במהלך החודש ייפתח המחזור השני של תוכנית "עסקים פורצי דרך" המלווה נשים חרדיות בעלות עסקים קטנים מאזור ירושלים. זה נשמע אולי נישתי וקטן, אך מדובר ביוזמה חדשנית מזיזה עולמות שפועלת בשנה וחצי האחרונות בפעם הראשונה בישראל, ותפקידה לסייע לאוכלוסיות שונות בחברה הישראלית להפוך למנוע כלכלי מניב. כרגע התוכנית פועלת אומנם בקרב נשים חרדיות בירושלים, אך עתידה להתפתח למגזרים נוספים ולערים נוספות בישראל.
תוכנית הפיתוח העסקי הוקמה על ידי עוגן גוף אשראי חברתי הפועל ללא מטרות רווח, בשיתוף עם קרן ראסל ברי, עמותת תמך, האגף לפיתוח עסקים קטנים בעיריית ירושלים והמכון החרדי. התוכנית מהווה יישום ראשון בישראל של מתודת "מחזור פיתוח עסקי" (BDD: Business Development District), שנוצרה והצליחה בארה"ב. המתודה מציעה משנה סדורה ומוכחת להעלאת פריון בקרב עסקים קטנים בקהילה או מחוז מסוים.
"לאחר סקר שוק ומחקרי עומק נמצא שעל מנת לשפר את המצב הכלכלי בקרב אוכלוסיות מסוימות וספציפית באזור ירושלים, יש להתמקד באוכלוסייה החרדית והערבית" אומר יוסי רחמין, מנהל תוכניות הליווי העסקי של עוגן באזור ירושלים, האחראי גם על תוכנית "עסקים פורצי דרך" ליזמיות חרדיות מירושלים.
רחמין מקפיד לציין, כי בניגוד לתוכניות אחרות המלוות עסקים קטנים, כאן הדגש היה למצוא נשים מהמגזר החרדי שמנהלות עסקים פעילים תחת קריטריונים מאוד מסוימים. "הדרישות המינימליות לקבלה לתוכנית, הן קודם כל מינימום של שלוש שנים ותק של העסק ומינימום הכנסה שנתית של כ-300 אלף שקל. בנוסף, חשוב לנו לפגוש את היזמית או בעלת העסק ולהבין אם הפוטנציאל שלה יכול להתממש. את מנת האמביציה, והרצון להתפתח".
ועדת הקבלה מורכבת מכמה שלבים אותה מלווים נציגים מעוגן ומהקרן השותפה, ו-15 המועמדות שמתקבלות לקבוצה נכנסות לשני שלבי עבודה. "הראשון הוא אקסלרטור, מאיץ של תשעה מפגשים שם אנחנו נותנים כלים רבים בכל הנוגע לפיתוח עסקי, שיווק וייצור - והכל בהלימה למטרות העסק. התנהלות ברמת תמחור ברמה גבוהה, הצעות מחיר וכיוצ"ב. אנחנו יורדים עד לרזולוציה הקטנה ביותר".
בשלב השני, מצמידים לכל בעלת עסק שלוקחת חלק בתוכנית מנטור או מנטורית, המלווים אותה במשך שנה וחצי במפגש שבועי ובעבודה פרטנית על כל עסק ועסק. "המטרה היא לא לתת תמיכה ולעשות את העבודה במקומה" מסביר רחמין. "אלא לתת את הכלים והיכולת, ובעיקר את ההבנה שכל אחת יכולה להיות המנהלת הטובה שהיא מסוגלת להיות, בכוחות עצמה".
עד כמה גדולה הדרישה בקרב אוכלוסיית הנשים החרדית לתוכנית הזאת?
"יש ביקוש אדיר לזה. הקבוצה בחברה החרדית התגבה די מהר, והיא כל הזמן מהדהדת ויש פניות חוזרות ונשנות לפתוח עוד ועוד מחזורים. אנחנו כאמור בימים אלה נמצאים ממש בעיצומו של תהליך גיבוש למחזור השני. מסננים לאט לאט, ובאמת רוצים להעניק את המתנה הזו למי שאנחנו מאמינים שתצליח לכוון את העסק שלה קדימה. אני נשאל הרבה על קשת המקצועות שנשים בחברה החרדית עוסקות בהן, ואני חייב לומר שמדובר במקצועות מאד מגוונים בין אם בתכנון ואדריכלות, פסיכותרפיה ועד פרסום ושיווק מכל המקצועות. אין טייפ אחד של עסק וטוב שכך".
האם בשנה החולפת מאז פרוץ המלחמה אתה רואה פנייה רחבה יותר לסיוע של עוגן, שהוא בעצם קודם כל גוף אשראי שנותן מענה לעסקים?
"הביקוש בשוק עבר איזו שהיא אדפטציה. הרבה אנשים ובעלי עסקים פנו אלינו בכמות גדולה יותר בהשוואה לימי שגרה בבקשה לאשראי, בעיקר כדי לתת מענה בעקבות המלחמה. בין אם זה בעסקים שגויסו או פונו מהצפון והדרום, ובין אם מילואימניקים ששוחררו".
על הפרק: תוכנית גם לגברים
כאמור, עוגן הוא גוף אשראי חברתי הפועל ללא מטרות רווח כבר 34 שנים. קרנות האשראי של עוגן מתבססות על מודל מימון ייחודי המשלב תרומות ממקורות פילנתרופיים, גיוס הון ממכירת איגרות חוב ופיקדונות למשקיעים, יחד עם קווי אשראי בנקאיים. מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הרחיב עוגן את תוכניות האשראי והליווי הכלכלי שהוא מספק עבור משקי בית ועסקים קטנים בכל רחבי המדינה. לשם כך גייס עוגן ב-9 החודשים האחרונים יותר מ-250 מיליון שקל לטובת קרנות האשראי שלו, ומתוכם כבר הוענקו לציבור הלוואות חברתיות בהיקף של יותר מ-200 מיליון שקל.
מאז היווסדו ב-1990, סייע עוגן במתן הלוואות חברתיות ליותר מ-80 אלף משפחות, עסקים קטנים ועמותות בישראל, בהיקף כולל של מעל 2 מיליארד שקל, והניע יותר מ-12 אלף תהליכי ליווי פיננסי. תיק האשראי של עוגן מסתכם כיום בכ-600 מיליון שקל.
רחמין מסביר כי הביקוש הרב עתיד לפתוח גם תוכנית המיועדת לגברים וכן לבעלי עסקים מהחברה הערבית בקרוב. "זה מדרבן אנשי עסקים אחרים גם. לראייה, בעלות עסקים שלא עמדו בקריטריונים ופנו אלינו ביקשו לדעת מה צריך לעשות כדי להצטרף. כמובן שציידנו אותם בצידה לדרך ובהנחיות מה צריך לעשות כדי כן לעמוד בקריטריון ולהגיש מועמדות למחזורים הבאים. זו בעצם השליחות שלנו, לתת מענה רחב למגוון גדול של צרכים ובעלי עסקים".
מעין שמחי (34) היא הנדסאית אדריכלות ועיצוב פנים, חרדית תושבת ירושלים, נשואה ואם לשישה ילדים. היא הקימה בירושלים עסק קטן של פתרונות חכמים לחנייה והשתתפה במחזור הראשון של תוכנית "עסקים פורצי דרך" אחרי חמש שנים כעצמאית. אחד האתגרים הגדולים שלה, היא מספרת, היה תחום העסקת העובדים. "עבדתי כמעט עשור בתחום תכנון תנועה וחנייה והתחדשות עירונית, אבל הייתי שכירה וידעתי שיש לי הרבה ידע ויכולת לפתח את העסק שלי בעצמי לכן עברתי לעצמאות".
ובכל זאת, שמחי מסבירה כי הרגישה שלמרות העסק המצליח שלה היא חייבת לפרוץ גבולות נוספים שלא העיזה. "בעבר נתתי מענה בעיקר לעסקים באזור סובב ירושלים, שם אני מתגוררת. אחרי התכנית כבר התרחבתי לפעילות ברמה ארצית, ואני גם מעסיקה כבר שלוש עובדות, משהו שבעבר לא היתה לי אפשרות לעשות. יצאתי מהטריטוריה שלי, בתוך ארבעה חודשים כבר הבנתי שאני יודעת ויכולה למצות את היכולות שלי והתוצאות מיהרו להגיע".
משהו השתנה בתפיסה הניהולית שלך?
"אני יכולה לומר שכל מכשול או קושי שהיה לי בדרך בעבר, נראה כמו צומת דרכים שמביאה למבוי סתום. היום אני מרגישה שיש לי הרבה יותר יכולת ומסוגלות להתמודד עם המהמורות שבדרך. יש לי גם לא רק אבא ואמא אלא כמה אבות ואמהות להתייעץ איתם בין אם בתחום הכלכלי, בין אם בתוכנית העסקית וכיוצ"ב".
שמחי שעובדת בתחום בו אין הרבה נשים, מספרת שלא היה לה חזון או חלום עסקי, אלא שההגעה למקצוע הזה קרתה תוך כדי תנועה, "ראיתי שהעסק עובד ויש ביקוש, אבל בשלב מסוים היו כל מיני אופציות שלא ידעתי לבחור או למקד את השירותים, את קהל היעד המדויק עבורי".
"או שאני גדלה, או שאני סוגרת"
מיכל מזוז, יזמית חרדית בעלת עסק קטן בשם "פליסה" המתמחה ביבוא והפצה של תלבושות אחידות לבתי ספר בירושלים, מגדירה את עצמה כמי שהייתה בכלל "מאותגרת תעסוקה" ללא הכשרה מקצועית כלשהי.
"כשהתחתנתי בגיל 20, המטרה שלי היתה קודם כל להביא פרנסה הביתה, ולא היו לי ציפיות גדולות", היא מספרת. "אבל הצלחתי למלא את המטרה ועברתי ממשרה למשרה ובכל פעם מקום נפתח ונסגר. בשלב מסוים בחיי הבנתי שאם אני לא בונה משהו לעצמי, אני ממשיכה להיות תלויה באנשים ולהתגלגל מאירוע לאירוע. כמו כן, חשתי שהכישורים שלי הרבה יותר גדולים ממה שאני עושה".
עסק קטן שניהלו הוריה ועבד רק בחודשי הקיץ וייצר בזמנו תלבושת אחידה לבית ספר אחד, היה נקודת הפתיחה. "היה לנו עסק ביתי שהייתה הזדמנות לפתח, באותו הזמן ראיתי כל מיני פרסומים על קבוצות תמיכה לנשים חרדיות שרצו לפתוח עסקים, אז הצטרפתי אליהם וזה אכן היה מקום מצוין לקבל תמיכה וידע". אלא שבשלב מסוים העסק של מזוז, שעמד על 30 מטרים מרובעים ואתר אינטרנט מוצלח שפתחה בעצמה בתקופת הקורונה, החל לקבל עודף הזמנות. "מצאתי את עצמי עומדת בצומת דרכים שאומרת, או שאת גדלה או שאת סוגרת. שחור או לבן, זה היה ככה פשוט".
מזוז, מעלה סוגיה מעניינת שלא נוגעת רק לבעלות עסקים מהמגזר החרדי, אלא עצמאיות ובעלות עסקים קטנים שחוששות ממה שמכונה בשפה המקצועית "קפיצת גדילה".
"התחלתי כמאותגרת תעסוקה, ולא היתה לי הכשרה כלשהי והתחלתי לעבור מעסק אחד לשני, ובמקביל היה עסק מאד זעיר שההורים שלי, לחולצת תלבושת לבית ספר אחד, אומרת מזוז. "אחרי כמה זמן לקחתי את זה צעד קדימה והתחלתי ללמוד על ישווק עסקים מכירות ולאורך כל התקופה, נעזרתי בכל מיני ארגונים שמקדמים תעסוקה לנשים ונתנו לי את הידע והכלים והתפתחתי. הגעתי בשלב מסוים למקסימום היכולת המקום שלי היה עמוס והייתי חייבת לעשות שינוי ולגדול. היה לי ביקוש יותר ממה שיוכלתי להציע, וזה היה או שאני עושה מקפצה עסקית או שאני סוגרת כי אני לא יודעת להתמודד את זה ובדיוק במקום הזה נכנסו עסקים פורצי דרך, ואחותי ראתה את הפרסום שלהם, ואמרה לי - 'מיכל זה בדיוק בשבילך'.
"הייתי בצומת הזאת. לקחת עסק בוטיק שאין לו לא את היכולת הכלכלית ולא את הידע. עסק קטן, שלרוב המנהלת והעובדת שלו היא אני או את, שצריכה פתאום להעסיק עובדים - לי לא היתה את היכולת להתמודד עם זה. לסגור בעיצומה של המלחמה למשל שכירות של מקום פי שלושה בגודלו ולעבור מעוסק מורשה לחברה בע"מ. אלו התמודדויות שמי שלא שוחה בעולם העסקים לפעמים מעדיף להימנע מהן".
כיום, אחרי שסיימה את המחזור הראשון של התוכנית, מזוז היא הבעלים של חנות בגודל 185 מטרים, ומעסיקה חמש עובדות קבועות במשרה מלאה. "הפחד מקפיצת הגדילה הזו, והאתגרים הנלווים לכל מה שקשור להתפתחות העסק, נובעים מחוסר ידע. אנחנו לומדים כל כך הרבה דברים בבית הספר אבל לא לומדים שום דבר שקשור לחיים האמיתיים, שזה ניהול כלכלי, ניהול סיכונים, התמודדות עם משברים. אז את ההתחלה למדתי לבד, ומה שהתוכנית אפשרה לי היא בעצם לעסוק בדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב. הם באו ונתנו לי את הגיבוי בחלק הבירוקרטי והטכני, שזה קודם כל מבחינתי גיבוי להמשיך לעסוק בדברים שאת אוהבת ויכולה לעשות ולא ליפול לתוך דברים טכניים".
"זו קודם כל תוכנית מנטלית", מסכמת מזוז ומציינת את הקבוצה ההומוגנית של הנשים במחזור הראשון. "כולן היו באותו מעגל, בעלות עסק רווחי מצליח שרוצות להתקדם. זה חיבור חשוב ומשמעותי, לא הייתי צריכה להתנצל שאני מרוויחה יפה ובמקום טוב בעסק, ואני יודעת שזה נותן השראה להרבה נשים אחרות להעז היכן שלא חשבו שהן יכולות".