300 יום אחרי קטסטרופת ה-7 לאוקטובר לא רק שלא החלמנו אלא שמבחינה כלכלית וחברתית ובוודאי ביטחונית התדרדרנו לתחתית. האם לנתניהו יש את האומץ האזרחי לשקם אותנו ולהחזיר את המנדט לבוחר.
ימים ספורים לאחר קטסטרופת ה-7 באוקטובר, נוצרה התחושה שמה שהיה הוא לא יהיה. כולם היו בטוחים שהבחירות לכנסת יוקדמו לשנת 2024 כי אחרי מהלומה כזאת, הרי חייבים לקבל מחדש את אמון הבוחר.
השרה המתפטרת גלית דיסטל אטבריאן, עדיין תחת ההלם הכתה על חטא על תרומתה הייחודית למכונת הרעל. שרים מש"ס כמו שר העבודה יואב בן צור אמרו לי מפורשות שהבחירות בפתח.
אלא שכתרופת פלא למהלומה נזרקו לאוויר סיסמאות מומצאות כמו "עם אחד", "יחד ננצח" ואחרות -שעמדו בסתירה מוחלטת לפירוד שנתניהו זרע, וכל תכליתן הייתה להציג מראית עין של אחדות מזויפת.
ראינו השבוע כיצד נראית מתפקדת הסיסמא "עם אחד" בהסתערות הפורעים על מחנה שדה תימן ועל בית הדין הצבאי בבית ליד. לו עשירית בלבד מסיסמאות האחדות היו מוצעות לממשלת בנט לפיד, סביר שהממשלה ההיא הייתה עומדת עדין על תילה.
אלא שאז, כזכור, איש לא דיבר על אחדות. מכונת רעל משוכללת כמו מירי רגב, למשל, לא סבלה מכאבי בטן בבואה להפיל את הממשלה.
גם מראית העין של האחדות, שאיפה של רבים במדינת ישראל, התפוגגה לה. ביום ה-300 למלחמה נתניהו חזר על מלא ל-6 לאוקטובר ולאפלה שקדמה לכך. ורק להיזכר - ולו רק בגלל המספר -שבפרשת קו 300 משנת 1984, עשירית בחומרתה ממלחמה עזה, המדינה רעדה, ועדת חקירה הוקמה והממשלה עמדה לקרוס.
ממשלת הג'ובים והשיתוק
אז מה היה לנו ב-300 ימי המלחמה האחרונים? נתחיל מהסוף. עוד לפני פיזור הכנסת השבוע לפגרה שערורייתית, קודמו הצעות חוק המחזירות בסיפוח זוחל את המהפכה המשפטית.
דודי אמסלם שואף לספח את רשות החברות הממשלתיות בחוק שישנה את הרכב ועדת המנויים כדי להפוך את הרשות לליכודיאדה. עד שזה יקרה, מספר מינויים מפתח במשק תקועים כי שומרי הסף הבולמים בגופם את תעשיית הג'ובים העוינת.
לכן אין לנו עדין מפכ"ל למשטרת בן גביר, בית המשפט העליון מתפקד ללא נשיא מאז פרישת אסתר חיות, מזה חצי שנה אין מנהל רשות החברות ממשלתיות (שיחליף את הקודמת שאולצה להתפטר). ויש את הסאגה הבלתי נגמרת של המוסד לביטוח לאומי ללא מנכ"ל מזה שנתיים. בקרוב גם נשאר ללא נציב שירות מדינה.
במסגרת מפעל ההישרדות, יזמו בכנסת הצעות מופרכות כמו העברת האחריות על רשות המקרקעין לבן גביר, לאור הצלחתו במשרד לביטחון לאומי. העברת האחריות על הבחירה של נציב תלונות השופטים לכנסת, העדפות סקטוריאליות לערוץ 14 והעדפה מתקנת למגזר החרדי במינויים בשירות הציבורי. מי אמר שהממשלה לא מתפקדת?
בשם ההישרדות הקואליציונית חווה תקציב המדינה התעללות פיננסית. הכספים הקואליציוניים שהובטח שלא יועברו אם אינם תורמים למאמץ המלחמתי, המשיכו וזרמו כמו כתבמ"ים מלבנון.
ואגב עצמים מעופפים: הגירעון שהובטח שלא יחצה את ה-6.6% כבר המריא מזמן. המשמעות היא עלות גבוהה של גיוס כספים, סכנה של הורדה נוספת בדירוג האשראי והנצחת הריבית הגבוהה. כלכלת ישראל נכון להיום אינה מנוהלת. חד וחלק.
תקציב 2024 עובר תמ"א 38 ומשרדי ממשלה חווים קיצוץ רוחבי מטופש. תקציב 2025? הוא עלול לערער את יסודות הקואליציה ועל כן לא הגיע לאישור הממשלה. המכתב הרשום של הממונה על התקציבים יוגב גרדוס ששוגר השבוע לשר האוצר, עם פירוט ההשלכות החמורות לכך הוחזר לשולח. הכתובת הייתה שגויה.
נתניהו יעשה ככל שביכולתו לנטרל גזרות פוטנציאליות בתקציב. לו היה בידו הוא היה מעביר חקיקה המאפשרת לממשלה להמשך התקיים גם את התקציב לא יאושר בכנסת.
מה עם יוקר המחיה?
נזכרתי בערגה גם בהבטחות למלחמה ביוקר המחייה שהושמעו על ידי אותו נתניהו, שהגיע לתחנת דלק עם פיית תדלוק בצד הלא נכון של המכונית. זה לא רק הבנזין אלא גם מחירי הדיור שעולים, בין השאר בגלל מדיניות נתניהו שמצד אחד מונעת הגעת פועלי בניין מהשטחים ומצד שני לא ממלאת את השורות בעובדים אחרים.
מחירי המזון שאת עליית מחיריהם נתניהו הבטיח להדביר, במהלך ביקור בסניף רמי לוי, מתייקרים מדי חודש. נזכרתי בביקור שלו לפני שלוש שנים בחנות פלאפל באור עקיבא. בביקור קרה נס פח השמן (העמוק) וביבי שלף כקוסם מכיסו שטר כדי לשלם - ובאותה ההזדמנות הבטיח לפראיירים צמיחה כלכלית.
אם התנהלות ממשלת נתניהו בנושאי כלכלה וחברה מדאיגה, בנושאי בטחון היא ממש מפחידה. גורל החטופים לא ברור, כמה חודשים נוספים תמשך המלחמה לא ידוע, מתי יחזרו המפונים בצפון היא תעלומה בלשית וכיצד כל אלה ישפיעו על תקציב הביטחון - זה כבר סוד צבאי.
מערך המילואים בקריסה
נטל השירות על חיילים המילואים והסדיר הוכבד והממשלה עושה הכול כדי להפוך את החוק לגיוס חרדים לחוק ההשתמטות. על עשירית מכל אחד מסעיפים אלה ביבי חייב היה ללכת לבחירות אחרי 100 יום מפרוץ המלחמה ולא 300 יום, שגם לאחריהם אין לו כוונה לבקש מאתנו אמון מחודש, אולי כי הוא יודע שלא יזכה לו.
הן הוא עצמו הטיף לאולמרט אחרי מלחמה לבנון השנייה לקחת אחריות כי הוא המנהיג - ולא נותנים לקברניט הטיטניק הזדמנות נוספת... במילותיו שלו הטיף לבנט להקים בדחיפות ועדת חקירה בעניין הרוגלות. הוא עצמו המליץ לקצוב את כהונה ראש הממשלה לשתי קדנציות כי מה שלא הספיק לעשות עד אז, כבר לא יספיק לעשות.
את כל אלה נתניהו לא מחיל על עצמו כי בעיניו שלו הוא קטגוריה פוליטית חריגה כשעליה נמנים האלפיון העליון של מנהיגי העולם. ביבי אומר שבחירות באמצע המלחמה עלולות לפלג את העם, כאילו שעוד נותר מה לפלג.
אם הכנסת יצאה השבוע לפגרה של 3 חודשים והשמים לא נפלו, אין שום סיבה שלא לקיים גם בחירות בעיתוי זה. אבל היי. יש לנו ראש הממשלה שנאם מעולה בקונגרס עד כדי כך, שבתום נאומו הצטערתי שאני לא אזרח אמריקאי שזוכה למטריית ההגנה של ישראל. הבעיה היא שחוץ מזה, כמאמר הפתגם העממי: מילים כמו חול ואין מה לאכול.