אתמול עמד יוגב גרדוס, הממונה על התקציבים באוצר, על בימת הכנס השנתי של מכון אהרון למדיניות הכלכלית באוניברסיטת רייכמן, נסער כנביא בשער. הוא ביקר בחריפות את הממשלה, שבמקום לקדם במהירות את אישור תקציב 2025, היא גוררת רגליים, שלא לומר מתעלמת ממנו לחלוטין. מי שהקשיב לדבריו, נתקף בהלה.
"בלתי סביר שאנחנו כבר ביולי", אמר גרדוס, "ואנחנו עדיין לא בדיוני תקציב עמוקים. אי אפשר לעשות את זה בחודש-חודשיים. הדבר הכי גרוע שקורה כעת זה לא לעשות בכלל כלום".
וזה, פחות או יותר, מה שקורה עכשיו במשרד האוצר. כלום. או שאפשר לתאר זאת גם כך: אתם גרים בשכונה נעימה, במרחק הליכה מירוקה וגן שעשועים. יום אחד מתפוצץ צינור ביוב באמצע המדשאה ונחל חדש ומסריח מתחיל לזרום שם.
בכל פעם שאתם חולפים על פניו בדרככם הביתה מהסופר, אתם נזכרים בו לכמה שניות, בעיקר בגלל הריח, מזכירים לעצמכם שצריך לטפל בו, ושוכחים ממנו ברגע שאתם נכנסים הביתה. ממשלת ישראל מתייחסת לתקציב 2025 כאל מפגע לא נעים שדורש טיפול, אבל זה ממש לא דחוף לאף אחד.
לפי הלו"ז, אמורה הממשלה לאשר את תקציב 2025 עד אוגוסט, בעוד פחות מחודש, זאת אומרת שברגעים אלה ממש, היו אמורים הצוותים המקצועיים באוצר לעבוד עליו סביב השעון כדי לעמוד ביעד וזה ממש לא קורה.
הדרג המקצועי אכן השלים לפני חודשיים את עבודת המטה, הציג את המלצותיו לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאמור היה להגיע להבנות מול רוה"מ בנימין נתניהו, כדי להתקדם עם דיוני התקציב מול משרדי הממשלה. סמוטריץ' קיים יומיים של דיונים אינטנסיביים במשרד והפסיק בלי הסבר. לנתניהו לא ממש בער להיפגש בעניין עם סמוטריץ', ובהיעדר קביעת יעד לתקציב, אי אפשר לעשות דבר.
חוק ההסדרים הוא ההזדמנות של הממשלה להטביע חותם. הוא מאפשר להעביר כמות גדולה של חוקים, רפורמות ושינויים מבניים גדולים, בנוהל מקוצר, כמו, למשל, טיפול בנושא אקוטי כמו יוקר המחיה, או משבר הנדל"ן. חוץ מזה צריך לקבוע את מסגרת התקציב הכוללת ואת זו של משרדי הממשלה, ולהטיל גזירות על הציבור כדי לעמוד בה.
אלא שלסמוטריץ' ונתניהו אין עניין לקבוע מסגרת פיסקאלית, להטיל גזירות ולעצבן את הבוחרים. נתניהו לוחם על שרידותו, סמוטריץ' עסוק באידיאולוגיה. תקציב המשכי ייתן להם את החופש להמשיך להשתולל, לזרוק כספים קואליציוניים לכל עבר, ולשלוף מהבוידעם קופסאות תקציביות שיאפשרו להם לבזוז ולבזבז, להמשיך לקנות פראדה למרות שאין להם שקל בארנק.
מי ששמע את גרדוס הנחרץ, יכול היה לטעות ולהתרשם ממנו עמוקות ואף לשקול את מועמדותו לקבלת אות אביר השלטון, על תעוזתו, אומץ ליבו, ונכונותו להשליך עצמו מנגד לטובת הציבור, שכן בתחילת כהונתו של סמוטריץ', באוצר, הותקפו פקידיו הבכירים על שתיקת הכבשים שכפו על עצמם. אלא שגורמים המעורים בפרטים אומרים שאם לגרדוס היה באמת איכפת מהתקציב, הוא היה צריך להשמיע את דבריו כבר בסוף אפריל ולדרוש מהשר להתחיל לקדם אותו.
במקום זה, הוא שתק. ולא רק שתק, אלא שיתף פעולה לאורך כל הדרך עם המדיניות השנויה במחלוקת של סמוטריץ'. המהלך האחרון היה בקיצוץ הרוחבי בסך 1%, שהושת על הממשלה בתחילת השבוע, כדי לממש את המשך שהות המפונים במלונות. באופן תמוה, אי אפשר היה לקבל את הנתונים הספציפיים על גובה הקיצוץ שהתבצע במשרדים המיותרים, אלה שמחזיקים את הקואליציה על כנה בכסף וגו'בים. אגף התקציבים איחד את הקיצוץ של כולם תחת כותרת הגג של משרד רוה"מ וסירב לפרט.
אז מה רצה להשיג גרדוס בנאום התוכחה הפומבי שלו? קודם כל, לצאת גדול. הוא יודע שממש עוד מעט הוא יהפוך ללא רלוונטי, כיוון שעם תקציב המשכי, השפעתו של הממונה על התקציבים בלתי קיימת. אז מה איכפת לו להיזכר כמי שהתריע מפני הקטסטרופה שעומדת להתרגש עלינו?
"כל פקיד דואג לכיסא שלו", אומר הגורם באוצר. "לאנשים יש נטייה לרצות. בא בוס חדש והם רוצים להמשיך לעבוד. מעטים הם אנשים כמו שאולי מרידור או שירה גרינברג שהיו מוכנים לסכן את המשרה שלהם. כרגע באוצר, חוץ מהיועץ המשפטי של המשרד, אסי מסינג, שמחזיק את האצבע בסכר, אין אף אחד כזה. בטח לא גרדוס, שאולי כבר חושב על השלב הבא בקריירה שלו".
ואם כבר דיברנו על פקידים, זה המקום להזכיר את מנכ"ל האוצר, שלומי הייזלר, שבמהלך הכהונה שלו במשרד הוא מתפקד כדנידין, הרואה, אינו נראה, ואינו עושה. מנכ"לי משרד האוצר הם בדרך כלל דמויות דומיננטיות, דוגמת שי באב"ד של כחלון או רם בלינקוב של ליברמן, שיודעות להניע תהליכים, להעביר מסרים, ולשלוט ביד רמה בצוות המקצועי.
נדמה שהייזלר, אדם נעים הליכות ובעל כוונות טובות סה"כ, נקלע לסיטואציה ולא יודע איך לצאת ממנה בכבוד. אין לו השפעה אמיתית לא על הפקידות ולא על השר. מתחילת הכהונה הוא סוג של טפט חסר חשיבות ולא ברור למה הוא מתעקש להישאר שם, כשהוא רואה את שר האוצר שמינה אותו חי ביקום מקביל ולא עושה דבר בנדון. "בעולם של סמוטריץ'", אומר הגורם, "אישור תקציב המדינה נדחק בפני ההתיישבות בעזה ואיו"ש, והעברת כספים למשרד ההתיישבות. הוא לא מבין למה העברת התקציב היא כל כך דרמטית".
לציבור הישראלי לא נותר אלא לשאת עיניים בכמיהה אל נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, שלא מוכן לוותר. באותו הכנס ברייכמן, התריע ירון שיש סיכונים מאקרו כלכליים לא מבוטלים באי קידום תקציב 2025, או בקידום תקציב ללא התאמות תקציביות בהיקף מלא, לא מזיזות והזהיר מפורשות מ"כל מיני 'עמידות חלקיות' או 'דחיית אישור התקציב', ואם נשחק בכל הדברים הללו, אנחנו עלולים להביא עליה נוספת כבר היום של פרמיית הסיכון". אז אמר. למי איכפת.