בשנת 2019 נפגעה אישה בתאונת דרכים שגרמה לה ל"צליפת שוט" בצווארה. לאחר האירוע, היא התלוננה על כאבים עזים מפושטים וסבלה בהמשך מהפרעות שינה וריכוז. רק בחלוף כשנה וחצי, היא אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה.
במסגרת הדיון בתביעתה, שהוגשה לבית משפט השלום בבת ים, מונה מומחה בכירורגיה אורתופדית, שאמד את נכותה הקלה של התובעת בשיעור של 3.5% בלבד בעמוד השדרה הצווארי וב-3.5% נוספים בעמ"ש המתני. בנוסף, מונה גם מומחה בתחום הראומטולגיה, שמצא כי קיים קשר סיבתי בין התאונה ודאבת השרירים (פיברומיאלגיה) בה לקתה, והעריך את נכותה בשיעור של 10%.
במהלך עדותו, הוא הפריך את הנחת היסוד כי קיים קשר בין עוצמת הפגיעה והתפתחות התסמונת: "לפעמים גם טראומה מינורית יכולה להוביל לפיברו". כמו כן, הוא ציין כי העובדה שלא ביקרה תכופות אצל ראומטולוג, לא משפיעה על המסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה. לצד זאת, בכל הנוגע לטיפול במחלה, הוא ציין, כי לתרופות כמו ליריקה יש לא מעט תופעות לוואי: "לא פלא שהמטופלות לא לוקחות אותן". לדבריו, "ספק אם שימוש בתרופות קונבנציונאליות ישווה לטיפול בקנאביס בתסמונת המדוברת".
בא כוחה של התובעת, עו"ד יוסי גוטגליק, המתמחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית ונזקי גוף קשים, טען כי יש לקבל את חוות דעתו של הראמטולוג, שמונה ע"י בית המשפט: "המומחה אישר שהזמן החציוני לאבחון המחלה הוא למעלה מ-3 שנים, כלומר אבחון לאחר שנה וחצי הוא יחסית מהיר. בנוסף, יש לשים לב כי לתובעת היו תלונות רציפות בסמוך לאחר התאונה ועד לאבחון פיברומיאלגיה".
מנגד, בא כוחה של הנתבעת, חברת הביטוח שבטחה את הרכב בפוליסת חובה, טען כי הספרות הרפואית והמומחים לא תומכים בכך שיש קשר סיבתי בין טראומה פיזית לבין התפתחות הפיברומיאלגיה. בנוסף, לדבריו, בהינתן פער הזמנים בין מועד התאונה ותלונותיה של התובעת, אין לקבוע קשר סיבתי בין השניים.
"אין לבטל גישות שונות"
למעשה, סוגיית זכאותה של הנפגעת למימון רכישת קנאביס, היוותה סלע מחלוקת מהותית: התאונה בה נפגעה התובעת לא הוגדרה תאונת עבודה, ולכן היא אינה זכאית להחזר מביטוח לאומי בגין הוצאותיה על רכישת תרופות ושאר הוצאות רפואיות לרבות קנאביס. משכך, ככל שיפסק כי קיים קשר סיבתי בין השלכות התאונה לבין צריכת קנאביס, ובכפוף למצבה של התובעת במקרה הנדון- חברת הביטוח תצטרך לשאת בהן.
השופט שי מזרחי קיבל את עמדת המומחה שמינה, שקבע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה הנדונה להתפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה. "הגישה היותר מקובלת היא כי פיברומיאלגיה בדומה למחלות ראומטולוגיות אחרות - יכולה להופיע כאשר אדם פגיע נחשף לטריגר סביבתי ובכללו טראומה פיזית בעיקר תאונות דרכים עם תסמונת צליפת שוט", כתב.
באשר לסוגיית מימון רכישת הקנאביס, נפסק כי בחוזר משרד הבריאות אין התוויה מפורשת לפיברומיאלגיה, אולם התובעת צורכת אותו מזה כשלוש שנים, תחת רישיון: "ישנם רופאים ומחקרים שאינם ממליצים על קנאביס כטיפול בפיברומיאלגיה, אך אין בכך כדי לבטל במחי יד דעות וגישות שונות התומכות בהתוויה הטיפולית".
סוף דבר: בית המשפט פסק כי היא זכאית לקבל פיצוי בסך 601,542 שקלים, שכולל גם את שכר טרחת העו"ד, כאשר רכיב הפיצוי בגין מימון רכישת קנאביס עומד על 190,000 שקלים.
לדברי עו"ד יוסי גוטגליק שייצג את התובעת: "מדובר במקרה חריג מאוד בו רכיב הפיצוי בגין קנאביס מגיע לסכום גבוה כל כך, כל שכן ביחס לסכום הכולל של התביעה. גם במקרים המועטים שנקבע פיצוי בסדר גודל כזה מדובר היה בפגיעות קשות בהרבה. פסיקתו האמיצה של בית המשפט בסכום ובהיקף האמור, מבטאת את הכרתו בקנאביס כחלופה טיפולית נדרשת וראויה, גם בתיקים בהם נכותו של הנפגע היא קטנה או מינורית".