בין שאר דברי המלל והרהב שהשמיע השבוע המקור המדיני הבכיר במסיבת העיתונאים הוא כלל את החופש להבעת דעה שהוא מעניק לשריו. נתניהו הגדיל לעשות ואמר שהוא אפילו מעודד השמעת דעות עצמאיות.
שמעתי את הדברים והתגלגלתי מצחוק. זה לא חופש הביטוי אלא חופש השיסוי. מבין כל שרי ממשלת נתניהו שר הביטחון יואב גלנט הוא היחיד המאתגר את ראש הממשלה ותראו איזה נאצות וקללות הוא חוטף ממפעל הביוב הביביסטי בראשות שר התשחורת שלמה קרעי.
מעטים מהשרים מעיזים להביע דעה עצמאית אבל כשהם כבר מגלים סימני עצמאות, הם זוכים לטיפול מידי של ראש הממשלה ושלוחותיו. רגע לאחר שמרצים אותם הם מתיישרים ומצטרפים לדף המסרים.
בגלל שנתניהו עוסק בפוליטיקה 24/7 הוא הפך לשורד האולטימטיבי. הלוואי שהיה משקיע גרם מאנרגיות אלה בטיפול בחטופים. מעיין מה הייתה עמדתו בעניין ציר פילדלפי לו בתו של העסקן החרדי מוטי בבצ'יק שהתחתנה השבוע במזל טוב ברוב עם והדר הייתה נחטפת לעזה.
זאת הסיבה שהוא נותן את מבוקשו לכל שר או חבר כנסת שרק משמיע ציוץ כפירה. לנוהל הכניעה אין מחיר ולא משנה אם זה על חשבון הקופה הציבורית או הנוהל התקין של סדרי ממשל. זה פשוט משעמם אותו כי הישרדותו האישית היא הניצחון המוחלט.
כך למשל, עד למלחמה השרה לשעבר גלית דיסטל אטבריאן סרה למרות הבוס. אלא שעם פרוץ המלחמה סומנה כשבשבת בעייתיות המשנה את דעותיה כמו סביבון.
אחרי האסון הגדול בתולדותינו העריכה בטעות שממשלת נתניהו מחשבת את קיצה לאחור. זאת הייתה מסקנה הגיונית ולכן התפטרה מתפקיד שרת ההסברה. שבועות ספורים לאחר מכן התראיינה לערוץ 13 ובווידוי יוצא דופן הכתה על חטא על היותה חלק ממכונת הרעל שהחריפה את הקיטוב.
אלא שהזמן עשה את שלו ונתניהו החזיק את הממשלה בשיניים בניגוד לכל מהלך פוליטי הגיוני. דיסטל שוב התהפכה וכדי לחזור בתשובה היא הפכה לאם כל הביביסטים.
מכיוון שלעולם אין לדעת מה באמת עובר לה בראש (בעברה הרי הייתה מתומכי שלי יחימוביץ'), נתניהו מחזיק אותה קצר. כל אימת שהיא מורגשת מאוימת היא נקראת ללשכת נתניהו לשיחת פיוס והרגעה.
השרה גילה גמליאל שעד לאחרונה הייתה אופוזיציונית לנתניהו היא דוגמה ללחץ העושה את שלו. "העסקה הזאת רשומה על שמך ואתה צריך ללכת אתה עד הסוף", הטיפה לנתניהו מוסר בעניין עסקת החטופים.
עד לפני חודש וחצי דרשה גמליאל ללכת לעסקת חטופים ולהתעלם מהלחצים הקואליציוניים. היא התנגדה לחוק הגיוס וביוני 2024 הציעה במסגרת פשרת חוק הגיוס ולהגיע לתאריך בחירות מוסכם והסכמה לוועדת חקירה.
בשבוע שעבר כבר שינתה את עמדתה ותמכה בהישארות בציר פילדלפי. נתניהו הפרנואיד פוקח עליה עין ואינו מקבל אותה כמובן מאליו.
מהפך דרמטי חווה גם שר הכלכלה ניר ברקת. ב-15 למאי השנה טען שנתניהו וגלנט הביאו את ישראל לשפל ביטחוני חסר תקדים. הוא יצא נגד חוק הגיוס וב-21 למאי כבר החריף את הטון: "נתניהו וגלנט פחדנים ונסראללה מריח את החולשה שלהם".
נתניהו לא נותר חייב וטען כלפיו: "מחפש כותרות ומעודד את האויבים שלנו. תתאפסו זה לא הזמן לפוליטיקה". בהמשך דאג נתניהו להרגיע אותו כשסייע להעביר את הרפורמה מה שטוב לאירופה טוב לישראל.
נכון להיום ברקת אפילו לא מנסה להודות שבבוא היום יתמודד על ראשות הממשלה. לידיעת אנשי האופוזיציה: שלוש שרי ממשלה עדין לא סגורים על עצמם. בבוא העת הם עוד עשויים להתהפך ולשנות את עמדתם.
עם שרים אחרים המיושרים מראש אתו לנתניהו אין טעם להתעסק. השרה מירי רגב שהמשטרה פתחה בחקירה בעקבות תחקיר היהלומים לעניינה, הפכה את חנפנותה לאומנותה. לאחר שמעמדה התערער בעקבות החקירה היא הקפיצה את מפלס הנאמנות לנתניהו. למותר לציין שרגב שבעבר זוהתה עם גדעון סער מונחת כיום עמוק בכיסו של ביבי.
רגב לא לבד. נתניהו ומשפחתו מוקפים באומרי הן כנועים. השר שלמה קרעי המצטט את דף המסרים של יאיר נתניהו כפרקי תהילים הוא הבולט שבהם. קרעי היה מהבודדים משרי הממשלה (יחד עם גלית דיסטל) שלא התביישו לתקוף את גנץ ואייזנקוט על עמדתם בפרשת פילדלפי.
ויש את דודי אמסלם שחטופים מבחינתו היא סדרת טלוויזיה מוצלחת בנטפליקס. ויש את הטרמפיסטים כמו עידית סילמן או עמיחי שיקלי שהעז השבוע לחתום על מכתב הקורא להתפטרות גלנט. ליצנים כאלה הם כמו חילוניים החוזרים בתשובה שהופכים לקיצוניים יותר מהמקור.
הבעייתיים באמת שנתניהו מרסן בקושי הם איתמר בן גביר ובצלאל סמטוריץ' המאגפים אותו מימין ובגללם אין עסקת חטופים. על בן גביר הרואה את עצמו כיורשו של נתניהו נאמר כמעט הכול. הוא העפיל להר הבית בברכת ראש הממשלה ובליווי משטרת בן גביר.
סמוטריץ' פיקח יותר ומבצע התגנבות יחידים לחיקו של ראש הממשלה. גם הוא מבין בהפעלת מסחטות אבל ללא רעש ולא בברוטליות כמו בן גביר. הוא מתואם עם ביבי שנענה לו גם בנושא ההכנה המפתיעה של תקציב 2025.
העובדה שבגלל סמוטריץ' מורי התיכוניים נכנסים לשבוע השני של השביתה לא מטרידה אותו. הוא נחשב לפיגוע מיקוח כלכלי אבל נתניהו מאפשר לו להתפרע. לא אופתע אם בבחירות הקרובות יפעל ראש הממשלה לצרף לליכוד את הציונות הדתית כדי שהימין לא יבזבז מנדטים.
ישועת האופוזיציה בעניין ההליכה לבחירות או הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי בוודאי לא תגיע משרים כמו קרעי או אמסלם בכיסו של נתניהו אבל גם לא מברקת, גמליאל ואטבריאן.
אלה מסוגלים באמת לחולל את השינוי הם הציבור דרך הפגנות נחושות ובלתי פוסקות מול נתניהו, שריו וחברי הכנסת. ראש הממשלה מצדו לא מתכוון לוותר ונאחז בקרנות המזבח. הזחיחות במסיבת העיתונאים שערך השבוע מוכיחה כמה שנות אור הוא רחוק מכך.