בכל יום ממריאים מטוסי טייסת 72 של חיל האוויר הבריטי מבסיס ואלי בוויילס, לעוד יום של טיסות אימון. המטוסים, מדגם ביצ'קראפט T-6 טקסן, נמצאים בבעלות אלביט ושותפותיה הבריטית, שגם מתחזקות אותם ומוכרות לבריטים שעות טיסה. יותר מ-800 מיליון דולר השקיעה ממשלת בריטניה בעשור האחרון בפרויקט, שמבוסס על לקחי הפעילות של אלביט בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הישראלי. עכשיו החברה הישראלית אחראית גם להכשרת טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי המהולל.
ספק אם דיוויד לאמי, שר החוץ הבריטי החדש, היה בכלל מודע לנעשה בבסיס כאשר הודיע אתמול לפרלמנט בלונדון על השעיית 30 מתוך 350 רישיונות ייצוא ביטחוני של מוצרים בריטים לישראל. ממשלת הלייבור החדשה הרבה פחות ידידותית לישראל ממשלת השמרנים שהודחה בבחירות ביולי האחרון. לקח לממשלה של קיר סטרמר שלושה חודשים למחוק את המורשת של ממשלת רישי סונאק, ולהוביל קו תקיף נגד ישראל על רקע המלחמה בעזה.
הודעת משרד החוץ הבריטי מתארת פגיעה באספקת רכיבים למטוסי קרב, מסוקים ומטוסים לא מאוישים שמטיס צה"ל, ומייצרות ומתחזקות התעשיות הביטחוניות הישראליות. מקור בתעשיות הביטחוניות בארץ אמר אמש כי לא מדובר ברכיבים קריטיים, אבל מקור אחר ציין כי מדובר כבר בסימן שני מבשר רעות להתקררות היחסים: הבריטים, שהיו בימי רישי סונאק תקיפים במאבק נגד תכנית הגרעין האיראנית, הורידו פרופיל בשבועות האחרונים. המהלך הבריטי גם עשוי לעודד מדינות נוספות לעצור מכירת נשק ורכיבים לישראל.
הרבה זמן עבר מאז נלחמו הבריטים והצרפתים לצד צה"ל במבצע קדש ב-1956 נגד מצרים. ב-1969 הדהימה בריטניה כשביטלה הבטחה למכור לישראל את טנקי הצ'יפטיין החדשים, אחרי שנעזרה בניסויים ארוכים וסודיים שנערכו לאבי הטיפוס שלו בצה"ל, כדי לשפר תקלות שהתגלו בו ואת יכולת לוחמת המדבר שלו. הבריטים שילבו בטנק את הידע של לוחמי השריון הישראלים עתירי המוניטין אחרי מלחמת ששת הימים, ועוד מכרו אותו לירדן וכוויית שהיו אז במצב מלחמה עם ישראל.
צחוק הגורל: הבגידה הבריטית אז הובילה להחלטה על פיתוח טנק המרכבה בארץ, והמפעל שייצר את הצ'יפטיין בניוקאסל שייך כיום לרפאל הישראלית שרכשה אותו לפני שנתיים תמורת 100 מיליון ליש"ט. המפעל מייצר כיום את הצריח של טנק המערכה הבריטי הנוכחי, צ'אלנג'ר 3, שעליו מתכוון משרד ההגנה הבריטי להתקין את מערכת ההגנה של רפאל מטילים, מעיל רוח, שזוכה לשימוש נרחב במלחמה מול החמאס בעזה, שכל כך מרגיזה את הבריטים.
ככה זה: הבריטים יודעים להפר הבטחות ולהטיל סנקציות על ישראל, אבל גם מעריכים מאוד את התעשיות הביטחוניות שלה. בשנה שעברה רכשו הבריטים מרפאל ב-79 מיליון דולר את מערכת השליטה והבקרה (שו"ב) של כיפת ברזל, שפיתחה חברת הבת שלה אמפרסט, כבסיס למערכת הגנה אווירית חדשה.
בשמי בריטניה תוכל המערכת לזהות כלי מוכר: כטב"מ הסיור המרכזי של הבריטים, הווצ'קיפר, אינו אלא ההרמס 450 של אלביט, "זיק" בצה"ל. הוא מיוצר בבריטניה בשיתוף ת'אלס המקומית, בעסקה בשווי של 1.25 מיליארד דולר מ-2004, ואלביט אף מכרה לפני שנתיים 21 יחידות ממנו לרומניה בעסקה בשווי 410 מיליון דולר, שמספקת תעסוקה לבריטים.
הבריטים רכשו מהתעשייה האווירית כלי רכב רובוטיים, מתעניינים בכטב"מים ובטילים שלה, והגיעו עד קיבוץ סאסא המותקף תדיר בדי חיזבאללה כדי מחברת פלסן שבבעלותו מיגון עבור החלקים היותר רגישים של פריגטות הסיטי קלאס החדשות של הצי המלכותי. על נושאות המטוסים שלה נוחתים מטוסי אף-35 המצוידים בקסדת הטייסים שפיתחה אלביט, ומטוסי הטייפון של חיל האוויר המלכותי מצויידים בפודי תקיפה לייטנינג של רפאל.
ב-2007 זיהו הבריטים צורך דחוף בטיל נ"ט ותקיפה ארוך טווח עבור הכוחות שלהם בעיראק. היחיד שענה לדרישה שלהם היה הספייק NLOS של רפאל. בגלל הדחיפות אישר משרד הביטחון לספק להם 600 טילים מהמלאי של צה"ל, בעסקה בשווי עשרות מיליוני דולרים, כאשר רפאל משלימה אחר כך את המלאי הצה"לי. הטיל עדיין בשירות, ומאז שימש את הכוחות הבריטיים גם באפגניסטן.
אז כשמדובר בביטחון הלאומי שלהם, הבריטים רוכשים בשמחה ובהרבה כסף מערכות לחימה ישראליות. אבל כשמדובר בביטחון הלאומי של ישראל, הבריטים מנפנפים בסנקציות. שום דבר לא השתנה מאז ימי הצ'פטיין לפני 55 שנה, ולמעשה מאז המאה ה-15, כשהצרפתים המציאו לבריטים את הכינוי שדי תפס, "אלביון הבוגדנית".