"אני אומר בצורה כואבת: אחרי צומת גולני - אין מדינה"

החל מהשבעה באוקטובר אין רגע דל לחברי הפדרציה היהודית של ניו יורק, הארגון הקהילתי הפילנטרופי הגדול בעולם, שגייס למעלה מ-200 מיליון דולר מכ-43 אלף תורמים. כמחצית מהכסף הוקצה כדי לתמוך בכ-280 רשויות, ישובים, בתי חולים וארגוני סיוע בישראל. "כבר בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, קיבלנו החלטה אסטרטגית לעלות גם לצפון", אומר איציק שמולי, לשעבר שר הרווחה ובימים אלה מנכ"ל הפדרציה היהודית של ניו יורק בישראל.

"במקביל לסיוע המיידי שלנו ליישובי העוטף, הבנו שנדרשים מענקים גם בבתי החולים בצפון וליישובי קו העימות לאורכו, על מנת שיוכלו להגביר את הכוננות והמוכנות שלהם במקרה של התקפה של חיזבאללה", מפרט שמולי. "לפני שבועיים עבר סבב סיוע נוסף של מענקים לכל יישובי קו העימות מהגולן ועד נהריה, כדי לתמוך בכל התחומים הנדרשים החל מסיוע בטיפול בטראומה, חוסן, חינוך לא פורמלי, ואוכלוסייה מבוגרת שנותרה בסמוך ליישובי קו העימות".

הצרכים בצפון, מציין שמולי, אדירים. "יש שם מציאות של מלחמה, והבעיה היא שמעבר לקו ה-3.5 ק"מ, בקרב האוכלוסייה שלא פונתה מתוך מדיניות, יש מלחמה. הממשלה לא מכירה בכך, לא מעבירה תקציבים כדי לתמוך בצוותי החירום של האוכלוסייה ואני יכול לומר לך בצורה ברורה וכואבת שאחרי צומת גולני - אין מדינה. ישראל נטשה את הצפון. לא ברור מה מצב המפונים, מה מצב היישובים המופגזים. כרגע מה שתומך ביישובים המופגזים הם אוכלוסייה אזרחית ופילנתרופיה שנושאת את עיקר הנטל מאז ה-7 באוקטובר. ראשי הערים אומרים זאת בעצמם".

תמיכתה של הפדרציה בקהילה הישראלית נמשכת כבר כמעט 80 שנה, ולה תרומה אדירה עוד מימיה הראשונים של המדינה - הן כלכלית והן חברתית. מאז תחילת המלחמה מתמקדים בפדרציה בתמיכה באזורי העימות. כ-100 מיליון שקל הועברו ליישובי קו העימות ולבתי החולים בצפון, ו-150 מיליון שקל הועברו לטובת סיוע חירום ליישובים ומועצות אזוריות ולבתי חולים בדרום, הכוללים סיוע ישיר וטיפול בטראומה לאוכלוסיות מיוחדות: נפגעי הנובה וחיילים פצועים, ובנוסף הוקמו קרנות חירום לטיפול ביותר מ-400 יתומים מאז 7 באוקטובר. קרן חירום מסייעת למשפחות החטופים וקרן הומניטרית פועלת לתמיכה בילדים וצעירים שחזרו מהשבי.

"כמישהו שמאמין במוסדות המדינה וכאדם ממלכתי, משהו בי נשבר", מודה שמולי. "המוסדות פשוט לא מתפקדים ולא מספקים את העזרה הנדרשת - לא למפונים בטבריה והסביבה, לא ברחבי הצפון, לא ביישובים סמוכי הגדר שמופגזים על בסיס יומי". מלבד התמיכה ביישובי הצפון ולאוכלוסייה שנותרה, הועברו מענקים גם לקהילות המפונות מקו העימות במטרה לסייע להם לשהות בקהילות שלהם. "שמנו דגש על העיר טבריה, שהפכה למוקד של מפונים. בערך 30 אלף מפונים יש בטבריה והסביבה".

כמי שכיהן כשר הרווחה בעבר, שהתריע לא פעם על חוסרים ותמיכה לא מספקת של המדינה, מדגיש שמולי כי יש בשירות הציבורי לא מעט אנשים עם כוונות טובות, ובתחומי הסיוע לציבור יש שיפור בחלק מהתחומים - "אבל עדיין התמונה הכללית מאוד קודרת בכל הנוגע ללקיחת האחריות של הממשלה על המצב. אנחנו יותר ויותר מוצאים את עצמנו נכנסים לפינות שהן בתחום אחריותה של המדינה, מקום שלא טבעי ולא נוח לפילנתרופיה להיות בו. מנגד, התרומות האלה משנות ומצילות חיים, כמו ציוד חירום לבתי חולים קדמיים, או ציוד לכיתות כוננות. בשיח מול ראשי הרשויות בצפון, אנחנו מבינים ששמונה חודשים לתוך המלחמה, עדיין חסר להם ציוד אלמנטרי, כמו עזרה ראשונה או כיבוי אש.

"אנחנו גאים ושמחים מצד אחד על כך שיש לנו את הזכות לסייע לישראלים בצפון ובדרום. זו השליחות שלנו", מוסיף שמולי. "אבל מצד שני, בלתי נתפסת המציאות הזאת שבה המדינה והאחריות שלה פשוט מתפוגגת, עד לא קיימת. זה דבר מאד מסוכן".

תקן אותי אם אני טועה, אבל מתקבלת פה ההרגשה שהממשלה נשענת ואולי בונה על הסיוע הזה.
"אנחנו אומרים את זה בצורה מאד ברורה: אנחנו פה עכשיו, ונהיה שם גם ביום שאחרי עם מאמצי השיקום. מדינת ישראל זה הייעוד שלנו, זה כוכב הצפון שלנו. אבל הפילנתרופיה אמורה לעמוד לצד המדינה ולא במקום המדינה. וכאשר אנחנו נגררים שוב ושוב לכיסוי צרכים דחופים שנמצאים בלב לבת האחריות של המדינה, אז גם כאזרח ישראלי וגם כמי שמייצג את הפילנתרופיה זה מצב מאד מדאיג".

לקראת הקיץ נערכים בפדרציה לסייע לילדי הדרום בפעילויות קיץ - שגם הן לדברי שמולי באחריות המדינה. "יש יותר מדי מקומות שהמדינה לא מבינה את חומרת המצב ולא התעוררה. הצפון הוא הדוגמה המובהקת ביותר, לפעמים עד כדי חיי אדם. לא תספק מענה לילד בטראומה כי מישהו במשרד הרווחה לא התעורר? לא תעניק סיוע כשאתה רואה שחסר ציוד בסיסי בחדרי ניתוח בבתי חולים? זה חיים ומוות".

מה הקריטריונים לסיוע מבחינתכם?
"אנחנו משתדלים למצוא את האיזון הנכון, לא תמיד אנחנו יכולים להיענות לכל בקשה. מנגד, ישנם מקומות שאתה מבין שמדובר בחיים של האחים והאחיות שלך, ואתה לא יכול לעמוד מנגד. אנחנו משתדלים לתת מענה בכל הנוגע לחוסן קהילתי, מענה לטראומה... הפילנתרופיה עוסקת בזה הרבה לפני 7 באוקטובר והקריטריונים נובעים קודם כל מהצורך. מעל 50 קהילות קיבלו מענה ישיר בדרום ובצפון, ועם כל הכוונות הטובות ומנהלת תקומה, לוקח למימון הממשלתי הרבה זמן להגיע, גם כאשר הוא מובטח. זה מקומה של הפילנתרופיה להיכנס ולסייע".

שמולי ונציגי הפדרציה נמצאים כמה פעמים בשבוע בשטח עצמו - בקו העימות הצפוני או בעוטף עזה - כדי "לראות בעיניים" ולקבל מושג טוב יותר לגבי הצרכים של הקהילות והיישובים. "מתוך המקום הזה אנחנו פועלים. אנחנו גם שמים דגש על קהילות שנכנסו למשבר הזה בחלקן במצב הרבה יותר מאתגר כלכלית וחברתית, וזה נדבך חשוב מאד בהחלטה שלנו לסייע", הוא מסביר.

שמולי מתכוון לקהילות כמו קריית שמונה, שלומי, אופקים, אשקלון ויישובים דרומיים שנמצאים מחוץ להגדרת "תקומה", כמו גם בצפון. "קרית שמונה הוא היישוב שקיבל מאיתנו בצפון הכי הרבה תמיכה, היא היתה במצב מאד מאתגר מבחינת פיזור האוכלוסייה, וכן מבחינת המצב הכלכלי שלה. בנוסף, ניסינו לשים דגש מיוחד על מושבים שמופגזים קשה יותר, לתת להם סיוע נוסף. ישובים דרוזים כמו פסוטה, בית ג'אן, אין יישוב שאנחנו לא נמצאים בו.

"אנחנו לא עוצרים לרגע" מסכם שמולי. "אנחנו נדרשים לגייס את כל התמיכה שאנחנו יכולים ולאחרונה גייסנו מעל ל-200 מיליון דולר נוספים לתרומות. אנחנו מבינים שהמערכה עדיין לא קרובה לסיומה, וקל וחומר אם היא תתלקח בצפון ותכסה אזורים נרחבים יותר במדינת ישראל".

מלבד תמיכה כספית, בפדרציה עמלים גם בתחומי ההסברה והסולידריות, בעיקר בניו יורק. "מגיעות ארצה משלחות של בכירים אמריקאיים לצד נציגים מהפדרציה, מושלת ניו יורק הייתה בישראל", אומר שמולי. "אנחנו מושקעים בתחזוק לובי בוושינגטון, ואת רואה את המהלכים בתוך הקמפוסים ואת העצרות הגדולות שאנחנו מארגנים כדי להשאיר את נושא החטופים על סדר היום העולמי כדי לעורר מודעות לפשעים שביצע החמאס במיוחד בנשים וילדים".

איך שומרים על אופטימיות?
"אנחנו נמצאים במצב מלחמה. אזרחים נושאים את העיניים לירושלים ואמורים לשאוב עידוד והשראה מההנהגה שלהם, ולא משנה זה ימין או שמאל. אני לא חושב שהאזרחים של היום נושאים מבטם לכנסת או לממשלה ומקבלים איזשהו עידוד. להיפך, יש עיסוק בתפל ולא בעיקר. הממשלה הזו מקבלת הרבה פעמים החלטות שהן בניגוד לאינטרס הלאומי. זה למשל רגע שקל לאבד בו תקווה. מדינת ישראל הוקמה קודם כל כהבטחה שנהיה בטוחים יותר בביתנו פנימה, ובשבת השחורה ההבטחה הזו הכזיבה. בפעם הראשונה בדורנו אנו מבינים שריבונות אינה מובטחת לעד אם לא נשמור עליה ונעבוד בשבילה יום יום.

"אבל בתוך כל הקושי של התקופה הזו אתה שואב כל כל הרבה תקווה מישראלים רבים שיצאו להיאבק על הבית, בחזית ובעורף, ושואב מזה הרבה מאוד תקווה. להם אני רוצה לומר - אתם התקווה של העם הזה, ואנחנו כאן מתוך מחויבות ברזל ולא נעזוב אתכם לרגע. לצערי ידענו בהיסטוריה המון רגעים קשים ותמיד התגברנו וצמחנו. הישגיה הכבירים של ישראל מתנשאים מעבר לכל אויביה וכך יהיה גם הפעם. מטרת הטרור הברברי לעוקרנו מכאן, ואנחנו ניאחז יחד חזק יותר ונסייע ליישובי הגליל, הגולן והנגב המערבי שוב לפרוח".