בואו ניקח תרחיש היפותטי, לפיו מדינת ישראל עומדת בפני מערכה רב זירתית. שר הבטחון ורוה"מ, שאמורים להציב את המטרות ולתת הנחיות, כדי שהצבא יוכל להפוך אותו לתוכנית מבצעית, מתמהמהים. שעת השין מתקרבת, ושום דבר. הרמטכ"ל והפיקוד הבכיר של צה"ל, פונים שוב ושוב לדרג המדיני ולא מקבלים מענה.
כשהמודיעין מדווח שכוחות האויב נמצאים על הגבול, מחליט הרמטכ"ל להכין תכנית אסטרטגית בעצמו, למרות שתוכניות כאלה לא נמצאות בסמכותו, כדי שיוכל להתחיל לעבוד, בלי שיש לו שמץ של מושג אם הממונים עליו בממשלה בכלל יסתכלו עליה.
זה נשמע לכם מופרך? מלחיץ? תרחיש שבגללו לא הייתם עוצמים עין? אז ברוכים הבאים לאוצר, כי תרחיש האימים המומצא הזה, הפך למציאות הזויה שמתרחשת שם ממש עכשיו. זה לא רק דירוג האשראי שירד בפעם השלישית, וזכה לתגובה נמרצת של שר האוצר ש"כלכלת ישראל חזקה", זאת התנהלות מופקרת, מנותקת, שמצפצפת על האזרחים ועתידם הכלכלי.
מכיוון שראש הממשלה ושר האוצר מתעלמים מתקציב 2025, שאמור לעבור בכנסת בעוד ארבעה וחצי חודשים, ומתעקשים שלא לערוך דיונים מקצועיים בנושא, כדי לדון על המסגרת שלו, ולהביא אותו להצבעת הממשלה כנדרש עד סוף אוגוסט, נאלץ מנכ"ל משרד האוצר, שלומי הייזלר, להגות מעין "תקציב אלטרנטיבי", בלי לקבל את אישורם של נתניהו וסמוטריץ', כדי לא להחמיץ את הלו"ז הצפוף, שלא מעניין את הבוסים שלו.
וכך, הכין המנכ"ל רשימת רפורמות ותיקוני חקיקה, כדי לצמצם את הוצאות הממשלה, בלי שאף אחד ביקש את זה ממנו. ולמרות שבאוצר מציגים את המהלך כעבודה משותפת ויוצאת דופן של כלל האגפים, הגורמים המקצועיים האחרים פגשו את התכנית בסוף ישיבה מנומנמת, כשהייזלר שלף פתק מקומט מהכיס, כזה שעושים עליו רשימה למכולת, והקריא כמה סעיפים. ככה נראה ניהול הכלכלה שלנו.
הכוונה שעומדת מאחורי "תכנית ההתכנסות" טובה סך הכל, ובאה לקצץ כ-25 מיליארד שקלים, שהם 1.25% מהתוצר. היא כוללת, בין היתר, איחוד של מדרגות המס, כך שבעלי הכנסות נמוכות ישלמו מס גבוה יותר, הקפאת נקודות הזיכוי, ביטול הפטור ממע"מ על יבוא בסך 75 דולר, הטלת מע"מ על לינות תיירים, הקפאת הצמדת קצבאות הביטוח הלאומי, הקפאה של הצמדת השכר הממוצע ושכר המינימום והקפאה של מדרגות המס על מקרקעין. צעד נוסף הוא השוואת סכום קצבאות הילדים, כך שילד שישי ושביעי לא יקבלו סכום גבוה יותר מהילדים האחרים, וגם ביטול המשרדים המיותרים, קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.
התכנית הזאת נחשבת "קלה" לעומת תכניות אגרסיביות של הטלת מיסים, מכיוון שאינה מטילה גזירות על הציבור, אלא מונעת ממנו הטבות כספיות, באמצעות שורת ה"הקפאות" הללו. מעבר ל"עזים" שהוכנסו פנימה, כמו מע"מ על תיירות שנבעט החוצה כבר משני התקציבים הקודמים, שגם למי שחיבר אותה ברור שהן נכנסו כדי לצאת, ספק אם יבוטלו משרדים מיותרים, יוקפאו העלאות השכר במגזר הציבורי וקצבאות האברכים. בחלומות הלילה.
ולכן, מכיוון שהתוכנית הזאת לא שווה את הנייר שנכתבה עליו, לא בגלל שאינה עושה שכל, אלא מכיוון שהיא בגדר פנטזיה פרועה, לא נצלול לעומק הסעיפים המוצעים בה, אלא נתהה על הדרך השערורייתית שבו מתנהל משרד האוצר בעיצומה של מלחמה, עם גירעון מטורף של 8.1%, הוצאות של מאות מיליארדים, דירוג אשראי שיצלול שוב כלפי מטה, ושר אוצר שלא אכפת לו מכל זה.
ולכלום הזה נכנס הייזלר. נשאלת השאלה, למה לו להתעסק במשהו שאין לו שום היתכנות, ולהתעקש שעד ה-15 בספטמבר תושלם הכנת הצעות החקיקה והטיוטות להצעות המחליטים, כשהמחליטים, זאת אומרת הממשלה, לא מכירים אותן ולא רוצים בהם.
אחת ההשערות היא, שהייזלר מנסה בכל כוחו להכין את המנוע ככה, שברגע שיוחלט למזוג לתוכו דלק, הוא ישעט קדימה ויצמצם פערים במהירות בדרך לאישור התקציב. סברה אחרת טוענת, שהייזלר מכין את עצמו לדו"ח המבקר שיבדוק למה, לכל הרוחות, לא הוגש תקציב 2025 בזמן.
איפה שר האוצר בכל הברדק הזה? גורמים באוצר טוענים שהוא יודע על היוזמה העצמאית של המנכ"ל שלו, אבל אפילו לא טרח לקרוא אותה. למה? הסיבה היחידה שאפשר להעלות על הדעת היא, שלא ממש אכפת לו. והנה לכם עוד סיבה לא לישון הלילה.