פרשת השבוע בפוליטיקה הישראלית היא פרשת שמות. היא מתכתבת עם אחד הנושאים האזוטריים שנדונו בממשלה השבוע והיא הוספת המילים "ביטחון המזון הגולמי" לשמו של משרד החקלאות.
ברגע האחרון הורדה המילה "גולמי" שמה יודבק חלילה לשמו של השר אבי דיכטר הביטוי גולם. שינוי שמו של משרד ממשלתי אמורה להיות לא עוד שליפה מהמותן.
הקפריזה כרוכה בהחלפת הטפסים, הלוגו, הפרסומים באתרים וכד'. על פי ההערכות הקוסמטיקה כרוכה בהוצאה של כ-1.5 מיליון שקל. מדוע הוחלט על החלפת השם? ככדי לכסות על שלל מחדלי הפעילות במשרד. דיכטר הוא לא שר החקלאים אלא שר החלכאים.
השם "ביטחון תזונתי" נשמע יותר רציני בזכות המילה "ביטחון". אז סוף סוף אפשר לומר ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' צודק כשלכל משפט שלו הוא מוסיף את צמד המילים "בעזרת השם".
אלא שהשם עולה הרבה כסף, ועבודת השם שאליו מכוון סמוטריץ' כרוכה כפי ששר האוצר יודע בהוצאת הרבה מאוד כסף. ממשלת המחדל ה-7 לאוקטובר של נתניהו מקווה שפירוטכניקה מילולית תכפה על שפע כישלונותיה בביטחון, ביוקר המחייה ביחסים הבינלאומיים ובמה לא.
היא מחוללת שמות באזרחיה ובאותה העת משתמשת במחוללי שמות ובמכבסת מילים העובדת 24/7 לייצור הנדסת תודעה בסגנון מכונת רעל סובייטית.
בישיבת הממשלה השבוע לדוגמה הותקפה היועצת המשפטית לממשלה דרך הבולדוגים כמו דודי אמסלם בניסיון בוטה לקעקע את שלטון החוק וזה מה שבאמת מעניין את הממשלה.
מדובר במופרעות סדרתית. עם פרוץ המלחמה בעזה ניסו אנשי נתניהו להדביק למחדל הגדול ממלחמת העצמאות שמות לאומיים כמו "מלחמת בראשית" או "מלחמת שמחת תורה" המנותקים מעומק המחדל: בראשית מתחרז עם בריאת העולם, אז יופי שנתניהו ברא לנו מלחמה.
ואיך אפשר בכלל לגשר בין המילים "שמחת" (תורה)" למלחמה. טוב שהצעות אלה כמו הצעות אחרות לשם המלחמה כמו "טבח נתניהו" נגנזו. בסופו של דבר מורח אותנו נתניהו בצמד המילים "ניצחון מוחלט" שקודם בלהט על ידי ביביסטים. האם לא די שנגיע לניצחון ונוותר על התוספת מוחלט?
הגדיל לעשות השר איתמר בן גביר שעם מינויו כשר שינה את השם המשרד מ"המשרד לביטחון פנים" ל"משרד לביטחון לאומי". הפרחח שבתפקידו, שומו שמיים, הוא האחראי על שב"ס הינו האחראי המרכזי לשחרור מנהל בית החולים שיפא בעזה.
השם המפוצץ "ביטחון לאומי" שהודבק למורשע בפלילים שלא שירת אפילו דקה בצה"ל ועוד מעז לצאת בביקורת כנגד ראש השב"כ הוא שיא הטירוף. המילה "לאומי" היא מפלטם הנוח של הנבלים המייצרים פטריוטיות מזויפת ולאומנות בגרוש.
אפשר להבין לליבם של אלה שהעדיפו לקרוא למשרדו של בן גביר "המשרד לביזיון/חידלון לאומי" או לבן גביר עצמו "שר הטיקטוק" או "שר הפיתות". אבל אחראי העל הוא נתניהו שאינו בוחל במינוי שם מופרע לשרידותו.
אותו נתניהו מנצח על קקפוניית המילים מזה 15 שנה. אלוף ההבטחות המילוליות הריקות מתוכן כתרמיל אפונה ללא אפונה, מכר לנו מאז אין ספור שקרים על "חיסול החמאס", "פסח מהניצחון" "חיסול הביורוקרטיה", "חיסול יוקר המחיה" ו"חיסול מחירי הדיור".
אבל תמיד זה לא קרה באשמת אחרים: פעם זה השמאל שקלקל, המפגינים שאיימו, הצבא שכשל, החמאס שאכזב, בג"ץ והשופטים, החוקרים, וועדות חקירה והאמריקאים שעצרו משלוחי נשק. ורק ביבי המלך נותר צדיק כמו גאון הדור. וזה מתחבר יופי למשפט "מילים כמו חול ואין מה לאכול".