למרבית האנשים, המפגש עם נציגי המכס מתמצה בהחלפת מבטים חטופים במהלך המעבר הכביכול מותח ב"מסלול הירוק", פסע לפני היציאה לאולם מקבלי הפנים בנתב"ג.
הפעולה הפשוטה לכאורה של מעבר במסלול זה, טומנת בחובה הצהרה כלפי רשויות המדינה לפיה אינכם נושאים עמכם טובין החייבים בהצהרה, ולכן מובן שגם אם לא החבאתם במזוודה מזומנים, טבק או אלכוהול בכמות גדולה מהמותר, עצם ההצהרה המפורשת יוצרת אי-נוחות וחששות.
למען האמת, ברוב המקרים החשש מוצדק. על פי החוק בישראל, תושבים רשאים להכניס למדינה ללא חשש "חפצים אישיים", כאשר אלו מוגדרים בין היתר כהלבשה, הנעלה וטואלטיקה. הכנסת "חפצים אישיים" כאמור אינה כפופה למגבלת שווי, אלא לתנאי שמדובר בסוגים וכמויות שנהוג להביא כמטען יד של נוסע. כך למשל, אם אדם חוזר ארצה עם מעיל אישי, יוקרתי ככל שיהיה, הוא אינו חייב בהצהרה - וזאת להבדיל מחפצים אחרים שאינם "חפצים אישיים", שכפופים למגבלת שווי של 200$ לנוסע.
בולטים בחסרונם מהגדרת "חפצים אישיים" הם אביזרים נלווים, כגון תכשיטים, שעונים, משקפי שמש ותיקים - שיכולים לעורר דיון מעניין בשאלה אם מדובר ב"חפצים אישיים" הפטורים מחובת הצהרה או לאו. מדובר בחפצים בעלי פוטנציאל רב לעבור את מגבלת השווי שקבועה בחוק, בטח כאשר מדובר במותגים, ולמרות זאת רוב האנשים אינם מקדישים כל מחשבה לצורך להצהיר עליהם בכניסה לישראל.
כך למשל קרה לאחרונה לדניאל גרינברג, אשר חויבה בתשלום של 8,500 שקל בגין תיק שאנל בשווי 34 אלף שקל שלא היתה לה קבלה בגין רכישתו, למרות שהיא טענה כי מדובר בתיק שנרכש בעבר ואף שיתפה תמונה שלה עם התיק מלפני מספר חודשים.
חובת ההצהרה בכניסה לישראל אינה נוגעת רק למוצרים חדשים שנרכשו בחו"ל, אלא לכל חפץ ששווי עולה 200$. אם כך, לכאורה, כמעט כל אדם שיוצא מישראל נדרש להצהיר בטופס מיוחד על אותם חפצים שנתונים למגבלת השווי שיצאו עמו. אם לא יעשה כן, קיים סיכון שבחזרתו לישראל הוא יעוכב ב"מסלול הירוק" ויידרש להוכיח שמדובר בחפצים שנרכשו בישראל או שיובאו בעבר מחו"ל תוך תשלום מיסי הייבוא המתחייבים בגינם, אחרת במקרה הטוב יידרש לשלם מיסי יבוא וקנס, ובמקרה הרע החפצים יחולטו מידיו.
המצב המוזר לפיו חלק ניכר מהאנשים שחולפים ב"מסלול הירוק" מבצעים למעשה עבירה של אי-דיווח, מעניק לפקידי המכס שיקול דעת רחב אם לעכב אנשים לביקורת או לא. לאחרונה אנו עדים למקרים רבים בהם פקידי המכס "אורבים" לעוברים, ומקשים עליהם בשאלות ביחס לטובין שהם נושאים עימם. בהיעדר יכולת להוכיח ששולמו מיסי הייבוא על הטובין בעבר, לא פעם אותם אנשים נאלצים להיפרד מחפצי היוקרה איתם נכנסו לישראל, וזאת בין אם מדובר בשעון או עגילי יהלום שקיבלו בעבר במתנה, ובין אם מדובר בתיק יוקרה שנרכש על ידם לפני זמן רב.
הפרקטיקה הזו משנה את המצב ששרר במרבית המקרים בעבר בהם לא נדרשו הוכחות למקור הטובין מאנשים שנשאו על גופם תכשיטים ושעונים או שחזרו עם חפצים שעליהם סימני שימוש, מתוך הנחה שככל הנראה מדובר בחפצים אישיים איתם יצא אותו אדם מישראל, ושלרוב יהיה לו קושי להוכיח ששולמו בגינם מיסי הייבוא המתחייבים.
הפרקטיקה העכשווית של רשויות המכס במעברי הגבול מעלה שאלות וקשיים רבים, בין היתר מאחר שהיא מעניקה שיקול דעת רחב מדי לפקידי המכס ובעלת פוטנציאל להוביל לעומס וסרבול מיותרים בכל יציאה לחו"ל, כאשר תושבים יבקשו להצהיר על הטובין עמם הם יוצאים את הארץ - מציאות שהייתה רווחת בעבר כאשר היה מס משמעותי על מוצרי אלקטרוניקה ניידים.
על רקע המתואר, מומלץ לנהוג במשנה זהירות ביציאה מישראל עם חפצי יוקרה מנקרי עיניים, ובכל מקרה מומלץ לוודא שקיימות לכם אסמכתאות למקור החפצים.
יש לשים לב, שבמידה ונתפסו מידכם חפצים על ידי נציגי המכס, מוטלת עליכם חובה לדרוש אותם בכתב תוך חודש ימים, אחרת אותם חפצים יוחרמו לצמיתות, גם אם תצליחו להוכיח לאחר מכן שהם נרכשו בישראל כדין. מכאן, שבכל היתקלות עם פקידי המכס, מוטב להיעזר בליווי מקצועי על מנת לוודא שזכויותיכם ורכושכם לא ייפגעו.
רני שורץ הוא שותף מנהל במשרד במשרד ירון אלדר פלר שורץ ושות', אורי סטנסקו, הוא מומחה במיסוי ומכס עו"ד במשרד