מחקר חדש של פרופ' דן בן-דוד מתמקד ברשויות מקומיות בישראל ובוחן את תהליך ההתחרדות של המדינה, ומה המשמעות למדינה כאשר החלוקה הדמוגרפית הארצית תדמה יותר ויותר לזו של הערים שהפכו לחרדיות, או שהן בדרך להיות כאלה.
פרופ' בן-דוד מוצא שמתוך כל הערים בישראל, הארבע שחוו את הירידה הכלכלית-חברתית החדה ביותר מאז 1995 הן ערים שבהן חל גידול מהיר במיוחד באוכלוסייה החרדיות וקריסה של האוכלוסייה החילונית שלהן.
בן דוד בוחן את ירושלים כדוגמה לעיר שעברה התחרדות מהירה: חלקם של תלמידי בתי הספר היסודיים הממלכתיים בירושלים ירד מ-33% ל-9% תוך מעט יותר מ-30 שנה, וכמעט מחצית מתלמידי בתי הספר היסודיים בעיר ב-2021 היו חרדים (46%) ואילו שליש היו ערבים.
כאשר ירושלים הושוותה לערים הגדולות האחרות - תל אביב, חיפה ובאר שבע - נמצא כי ערים אלה נשארו יציבות לאורך כל התקופה ואילו ירושלים ירדה בשלושה אשכולות כלכליים-חברתיים, מאשכול 5 לאשכול 2, תוך שניים וחצי עשורים בלבד. בשנות ה-80, מספר היהודים שעזבו את ירושלים היה גבוה אך במעט מאלה שעברו אל העיר. בשנת 2021 לעומת זאת, כמעט שני יהודים עזבו על כל יהודי שעבר לירושלים.
האם היו ערים אחרות שחוו ירידה כה דרמטית באשכול שאליו הן משויכות? שלוש ערים נוספות בלבד רשמו ירידה כה גדולה, ואלה הן הערים שעוברות תהליכי התחרדות: בית שמש שדורגה בשנת 1995 באשכול 5 וירדה עד 2019 לאשכול 2, ערד שירדה מאשכול 6 לאשכול 3 וגבעת זאב שדורגה באשכול 8 ב-1995, וירדה לאשכול 5 לאורך השנים.
בן-דוד מתמקד בפערים העצומים בפריון הילודה, ומראה שזה מלווה במספר גדול יותר של יהודים שהופכים לחרדים מאשר חוזרים בשאלה. השורה התחתונה באה לידי ביטוי בהכפלה של חלקם של החרדים באוכלוסיית ישראל בכל 25 שנה.
כתוצאה מהגידול האקספוננציאלי הזה, 26% מכלל הפעוטות והתינוקות כיום הם חרדים. מהמחקר עולה כי פריון הילודה בקרב החרדים הוא בערך פי שלושה מפריון הילודה של יהודים חילונים, יהודים מסורתיים, ערבים נוצרים ודרוזים, וכפול מפריון הילודה של יהודים דתיים (לא חרדים) ושל מוסלמים.
פרופ' בן דוד מעלה ממצאים קשים בנוגע לרמת החינוך בישראל: ממוצע של כל מבחני ה-PISA מאז 2006 שחושב במחקר של מוסד שורש מצביע על כך שמערכת החינוך בישראל היא אחת הגרועות בעולם המפותח. בנים חרדים אינם לומדים תכנית ליבה מלאה. מבין הילדים הנותרים שכן לומדים ליבה, התלמידים החילונים נמצאים מתחת לרוב מדינות ה-OECD, תלמידים דתיים הינם מתחת ל-80% ממדינות ה-OECD בעוד שדוברי ערבית בישראל נמצאים מתחת למדינות עולם שלישי רבות.
כך, בהשוואה של ישראל לכל 36 מדינות ה-OECD שהשתתפו לפחות ב-17 מתוך 18 מבחני ה-PISA (במתמטיקה, מדעים וקריאה) שנערכו בין 2006 ל-2022, הישגי ישראל נמצאים כמעט מתחת לכל העולם המפותח. פרופ' בן-דוד מציין שתוצאה זו אינה נובעת מהבנים החרדים בישראל. רובם המוחלט אינו לומד את החומר ואינו משתתף במבחנים - אחרת, הממוצע בישראל היה נמוך אף יותר.
הציון הממוצע הרב-שנתי (בין 2006 ל-2022) של תלמידי הזרם הממלכתי במבחני ה-PISA היה 493, מה שמציב אותם מתחת לרוב מדינות ה-OECD. הציון הממוצע של תלמידי הזרם הממלכתי-דתי היה 480, מה שמציב אותם מתחת ל-80% ממדינות ה-OECD.
הציון הממוצע של דוברי הערבית בישראל (383) הציב אותם מתחת לכל מדינות ה-OECD ואפילו מתחת לרבות ממדינות העולם השלישי. במבחן האחרון שנערך בשנת 2022, דוברי הערבית בישראל דורגו מתחת לשלוש מתוך שש המדינות הערביות שהשתתפו במבחן.
ומה ניתן לעשות? מוסד שורש מציע שורה של המלצות מדיניות ובראשן מהפכה במערכת החינוך ושינוי בעדיפויות התקציביות של הממשלה.
השינוי הרצוי במערכת החינוך יכלול שדרוג משמעותי של תכנית לימודי הליבה בכלל המערכת שתקנה לתלמידים את הכלים לעבוד במשק גלובלי תחרותי, וההבנה של היסודות הבסיסיים של דמוקרטיה ליברלית. תוכנית הליבה חייבת להיות אחידה וחובה בכל בתי הספר, כולל כל בית ספר דתי וחרדי, עם איסור מוחלט על מעורבותן של מפלגות פוליטיות בתכנים הנלמדים במערכת החינוך.
בנושא העדיפויות התקציביות מוצעת הפסקה מוחלטת של מימון לבתי ספר שאינם מלמדים את תכנית הליבה המלאה; הפסקת תמיכות המעודדות אורח חיים של אי-עבודה; שקיפות תקציבית מלאה כדי שהציבור ידע מהן העדיפויות הלאומיות בפועל - ובין השאר, מי מקבל תמיכות וכמה הם מקבלים.
פרופ' דן בן-דוד מסכם: "התהליכים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שישראל עברה ועוברת בעשורים האחרונים הביאו את המדינה אל רגע האמת שלה. בעוד שישראלים רבים מסוגלים לזהות את הסימפטומים, מרביתם אינם קולטים את התמונה המלאה ששורטטה לעיל, ולא את העובדה שתמונה זו הולכת ומשתנה בקצב אקספוננציאלי - עם השלכות קיומיות על עתידה של ישראל.
"ירושלים וערים מתחרדות אחרות שתוארו כאן נסמכות על המדינה כדי להבטיח את צרכיהן הכלכליים והביטחוניים. אבל ישראל יכולה להסתמך רק על עצמה".
מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, בראשות פרופ' דן בן-דוד, הוא מכון עצמאי ובלתי-תלוי לחקר מדיניות העורך מחקרים מבוססי עובדות על המשק ועל החברה האזרחית בישראל. מוסד שורש מספק מידע למקבלי ההחלטות המובילים בישראל ולציבור הרחב במדינה ומחוצה לה באמצעות תדרוכים ופרסומים ברורים ונגישים על מקורן, אופיין ומימדיהן של סוגיות שורש מולן ניצבת המדינה. המוסד מציע חלופות מדיניות לשיפור רווחת כל חלקי החברה בישראל וליצירת הזדמנויות שוות יותר לאזרחיה.