במהלך הכהונה שלו במשרד הכלכלה החמיץ ניר ברקת את ההזדמנות לעצור את רכבת ההתייקרויות עוד טרם צברה תאוצה, להעמיד מיידית את המונופולים במקום ולקרוא אותם לסדר. במקום לזנק ממקומו בזמן, הוא נתן לה לחלוף על פניו, ולכן היה צריך למצוא דרכים יצירתיות, חלקן על גבול המבוכה, כדי לכפר על הפספוס.
בניסיון לבלום בכל זאת את הגלגלים השועטים קדימה, יצא בקריאה פומבית לחברות הגדולות להחזיר את המחירים לקדמותם לאלתר ואף העמיד אולטימטום: אם לא יקרה הדבר תוך מספר ימים קצוב, הוא יטפל בהם בחומרה. כשמועד האולטימטום חלף עם התעלמות בוטה שלהן מהאיום, החליט ברקת לעשות מעשה והכניס למילון הכלכלי מונח שלא הכרנו עד אז: "שיימינג רגולטורי", שאמור היה לשמש כמעין "הנד ברקס" מתוחכם, באמצעותו היו אמורים היבואנים והיצרנים, שניצלו את המלחמה לעשיית בצע כסף, לעבור סוג של זובור ציבורי בחסות השר, ולספוג נזק תדמיתי.
לשכת ברקת תקפה בכל הכח. היא פרסמה רשימות שחורות המתעדכנות תדיר של חברות סוררות שלא נענו לו, התגאתה בהצהרות של החברות שהבטיחו לשר לא להעלות מחירים כרגע (והעלו אותם על הראש של כולנו בהזדמנות הראשונה), ובשיא המהלך אף הודבקו מדבקות שחורות על מוצרים שמחירם עלה, שהתחרו במדבקות האדומות המזהירות מפני סוכר ושומן באחוז גבוה.
מה שנדמה בתחילה כמהלך מבריק, הסתיים בקול ענות חלושה. הציבור, הטרוד בהישרדות אישית וכלכלית, גילה אדישות והחברות לא התרגשו מה"ביוש". בסיכומו של דבר, מי שחטף מכה תדמיתית היה דווקא השר, שנתפס כדמות חסרת הרתעה ממשית ששולפת שפנים מגוחכים מהכובע.
אלא שלפני שבוע וחצי הכל התהפך לטובתו. ב-5 באוגוסט אושרה בקריאה שלישית רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", הבייבי של שר הכלכלה, שדחף אותה בשנה וחצי האחרונות בכל הכוח ונגד כל הסיכויים ודורשי הרע, ונחשבת לרפורמה המשמעותית ביותר, ואולי היחידה, שהצליחה להעביר הממשלה הנוכחית.
הרפורמה הצרכנית המהפכנית, המאפשרת הכנסת מוצרים מיובאים לפי התקן האירופי לישראל בצורה ישירה, מטפלת מהשורש באחד התחלואים הקשים של הכלכלה הישראלית: הרגולציה המסנדלת והבירוקרטיה המיותרת. לא עוד דרישות לעמידה בתקנים מופרכים ומעבר בשבעה מדורי גהינום עד שמכולה צולחת את הביקורת בנמל. מספיקה הצהרה של היבואן על עמידה התקן האירופאי - והסחורה נכנסת לארץ. מי שינסה לחבל ביבוא המקביל שאמור להיפתח, יסתכן בקנס של 100 מיליון שקל.
מעטים האמינו שברקת יוכל ללוביסטים הקשוחים שעבדו יומם ולילה כדי להחריג את החברות ששכרו אותם מהרפורמה החדשה, לעסקנים שניסו לגזור על גבו קופון ולפוליטיקאים שהבינו שמדובר במהלך פורץ דרך וניסו להכשיל אותו כדי שההישג לא יירשם, חלילה, לזכותו. בפוטו פיניש אפילו הצליח לזכות בתמיכת "לובי 99", שביקר אותה קשות. בינואר, כשתיכנס הרפורמה לתוקף, ייתכן שהצרכן הישראלי סוף סוף יוכל להביט בהשתאות בסימנים של תחרות בשוק.
שאלתי את ברקת אם עכשיו, אחרי שהטביע את חותמו על הכלכלה הישראלית, הגיע הזמן לפרוש סוף סוף מהממשלה ולהשקיע בעתידו הפוליטי, אולי מחוץ לליכוד. הוא ענה תשובה בפוליטיקאית מדוברת ומתחמקת: "זה הזמן לשים עוד שתי רפורמות על השולחן. גם בתחום הרכב וגם ברשות מקרקעי ישראל". הניצחון המוחלט, גרסת ניר ברקת.
נראה לי שרפורמה בתחום יבוא החלפים והרכב עוד יכולה לעבור איכשהו, אבל אף אחד לא יתן לך לפרק את רמ"י.
"אמרו שלא אצליח להעביר גם את 'מה שטוב לאירופה'. אני לא רואה אף אחד ממטר. לא סופר איומים שספגתי ולא ניסיונות לעצור אותי. אני לא מכיר ראש רשות אחד שכשאני אומר לו שאני הולך לפרק את רמ"י, הוא לא קופץ משמחה. זה גוף ארכאי, לא גמיש, שמה שמעניין אותו זה איך להביא עוד כסף לאוצר. הוא מונופול שמייצר מחסור בקרקעות, יחידות דיור, שטח לתעשייה, ומוציא שומות מאוד גבוהות במכוון.
"הייתי בצפת. יש שם 31 דונם לתעשייה, ב-200,000 שקל לדונם - והקרקע עומדת ריקה, כי למפעלים לא משתלם. זאת בושה וחרפה וחוסר אחריות. אין ארנונה בצפת, אין עבודה, אין הכנסות ממיסים - ובמקום לייצר שם צמיחה ועבודה, ולקטוף כסף פירותי, מתעקשים להתנהג כמו סוחרי סוסים".
ברמ"י לא מבינים את ההיגיון הפשוט הזה?
"צריך מישהו שיזיז אותם. לפני המלחמה השר שיקלי הציג בממשלה את המחיר של קרקע ביישוב ערבי, מול אותה קרקע ביישוב יהודי שנמצא כמה מאות מטרים משם. ביישוב הערבי גבו 50,000 שקלים לדונם וביהודי 1.2 מיליון שקל. וממי לוקחים את הכסף הזה? מצעירים ויוצאי צבא. זה חוסם צעירים להגיע לגליל ומעלה את יוקר המחיה. רמ"י מכניסים שני טריליון שקלים לקופת המדינה, במקום להכניס הרבה יותר.
"יש עוד אבסורד: אנחנו אחראים על אזורי התעשייה, ומתברר שגם הם אחראים על אזורי התעשיה. מתחרים אחד בשני. אז שיהיו שני משרדי אנרגיה, ביטחון, רה"מ ואוצר שיתחרו ביניהם. בתפיסה שלי, מנהל התכנון צריך לקבוע פוליגון גדול, יהיה היצע גדול של קרקע במחירון שיקבע פקיד, וכל משרד ממשלתי יעבוד מול השלטון המקומי. רמ"י לא מוציאה מספיק קרקעות. אני רוצה שהקרקע תחכה ליזם ולא ההפך".
בניגוד למונופולים הפרטיים במזון וברכב, רמ"י הוא מונופול ממשלתי שאפשר לפרק בקלות יחסית.
"אני מתכוון להעלות הצעת מחליטים בנושא, עכשיו, כשהסתיימה הרפורמה של מה שטוב לאירופה, אפשר לטפל בעניינים בוערים אחרים".
קרב מול הממונה על התחרות
בשבוע שעבר פורסם לראשונה באתר "וואלה", על פגישה שערך עם הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, ובה האיץ בה ברקת לפעול בדחיפות כדי להוציא צווים נגד המונופולים בשוק הרכב, על מנת שלא יוכלו להשתלט כיבואנים בלעדיים גם על הרכבים הסיניים.
בדיון שהתקיים במשרד הכלכלה הגדיר שר הכלכלה את שוק הרכב כיעד הבא לטיפול בנושא הריכוזיות והגברת התחרות. שוק הרכב הישראלי סובל מריכוזיות וחוסר תחרות שגורמות למחירים של פי שניים בעלויות הרכבים לעומת ארה"ב ואירופה, ועלויות של פי שלושה במחירי החלפים. זאת בשל שליטה של קבוצת מונופולים קטנה שהפכה עצמה ליבואנית בלעדית בתחום הרכב בישראל ומונעת תחרות.
היחסים בין כהן לברקת מתוחים מיום כניסתו לתפקיד והוא מנסה להדיח אותה שוב ושוב, על רקע אי תפקודה, לטענתו. בינתיים ללא הצלחה. "ביקשתי ממנה להציג לי מתווה לטיפול בכשל השוק הזה כבר לפני חודש, ועדיין לא קיבלתי דבר. תהליך החלפתה עובד בדומה לתהליך קבלתה ומצריך אישור בנציבות ובממשלה. הבקשה להדחתה הונחה בנציבות בינואר, ולפי הנוהל צריכה להתכנס ועדה ציבורית לדון בנושא. עד כה זה לא קרה.
"מתברר שגיל לימון, המשנה ליועמ"שית, לא מאשר לכנס את הועדה בלי שום הנמקה. הוגשה בעניין עתירה לבית המשפט, מדוע לא תתכנס הוועדה. עד ה-15 באוגוסט אנחנו צריכים להגיש את עמדתנו, בייצוג משפטי נפרד מהממשלה. הוועדה הזאת לא כונסה אף פעם. את יודעת למה? כי אף בכיר ישראלי לא הודח לפי הנוהל. הם יתנו את הראש של הממונה כדי שלא ייווצר תקדים להדחתה של היועמ"שית".
מחבק את אנשי העסקים
באמצע פברואר 2020 הכריז נתניהו שברקת יהיה שר האוצר הבא בממשלה שלו, ולצורך ההכרזה החגיגית גרם לו לטוס במיוחד מניו יורק. הוא בנה משנה כלכלית סדורה, אבל בסופו של דבר מונה ישראל כ"ץ לתפקיד. הרצון של ברקת להגיע למשרד האוצר עדיין שם.
עד כמה אתה מוטרד מהורדת דירוג האשראי של ישראל על ידי סוכנות דירוג שלישית, והסכנה שהוא ירד עוד בהמשך?
"קראתי מה פיץ' כתבו. הם מבינים שהמלחמה מתמשכת ואף יכולה להתרחב. ובאותה נשימה הם אומרים שבסיומה הדירוג יעלה, כך שהם משייכים את הירידה נטו למלחמה".
זה לא מדויק. פיץ' מבקרים גם את ההתנהלות הכלכלית של הממשלה, שלא מצמצמת את הגירעון. באוצר לא מתקיימים בכלל דיונים על תקציב 2025, שכבר היה אמור להיות מאושר בממשלה.
"אני מדבר עם גורמים באוצר ובמקומות אחרים, השיח מתבצע. הוא לא פורמלי ובצורה מאורגנת, ונידרש לשבת בקרוב. ברור שבסוף תקציב יהיה. אני חושב שיש כמה סימני שאלה, מה היקף תקציב הביטחון, התמהיל שלו, אורך הלחימה ולכן אי אפשר עדיין לגבש אותו. כשאנחנו מסתכלים על סבבי לחימה קודמים, יש ירידה בפעילות הכלכלית ובסיומם שגשוג. אני אופטימי".
ברקת, שועל פוליטי משופשף, מתחמק שוב ושוב בדיפלומטיות מהשאלה לאן פניו: האם להישאר בליכוד ולאתגר את נתניהו, או להמשיך ולהרכין את ראשו מול מהלכים שלא תמיד מתיישבים עם תפיסת עולמו. גם המקורבים לו ביותר לא ממש מבינים את התנהלותו.
לפי פרסום ב"דה מרקר", במהלך שיחה בקבוצת וואטסאפ של אנשי עסקים, שדנה אם להוציא כספים מבית ההשקעות "מיטב" שבו שותף ברקת בגלל חברותו בממשלה, אמר יובל רכבי, שותפו של ברקת ב-BRM, החברה שדרכה הם מחזיקים במניות מיטב: "בואו לא ניכנס לחרמות נוסח ינון מגל, זה לא לרמה שלנו. גם אני לא מבין מה ברקת עושה ולמה".
אייל וולדמן השיב לו: "בואו כן נחרים ונפגע בברקת, שירגישו שזה לא משחק. ואתה צריך להתבייש שאתה שותף של ברקת, אני לא עובד עם תומכי ההפיכה המשטרית, תומכי בן גביר ומטרפדי עסקת החטופים".
"בשורה התחתונה אני מעריך ואוהב את אנשי העסקים", השיב, "אבל לא מתייחס לדברים כאלה ואחרים. חשוב לי שאנשי עסקים יצליחו".
יצרנים מקומיים חושבים שאתה פוגע בהם ברפורמה ודורשים השוואת תנאים לאלה של מקביליהם באירופה.
"היצרנים הישראלים יצטרכו להוריד מחירים ולהתאים את עצמם לשוק".
גם החקלאים מתנגדים בתוקף, מחשש לפגיעה בתוצרת המקומית.
"בשר, דגים, ירקות, ופירות לא נכנסו אליה. אני שותף לדאגה שלהם. באירופה התשומות והמים לחקלאות מסובסדים. והם צודקים שצריך להשוות את התנאים שלהם לאלה באירופה כדי שלא יפגעו".
'מה שטוב לאירופה', פוגעת ביבואנים ממדינות לא אירופאיות, כמו ארה"ב למשל.
"חברות אמריקאיות מייצאות גם לאירופה, כך שהן עומדות בתקן האירופי. אותו הדבר בסין. מי שרוצה להמשיך ולמכור בתקן הישראלי, יכול לעשות זאת. דיברתי עם השגריר והמקבילה האמריקאית שלי, ואמרתי שנשמח לעשות את המהלך הזה גם איתם".
לקחתם עליכם משימת פיקוח גדולה, שלא בטוח שיש מספיק מפקחים כדי לעמוד בה.
"מוצרי הצריכה ייבדקו על המדפים באמצעות AI ובדיקות חכמות. מי שנדע שהוא יותר מקפיד, נבדוק אותו פחות - ולהפך. נפעיל שיקול דעת, נסיט מפקחים שהיו בנמל, וגם ניעזר בציבור. פיתחנו מערכת שתשווה בין סל ישראלי ואירופי, וניעזר ברשות להגנת הצרכן".
אני שואלת אותו אם בראיה לאחור, הוא לא מצטער על השיימינג הרגולטורי והמדבקות, שהפכו לבדיחה על חשבונו. "אני לא חושב שזה היה כישלון. ביקשנו הצעת מחליטים לרסן את עליית המחירים בשעת המלחמה ולא הסכימו. מכיוון שלא קיבלנו יכולת בחקיקה, קיבלנו החלטה להתאמץ בשביל הציבור במקום לא לעשות כלום. הייתה תקופה שחלק מהעסקים ריסנו את המחירים ואחרים צפצפו עלינו. אני גאה שהתאמצתי, גם אם לא הכל הצליח".