לאחרונה נסגר לתגובות תזכיר הממשלה בנושא אגרות לטיפולים פסיכותרפיים בקופות החולים, שעיקרו הפחתת סכום ההשתתפות האישית עבור פגישת ייעוץ עם איש מקצוע שאינו עובד הקופה, מ-160 שקלים ל-100 שקלים. אבל אם בלית ברירה אתם ממתינים לאיש מקצוע שכן עובד בקופה, מה שהיה ניתן עד כה טיפולים בחינם, רק בשל כך שהם בתחום הנפש - יעלה כעת 35 שקלים לכל מפגש.
גם המדינה הבחינה בעיוות הקשה, ולכן קבעה פטור מאגרה לקטינים וגם לקבוצה קטנה מבין המבוגרים (מקבלי הבטחת הכנסה וקשישים מקבלי השלמת הכנסה). בפטור לא נכללו למשל נכים מתמודדי נפש, או אוכלוסייה עצומה של אנשים המוגדרים כמי שחיים בחוסר ביטחון תזונתי, בשל היעדר יכולת כלכלית אפילו לרכוש מזון שהגיע ל% 30 בקרב הבוגרים בישראל. ובכך המציעים טענו שנוצר "איזון".
חוק ביטוח בריאות ממלכתי 1994 קבע כי זכות אוניברסלית כך שלכל אזרח ישראלי זכות לקבל שירותי בריאות, וכי התשלום יהיה כשיעור מההכנסות. בשנת 2015, נכנסה לתוקף רפורמה שנחקקה ב- 2012 המבטאת את ההבנה שטיפולים נפשיים הם חלק מהטיפולים הרפואיים שאנחנו, בני אדם עם גוף ונפש, זקוקים וזכאים להם, והם החלו לחסות תחת משרד הבריאות וקופות החולים.
אלא ששירותים אלה "זכו" לתת-תקצוב חמור ביותר, וכך מראשית הרפורמה ההמתנה לתור היתה ארוכה והביקוש היה גבוה ביחס למספר התורים ומספר המטפלים שעבדו בקופות החולים. מי שידו משגת היה צורך שרותים אילו או לחלוטין באופן פרטי או בסבסוד חלקי - באמצעות אנשי מקצוע פרטיים שעובדים בהסכם עם הקופה.
תקופת הקורונה הגדילה מטבע הדברים את הביקוש - אולם שירותי הבריאות נדרשו לתקציבים ותשומת לב להתמודדות הישירה עם המגפה. לאחר מכן, מלחמת 7 באוקטובר הביאה עמה גידול נוסף, גם כן מובן מאליו, בצרכים ובביקוש. האוצר הבין שיש בעיה והסכים להקציב 1.4 מיליארד שקל לתחום בריאות הנפש. אז איך הגענו לקביעת אגרה חדשה לקבלת טיפול בקופות החולים?
הנתונים, כאמור, מוסכמים. יש מעט עובדי בריאות הנפש שעובדים בקופות החולים, וצורך הולך וגדל בנוספים. כעת יוקצב סכום כסף משמעותי. המסקנה המתבקשת היא לקלוט עובדים עם תקנים, ובכך גם להרחיב את התקנים למתמחים שיעבדו עם אנשי המקצוע, וגם לבנות את התקנים ואת המערכת באופן שימשוך עובדים להשתלב בה. נדרשת בחינה של מצב הדברים יחד עם אנשי המקצוע, כיצד ניתן לבנות את התקנים וכן את המסגרות עבודה. על בסיס זה לנהל את הפניית התקציב לתקנים לאנשי מקצוע ולמתמחים, מתוך תפיסה צופה פני עתיד שתחזק את מערך בריאות הנפש והרפואה הציבורית בישראל.
למרבה הצער, ולפי מדיניות האגרות החדשה, נראה כי לא לשם פני הדברים. נראה כי ההעדפה של האוצר ומשרד הבריאות היא להזרים עוד כסף לאנשי מקצוע שלא יעבדו בקופות החולים. אמנם המענה המוצע הוא מענה משופר עבור חלק מהאוכלוסיה, אבל זה בדיוק כמו האופן שבו משרד השיכון מסבסד סיוע בשכר דירה במקום לבנות עוד דיור ציבורי.
כל אלה הם חלק ממדיניות הפרטה, שלא בונה לנו את המדינה ואת העתיד המשותף, אלא להפך - מחלישה את החוסן החברתי - ובהכרח גם הנפשי - של כולנו. במקרה זה היא גם נותנת למי שחי בעוני לסבסד את המערכת, במקום להיות הראשונים לקבל את הסיוע להם הם זקוקים ולפחות טיפול נפשי ללא אגרה נוספת.
אומרים חכמים במדרש רבה: על הפסוק בישעיהו: "ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע… "אם אין לך מה ליתן לו לעני, נחמנו בדברים: אמרו לו: תצא נפשי אליך. שאין לי מה ליתן לך", כלומר, נתינה של דיבורים, אמפתיה והקשבה היא חלק מהצדקה לעני. גם אם אין כסף, מציעים עזרה, אבל במדינה היהודית היום - נראה שהמצב הפוך ואבסורדי - דורשים מהעני עוד כסף כדי לקבל עזרה.
הכותבת היא מנהלת מחלקת צדק חברתי בעמותת קול רבני לזכויות אדם.