היה מועבר לאשה בזמן היא היתה יכולה להשקיע אותו במשך אותן ארבע שנים בשוק ההון או בנדל"ן ולהשיג רווח. בכך קיבל את עמדתו של בא כוחה של האשה, הטוען הרבני אלעד אמסלם.
הרבני הגדול ביטל פסק דין קודם שניתן בבית הדין הרבני האזורי בנתניה, שקבע כי השיערוך של תיק המניות הנטען נצבר במשך ארבע שנים לאחר מועד הקרע, כך שלפי האמור לעיל, אין חובת איזון הנכסים חלה על החלק המושבח אלא רק על המניות שהיו במועד הקרע.
מההחלטה עולה כי הבעל המתגרש עיכב אצלו במשך ארבע שנים סכום של 1.2 מיליון שקל שהיה צריך להעביר לאשתו וכולל איזון משאבים של חיסכון פנסיוני, קופות נזילות, חשבונות בנק וחשבון ניירות ערך. לאחר שערוך האשה קיבלה את הסכום בתוספת של כ-20% בגין ארבע שנות השקעה לא מנוצלות.
בני הזוג ממרכז הארץ, היו נשואים כ-30 שנה, להם שני ילדים, הבעל אקדמאי והאשה עוסקת בחינוך. לטענת בא כוחה של האשה, הבעל ניסה כל העת להסתיר את רווחיו מהשקעותיו בניירות הערך ואף ניסה להבריח נכסים כשהעביר יותר ממיליון שקלים מחשבונו לחשבון הבנק של אמו, אך בית הדין הורה לו להחזיר הכספים לחשבונו.
לפי ההחלטה המקורית שבוטלה, גם אם נניח שיש לצד השני זכויות קנייניות במניות, מוטל על מי שטוען שהיו רווחים להוכיח זאת, ולא ניתן להסתמך על ספקולציה כזאת או אחרת של תשואות רעיוניות אלא יש צורך להוכיח הוכחה של ממש בדבר תשואות אמיתיות שנצברו.
בית הדין הרבני הגדול הפך החלטה זו כאמור ונימק את החלטתו לשערך את רווחי תיק המניות, בכך ש"אם האשה היתה מקבלת את הכסף במועד הקרע, כי אז יכלה אף היא להשקיע את הכסף בהשקעה סבירה, אף של מקרקעין וכיוצ"ב, ובכך שהאיש החזיק בכסף השייך לאשה במשך 4 שנים, מנע ממנה בפועל להשתמש בכסף באופן מושכל שישיא לה רווחים, רווחים שהאדם והמשקיע הסביר, היה משיג לעצמו".
דייני בית הדין הוסיפו כי לא יעלה על הדעת שייקבע סכום מסוים נכון למועד הקרע, והחייב יעכב את תשלום הכספים, תהיה הסיבה אשר תהיה, המקבל לא יהיה זכאי שחובו ישוערך.
הדיינים הוסיפו כי רשאי בית הדין ואף חייב משקולים של צדק, לחייב את המחזיק בכספים בסכום השערוך, בהתאם לסעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, וכמו שהמחזיק בכספים פעל במשך השנים בכסף באופן שהשיג רווחים או צבר הפסדים, יקבע שערוך הקובע במשוער, אלו רווחים היה משיג המקבל, אילו לא היה נמנע ממנו להשקיע הכספים השייכים לו.
על כן בית הדין פסק כי על הבעל לשלם לאשה על שערוך תיק ניירות הערך, ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל, סכום של כרבע מיליון שקלים. יצוין כי סכום זה של השערוך, עדיין לא שולם לאשה כבר למעלה משלוש שנים ממתן פסק הדין הקודם של בית הדין הרבני האזורי כשהמדד עלה בתקופה זו בצורה ניכרת.
לסיכום קבעו דייני בית הדין הרבני הגדול לאחר שעיינו בתיק ושמעו את דברי הגרוש ודברי בא כוחה של האשה הטוען הרבני אלעד אמסלם, כי בדעתם לקבל את הערעור. הרבני הגדול טען שצודק בית הדין הרבני האזורי שהאשה אינה זכאית לרווחים שהרויח הבעל לאחר מועד הקרע, כי כל פעולה שעשה מי מהצדדים לאחר מועד הקרע, לרווח או להפסד - שייכת לו לבדו. יחד עם זאת, בכל דו"ח של כספים המושקעים, יש לבצע שערוך של הכספים.
החוק קובע שכאשר על בן הזוג לשלם לשני סכום מסוים בהתאם לחישוב איזון משאבים, ואם הוא עיכב את התשלום שכולו יצירה של חוק יחסי ממון, יש לחייבו בשערוך המקובל וגם כאם כמו בכל דו"ח אקטוארי, יש שערוך של סכומים המושקעים בניירות ערך.