הצעה שתכליתה להרחיב את שיעור החרדים והערבים בחברות ממשלתיות וברשויות המקומיות מתקדמת לחקיקה בכנסת. זו הצעה שיש מי שתומכים בה מהסיבות הלא נכונות - הם חושבים שטוב לקדם אוכלוסיות שאינן נקלטות בשיעור גבוה במשרות ציבוריות, בלי לנתח את הסיבות למצב הזה. זו הצעה שיש גם מי שמתנגדים לה מהסיבות הלא נכונות - מתוך כעס על החרדים, או על הערבים, או מתוך תחושה שלא מגיע להם משום שאינם משרתים בצה"ל.
גם אנחנו מתנגדים להצעה הזאת, בלי שום קשר לשירות בצה"ל (שצריך בהחלט לחייב חרדים לשרת בו). אנחנו מתנגדים להצעה הזאת כי זאת הצעה גרועה כשלעצמה, שיהיו לה השלכות בעייתיות.
תומכי ההצעה הזאת נשענים בתמיכתם על טענות עקרוניות הקשורות למה שנהוג לכנות העדפה המתקנת. ובאמת, על העדפה מתקנת אפשר לקיים דיון חשוב, וגם ויכוח. ישראלים רבים - וגם לא ישראלים - מחזיקים בעמדות מנוגדות בנושא הזה.
אלא שהמקרה החרדי לא שייך אליו. אפילו מי שתומכים עקרונית בהעדפה מתקנת (שיטה שיש בה לא מעט פגמים) אמורים לזהות שהמקרה החרדי לא מצדיק וויכוח. זה מקרה קל. לחרדים קשה יותר להתקבל לשירות המדינה מסיבות ידועות: הם בוחרים לשלוח את צאצאיהם למערכת חינוך והשכלה, שאיננה מכשירה בוגרים להשתלבות בשוק התעסוקה.
החלטה של המדינה לתת להם העדפה בקבלה למשרות במגזר הציבורי תוביל לשתי תוצאות ידועות מראש. תוצאה ראשונה - העדפה כזאת תהיה תמריץ שלילי לרכישת השכלה, מיומנויות וכישורים הנדרשים במשק מודרני. הייצוג ההולם יהיה ייצוג בולם.
אם בחור חרדי יכול להתקבל לעבודה במשרד המשפטים, או במשרד הכלכלה, או בחברה ממשלתית, גם לאחר שבחר שלא ללמוד אנגלית, מתמטיקה ומדעים, ספק אם ירגיש שיש הכרח לשלוח את ילדיו ללמוד את המקצועות הללו. שהרי הוכח שאפשר גם בלי. כך נבטיח שכמו הדור החרדי הזה, גם הדור החרדי הבא ילקה ביכולת להשתלב ללא העדפה בשוק התעסוקה.
מהפרטי לציבורי
עכשיו נגלגל את הסרט קדימה: תוספת של משרות במסגרת "ייצוג הולם" צפויה להוריד בפועל את רמת הדרישות למשרות שנכללות בחבילה. ישראלי בעל השכלה וכישורים יידע שיש לו סיכוי נמוך יותר להתקבל - כי הוא לא מועדף - אז הוא לא יתמודד.
על המשרות יתמודדו בעיקר חרדים, שכישוריהם נמוכים יותר, כך שעם הזמן רף הקבלה בפועל למשרות צפוי לרדת. וככל שהרף ירד, גם התמריץ לרכישת כישורים ירד. למה לטרוח בהכשרה ארוכה אם המדינה מחלקת תפקידים גם למי שאינם מוכשרים? ובמילים אחרות: לכישורים נמוכים יינתן תמריץ. במקום לעודד מיומנות שנדרשת בשוק המודרני, המדינה תייתר מיומנות שנדרשת בשוק המודרני.
לזה צריך להוסיף הערה: במגזר החרדי מתקיים מאזן לא שגרתי של עבודה. שיעור הנשים החרדיות שיוצאות לעבוד גבוה משמעותית לעומת שיעור הגברים החרדים שיוצאים לעבוד. מה יקרה כאשר חרדים יקבלו העדפה בקבלה למגזר הציבורי?
ייתכן מאוד שמה שיקרה הוא הדבר הבא: נשים חרדיות, שגם כך לומדות יותר ועובדות יותר, ושאין שום סיבה לתת להן העדפה, יעברו לעבוד במגזר הציבורי, שאליו יהיה להן קל להתקבל, ושבו יש תנאים סוציאליים משופרים ביחס למגזר הפרטי. גברים חרדים, שאותם צריך לעודד לצאת לעבוד, ימשיכו לא לעבוד.
השירות ייפגע
לכל זה תהיה תוצאה שנייה, בלתי נמנעת: פגיעה באיכות השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחיה. למה? כי אנחנו מניחים ששירות טוב יותר לאזרח מחייב סוג מסוים של מיומנות, של השכלה, של התמצאות במרחב. אלא שמחקרים רבים מלמדים שההון האנושי במגזר החרדי אינו מותאם לשוק התעסוקה המודרני, ושעל פי רוב הפריון שלו נמוך משמעותית מזה של המגזר היהודי הכללי.
כלומר, המדינה תשכור ביודעין עובדים שהיכולות שלהם, בממוצע, נמוכות יותר - רק משום שהם משתייכים למגזר הנכון. מי ייפגע מזה? מקבלי השירות. ומי הם מקבלי השירות של המגזר הציבורי? הציבור. משמע, כולנו. גברת ציפורה תבוא לקבל שירות, והפקיד לא יהיה המוכשר ביותר שאפשר למצוא כדי לתת לה את השירות. מר אליהו יבקש לטפל בבעיה, ומולו תתייצב פקידה שיכולתה לפתור את הבעיה מוגבלת.
רוצים לעודד השתלבות? אנחנו בעד השתלבות. אלא שזו אינה דרך נכונה לעודד השתלבות. דרך המלך להשתלבות היא בטיפוח של השכלה ופיתוח מיומנויות. אם החרדים יוכשרו כמו כולם ויתמודדו כמו כולם, אין שום ספק שיהיה להם ייצוג לגמרי הולם.
ד"ר מיכאל שראל הוא ראש פורום קהלת לכלכלה. שמואל רוזנר הוא עמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי. שניהם פועלים תחת 'הברית הציונית' בעיצוב עקרונות למתווה גיוס לחברה החרדית.