בצל משבר כלכלי מתמשך והצורך בהתאמות רגולטוריות, אישרה הכנסת תיקון נוסף לחוק ההוצאה לפועל. התיקון, המוצג כ"בשורה חברתית", מציב במרכזו את החייב, תוך התעלמות מההשפעות מרחיקות הלכת על נושים ומערכת האשראי כולה.
תחת מסווה של "הגנה על החלשים", התיקון עלול להוביל לתוצאות הרסניות, שיפגעו בסופו של דבר בחייבים עצמם ויגרמו להצטרפות של נושים למעגל החייבים. מדובר בשינויי מגמה בחוק ההוצאה לפועל שתוקנו בשנים האחרונות ושמצמצים עוד יותר את יכולותיהם של הנושים לממש את החוב.
ההגנה על מחשבים וטלפונים מפני עיקול, מתעלמת מהמציאות הכלכלית המודרנית. בעידן בו נכסים דיגיטליים מהווים חלק משמעותי מהרכוש, הגבלה זו פוגעת אנושות ביכולת הנושים לממש את זכויותיהם. בכך, התיקון מעודד תרבות של אי-תשלום חובות ופוגע באמון הבסיסי בין נושים לחייבים, שהוא אבן יסוד בכל מערכת אשראי מתפקדת.
צמצום הכניסה לבתי חייבים, תחת הכותרת של "הגנה על הפרטיות", עלול לשתק את הליכי הגבייה. יש להגן על זכות היסוד לפרטיות, אך גם על זכותו של אדם לקבל את חובו. התיקון מציב חסמים בלתי סבירים בפני נושים המבקשים לממש את זכויותיהם, ומעביר מסר לפיו, המדינה אינה מעוניינת לסייע להם.
התיקון שמתייחס להגבלת שכר הטרחה של עורכי דין, במיוחד בתיקים בעלי חוב נמוך, היא פגיעה אנושה בזכות הגישה לייצוג משפטי. הגבלה שרירותית זו תוביל לכך שנושים, ובמיוחד בעלי חוב קטן, יתקשו למצוא ייצוג משפטי, מה שעלול לפגוע ביכולתם לאכוף את זכויותיהם.
בכך, התיקון פוגע בעקרון השוויון בפני החוק ומחליש את ההגנה על זכויות הקניין. בנוסף, עורכי דין, ככל בעל מקצוע, זכאים לתגמול הולם עבור שירותיהם.
על אף כוונותיו הטובות לכאורה, התיקון הנוכחי הוא צעד קצר רואי ופופוליסטי נוסף. במקום לחזק את מערכת הגבייה, הוא מחליש אותה ומערער את האמון בין נושים לחייבים. במקום לעודד חייבים לקחת אחריות על חובותיהם, הוא מעביר מסר לפיו המדינה תגן עליהם מפני ההשלכות של מעשיהם.
על המחוקקים לזכור כי מערכת אשראי מתפקדת היא תנאי הכרחי לכלכלה בריאה. הגנה על חייבים צריכה להיעשות באופן מושכל ומאוזן, תוך התחשבות גם בזכויותיהם של הנושים. התיקון הנוכחי, למרבה הצער, מפר איזון זה ופוגע ביסודות מערכת האשראי בישראל.
תיקון קודם לחוק קבע כי לא ניתן להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ לחייבים מתחת ל-50 אלף שקלים, בוטלה הסנקציה לשלילת רישיון הנהיגה של חייב ובעבר בוטלה האפשרות למעצר החייב.
ישנם חייבים מתוחכמים שמעבירים את הנכסים על שמות הילדים, חברים או קרוב משפחה רחוק, ולכן הנושה לא יוכל לנקוט באחת הסנקציות האחרונות שנותרו בידיו: לאתר נכסים לעיקול.
לא הגיוני שנושה שזכה בתביעה קטנה, מזגניסט שהעניק שירות לחייב, השכיר לו את דירתו וממשיך לשלם עליה משכנתא, או חברת תקשורת שמעניקה שירות, לא יזכו להחזר עבור החוב ובמקביל החייב טס לנפוש עם משפחתו לחו"ל כאילו אין מחר. אם לחייב יש מספיק כסף כדי לטוס לחו"ל אז גם יש לו כסף לשלם את החוב.
לאחר שנקבע הסדר תשלומים לחייב, הוא יכול שלא לעמוד בהסדר, לטוס לחו"ל, לישון בשקט בידיעה שהמעקלים לא ייכנסו לביתו, לא יעצרו אותו, והוא יוכל לנהוג כל הדרך לצימר וימשיך להינות מהסלולר דור 5.
לאור התיקונים הנ"ל התוצאה תהיה הרחבת מעגל פושטי הרגל לאחר שיצטרפו אליו נושים קטנים שלמשל לא יוכלו לעמוד בתשלומי המשכנתא. גם כאשר מזגניסט שמתקין מזגן חדש ומקבל התשלום בצ'קים שחזרו, ינסה לגבות את הצ'קים באמצעו ההוצאה לפועל בעוד החייב טס לו לנפוש בחו"ל. בינתיים המזגניסט צריך לשלם על המזגן ליצרן והופך לחייב בעצמו. זה נראה לכם הגיוני?
מה שמחזק את העובדה כי מדובר בחוק פופוליסטי, הוא כי בכל התיקונים לחוק ההוצאה לפועל לא נכללו חייבי המזונות ולא רק מתוך התחשבות באמהות חד הוריות או בילדי החייב, אלא, בכדי שלא להכביד כל קופת המדינה.
זאת, כי במקרה שבו החייב היה עוזב את הארץ ולא חוזר, המדינה באמצעות הביטוח לאומי היא זו שנכנסת לנעלי החייב ומשלמת את המזונות במקומו.
מצד שני הבנקים לא ייפגעו מהתיקונים כי להם ישנה גישה למידע כלכלי על החייב הפוטנציאלי והם יודעים מראש אם להעניק להם אשראי או הלוואה.
הכותב עו"ד שי שמש הוא שותף במשרד עורכי הדין כהן-שמש שעוסק בליטיגציה מסחרית, חדלות פירעון והוצאה לפועל, דיני חברות וליטיגציה תאגידית.